ע"ה א"ל(2)
- א"ל(2) חברו של הנאשם לכיתה במועד הרלוונטי, שהיה בחדר האוכל בסעודת השבת, סיפר על עצם התרחשות האירוע הרפואי הקשור ל-י"ר ופינויו על ידי אמבולנס שעליו הוא שמע מאחרים. לקראת סוף הסעודה חלק מהבחורים יצאו וחלק נכנסו הייתה המולה קטנה (ח"ר, עמ' 5482-5479, ח"נ, עמ' 5535).
- א"ל(2) העיד שמחדר האוכל הוא הלך ישר לבית המדרש לעונג שבת. עד זה לא ניגש לאמבולנס שפינה את י"ר. בעונג שבת ראה א"ל(2) את הנאשם (ח"ר, עמ' 5482, ח"נ, עמ' 5536-5535).
- א"ל(2) הרחיב את התמונה: את הנאשם ראה א"ל(2) הן בחדר האוכל בסעודת השבת והן בעונג שבת. בחדר האוכל יש 6-4 שורות שולחנות, והנאשם ישב בשולחן הכי פנימי ליד המטבח. בבית המדרש, בתחילת עונג שבת, ראה א"ל(2) את הנאשם במקומו הקבוע: בשולחן השני לפני הסוף בצד ימין ליד החלון. א"ל(2) העיד (במקום אחד) שהנאשם ישב שם ולמד במשך כ- 10-5 דקות, ובמקום אחר אמר: חצי שעה. א"ל(2) אינו יודע האם הנאשם המשיך לשבת שם כי תלמידים קמים והולכים. א"ל(2) עצמו ישב בשולחן של עונג שבת (שני שולחנות מחוברים) במשך זמן ממושך, וסביבם ישבו מספר בחורים. בסוף עונג שבת הלך א"ל(2) לישון. א"ל(2) אינו זוכר את השעה, ואינו זוכר עם מי יצא. ייתכן שיצא משם לבדו (ח"ר, עמ' 5485-5482, ח"נ, עמ' 5512-5510, 5522-5521, 5537).
- הנוכחים בעונג שבת: לא כל התלמידים השתתפו בעונג שבת, אך היו הרבה אנשים. א"ל(2) אינו יודע לנקוב במספרם. היו כמה עשרות, אולי רוב או מחצית מתלמידי הישיבה. שולחן עונג השבת היה יחסית מלא. בהמשך מסר שלמיטב זיכרונו בעונג שבת היו למעלה מ-20 תלמידים, אך אינו זוכר במדויק. א"ל(2) אינו זוכר לנקוב בשמות התלמידים שהיו. הוא זוכר את ש"כ האחראי על המטבח שארגן את הכיבוד (ח"נ, עמ' 5508-5505).
- בעונג שבת יש שולחן מסביבו יושבים אנשים. מלפנים ומאחור יכולים להיות תלמידים שישבו לבד וילמדו.
רוב התלמידים ישבו בשולחן עונג שבת. א"ל(2) עצמו ישב ליד שולחן עונג שבת. מסביב לשולחן (ולא במקומות מרוחקים בבית המדרש), ליד א"ל(2) ישבו גם י"ש(2), א"ש, י"ד (לא הוזמנו על ידי ההגנה - ל.ב) ותלמידים נוספים. מ"ל לא ישב ליד השולחן, אלא ישב ולמד לבד (ח"נ, עמ' 5510-5508, 5536).
- א"ל(2) הופנה לרשימה שערך הרב בשבת בבוקר עם חוקרי השב"כ לגבי נוכחות התלמידים בעונג שבת. א"ל(2) הסכים שמבחינה עקרונית יש משקל לרשימה זו שנערכה סמוך לאירוע והגיוני שאם נעזרים באדם נוסף (בנו של הרב) זוכרים יותר אנשים. א"ל(2) נשאל כיצד ייתכן שהשמות אותם מסר מופיעים ברשימה של הרב, אך שמו של הנאשם אינו מופיע. א"ל(2) השיב שהוא מעיד לפי מה שהוא עצמו זוכר. הוא אינו ידוע מה מסר הרב והוא מופתע מהדברים. א"ל(2) מסכים שהיחסים של התלמידים עם הרב הם טובים וכי הרב אוהב את תלמידיו ורוצה בטובתם (ח"נ, עמ' 5519-5513).
- א"ל(2) הופנה לעדותו הפתוחה של הנאשם ת/82: האמרה הראשונה שנגבתה מהנאשם שלושה ימים לאחר האירוע (לפני שהנאשם נעצר כחשוד). באמרה זו מסר הנאשם, בין היתר, שלאחר כניסת השבת התפלל, לאחר מכן אכל יחד עם תלמידי הישיבה ולאחר הסעודה הלך לישון. א"ל(2) השיב שהוא מופתע מדבריו של הנאשם כמו גם מהמסמך של הרב. א"ל(2) מסר כי הוא לא הגיע להסביר את מה שהנאשם מסר או מה שהרב מסר, אלא למסור עדות על מה שהוא עצמו זוכר מאותו הערב (ח"נ, עמ' 5531-5528).
- גרסתו הכבושה של א"ל(2) נמסרה לראשונה בבית המשפט (בספטמבר 2024): זו הפעם הראשונה ש-א"ל(2) מעיד על הדברים. לדבריו, לאחר שהנאשם נעצר, הוא שחזר לעצמו את הסיפור בזיכרון ולא עשה עם המידע דבר. כשהוגש כתב האישום אמר א"ל(2) את הדברים לאחד מבני המשפחה במעגל הקרוב לנאשם, לא זכור לו למי מהם, או לעורכי הדין, ולא פנו אליו אלא מספר שבועות לפני שהוזמן להעיד. כשנשאל היכן היה כל השנים הללו שהנאשם במעצר, השיב שהוא יידע את בני המשפחה וידע שהנאשם מיוצג, שדואגים לו ויקראו ל-א"ל(2) להעיד. א"ל(2) הבין שהמידע יכול לעזור, אך לא הבין עד כמה זה משמעותי (ח"ר, עמ' 5488-5487, ח"נ, עמ' 5505-5495, 5540-5538, ח"ח, עמ' 5543-5542). א"ל(2) אינו זוכר שלאחר מעצר תלמידי הישיבה חולקו לתלמידים הזמנות לחקירה. לדבריו, לא הוזמן בצורה חוקית. באותה עת לא ידע א"ל(2) שמאשימים את הנאשם במה שקרה והתפיסה הכללית הייתה שלא ללכת משטרה ולעזור לחוקרים, מה עוד שבאותה התקופה היה א"ל(2) ילד (ח"נ, עמ' 5528-5525, ח"ח, עמ' 5542).
ע"ה ב"ד
- ב"ד למד עם הנאשם בישיבה. במועד הרלוונטי היה תלמיד בכיתה ט'. ב"ד לא נחקר במשטרה על האירוע (ח"ר, עמ' 5435-5433).
- ב"ד העיד כי במהלך סעודת השבת חש אחד התלמידים ברע, והוא הוצא החוצה. לאחר מספר דקות ניגש ב"ד לראות מה עם התלמיד והבחין באמבולנס שבו היה הבחור. באותה העת הנאשם ו-י"ב(1) התלבטו מי ילווה את התלמיד באמבולנס וייסע איתו לבית החולים, ולבסוף י"ב(1) נסע והנאשם נשאר. לאחר שהאמבולנס עזב, הייתה השעה מאוחרת ו-ב"ד הלך לישון, כך שלא היה בעונג שבת (ח"ר, עמ' 5437-5436).
ע"ה י"ב(1)
- י"ב(1), חברו הטוב של הנאשם, העיד על פינויו של י"ר על ידי האמבולנס. הנאשם הגיע לחדר (במגורים), הוציא תיק ויחד עם תלמידים ונספים עזר להכניס לתוכו מצרכים לשבת, אוכל ובגדים עבור י"ב(1) ו-י"ר. לאחר מכן, הלכו לכיוון האמבולנס שם נפרד הנאשם מ- י"ב(1) "לפני שעלו כיף, חיבוק ובירך אותו שבת שלום". י"ב(1) הוא זה שליווה את י"ר לבית החולים (ח"ר, עמ' 5202-5199, 5209, 5214, 5216). י"ב(1) אינו זוכר היכן היה הנאשם בכל זמן התהליך עד לפינוי האמבולנס. היה זה אירוע ממושך, לא חמש דקות, ובשלב מסוים י"ב(1) הלך לרב של היישוב. את הנאשם זוכר י"ב(1) בחלק של ארגון התיק ועד שעלה י"ב(1) לאמבולנס (ח"נ, עמ' 5213).
- י"ב(1) אינו זוכר שאביו של הנאשם ביקש לברר איתו באיזו שעה נסע האמבולנס. יכול להיות שזה קרה. י"ב(1) אינו זוכר שבדק עם י"ר אם הם הגיעו לצומת אריאל בשעה 22:45 וזה אומר שהאמבולנס יצא מהישיבה בשעה 22:30 (בפועל, האמבולנס הלבן יצא מרחלים בשעה 22:04-22:00, ובשעה 22:08 חבר לאמבולנס טיפול נמרץ - ל.ב). י"ב(1) אינו זוכר שאביו של הנאשם אמר לו שצריך למצוא מידע יותר מדויק על יציאת האמבולנס. יש סיכוי שביקשו ממנו לבדוק את שעת יציאת האמבולנס, אך אינו זוכר שאביו של הנאשם ביקש. י"ב(1) אינו יודע להשיב מדוע חשוב היה לברר את השעה, והאם זה בשל כך שזו השעה האחרונה שבה ראו את הנאשם. י"ב(1) ראה את הנאשם ואז נסע. הוא אינו יודע מה היה לאחר מכן (ח"נ, עמ' 5213-5210, 5237-5236).
- גרסתו הכבושה של י"ב(1) נמסרה לראשונה בבית המשפט (בספטמבר 2024): י"ב(1) נשאל כיצד הוא זוכר היטב אירועים שהתרחשו לפני מספר שנים. י"ב(1) השיב שימים או שבועות לאחר מעצרו של הנאשם, סיפר לעורך הדין של הנאשם שנסע בשבת (הכוונה באמבולנס - ל.ב) ושהנאשם היה לידו (ר' עדותו לעיל). עורך הדין שאל שאלות ואמר שיקראו ל- י"ב(1) לעדות. מספר חודשים לפני מתן העדות, שוחח עימו עוה"ד, שאל אותו שאלות כדי לרענן את זיכרונו ו- י"ב(1) השיב לשאלותיו. השבת הזו הייתה משמעותית עבור י"ב(1) בשל מה שקרה ל-י"ר, ולכן זה נצרב בזיכרונו. באופן כללי יש ל- י"ב(1) זיכרון טוב (ח"ר, עמ' 5210-5209).
ע"ה י"ר
- י"ר, במועד הרלוונטי תלמיד כיתה י"ב בישיבה, למד שנה מעל הנאשם (ח"ר, עמ' 5443).
- לקראת סוף הסעודה חש י"ר ברע. י"ב(1) ו-י"ש(2) לקחו את י"ר לחדרו, ובהמשך הוזמן אמבולנס. עוד קודם לכן הגיע למקום הרב. משהגיע האמבולנס, נכנס הפרמדיק לחדרו של י"ר שהיה בהכרה מעורפלת והעלה אותו לאמבולנס (ח"ר, עמ' 5444-5443).
- לקראת הנסיעה באמבולנס הגיע הנאשם והביא לחברו י"ב(1) שנסע עם י"ר באמבולנס תיק עם חפצים לשהיית לילה בבית החולים. לגבי ההתארגנות, אין י"ר זוכר מעבר לכך. הייתה התלבטות אם י"ב(1) או י"ש(2) ילוו את י"ר, והוחלט ש- י"ב(1) יעשה כן. דלתות האמבולנס נסגרו ו-י"ר פונה לבית החולים. י"ר אינו זוכר מה היה מהרגע שיצאו מהישיבה ועד להגעה לבית החולים (ח"ר, עמ' 5448-5444).
ע"ה י"ש(1)
- בעת שהנאשם היה תלמיד כיתה י"א היה י"ש(1) תלמיד כיתה ט', ללא קשר מיוחד עם הנאשם (ח"ר, עמ' 5276-5275).
- י"ש(1) העיד על כך ש-י"ר עבר אירוע רפואי והוא דאג לו. י"ש(1) זוכר שראה את הנאשם לאחר שטיפלו ב-י"ר ולפני הפינוי שלו (באמבולנס). לקראת סוף ארוחת השבת יצא י"ש(1) לאזור המגורים, למקום שבו י"ב(1) שאמור היה ללוות את י"ר, ארגן את התיק שלו. י"ש(1) רצה לשאול לשלומו של י"ר, אך נענה שלא יישאר במקום כי י"ר זקוק לפרטיות ולשקט כי מפנים אותו לבית חולים. באותה עת המתין האמבולנס בעליה לכיוון היישוב. י"ש(1) הלך לכיוון מקום המגורים: שלושה קרוואנים בצורת ח' (מחולקים לפי שכבת גיל), נכנס למגורים למספר דקות, ויצא לשביל על החלק המרוצף של אזור המגורים מסוף המדרכה. בעומדו באותו מקום, הבחין י"ש(1) בנאשם יורד מהכיוון שבו היה האמבולנס. הנאשם אמר ל- י"ש(1) ש-י"ר עבר אירוע רפואי בלתי מוסבר ושצריך להתפלל עליו. הנאשם היה בדרכו לבית המדרש ו- י"ש(1) הלך אחריו. כשנכנס י"ש(1) לבית המדרש ראה שהנאשם לקח ספר תהילים או תיקון כללי והלך למקום שבו הוא יושב, בצד ימין של בית המדרש, ליד החלון. הואיל ו- י"ש(1) דאג ל- י"ר, הוא זכר ספציפית את הנאשם, שהיה מי שסיפר לו (ל- י"ש(1)) מה קרה ל-י"ר, וזאת לאחר אחרי ש"העיפו" את י"ש(1) מהאזור בו היה י"ר. בזכות הנאשם הבין י"ש(1) מה קרה עם י"ר. חשוב לציין שעדותו זו של י"ש(1) מנוגדת לעדותו של הנאשם עצמו, שציין כי לאחר שהאמבולנס נסע הוא חזר לחדר האוכל ועזר שם בפינוי, ולאחר מכן הגיע לבית המדרש לבדו, כאמור לעיל - עדות הנאשם: ח"ר, עמ' 4506, 4510, ח"נ, עמ' 4802. היא מנוגדת גם לעדות ש"כ שהעיד שהנאשם חזר עימו לחדר האוכל לפינוי וברכת המזון. י"ש(1) הצטרף לעונג שבת ל"שירת הבקשות". י"ש(1) זוכר שהאירוע היה חריג. הוא אינו זוכר את תוכן הדברים שאמר הרב. לגבי הנאשם זוכר י"ש(1) אך ורק שהנאשם ישב במקום שלו ואמר תהילים. לאחר מכן כש-י"ש(1) התיישב, הוא אינו זוכר היכן היה הנאשם (ח"ר, עמ' 5283-5277, 5290-5289, ח"נ, עמ' 5309, 5327-5323).
- י"ש(1) אינו זוכר את שמותיהם של מי שנכחו בעונג שבת, שכן חלפו 7-6 שנים מהאירוע. באותה מידה אינו זוכר מי היה בעונג שבת, שהוא אירוע נפוץ, בשבת שלפני או בשבת שאחרי. את הנאשם זכר כי כאמור הלך אחריו לבית המדרש לאחר אירוע טראומטי עבורו, והנאשם היה הראשון שנתן לו מידע לגבי י"ר. עם זאת, י"ש(1) לא יכול לומר בצורה ודאית שבשלב "שירת הבקשות" היה הנאשם בבית המדרש. באותה שבת היה עונג שבת שונה בכך שהייתה בו שירת בקשות שזה אירוע חריג. הסגנון היה מזרחי, ועבור י"ש(1) שהוא אשכנזי זה היה מיוחד וחריג (ח"נ, עמ' 5293-5292, 5310, 5315-5313).
- שעת קיומו של עונג שבת: י"ש(1) אינו זוכר זאת (ח"נ, עמ' 5312-5310).
- בהתייחס לרשימה של הרב: לגבי היכולת שלו לזכור דברים (שמות), השיב י"ש(1)שבאופן כללי היה זוכר זאת באותו יום בערב, אך לא כך הדבר בחלוף שש שנים (ח"נ, עמ' 5304-5303). י"ש(1) הכחיש את דבריו של הרב שלפיהם אירוע האמבולנס היה מסעיר ולאחריו חלק מהתלמידים התפזרו ורק חלק קטן חזר עם הרב לבית המדרש. לדברי י"ש(1) הוא זוכר בוודאות שרוב התלמידים שהיו באותה שבת בישיבה, היו גם בעונג שבת. הרב אינו משקר, אך י"ש(1) אינו יודע מדוע אמר את מה שאמר, ולא יכול להשיב בשמו. לדברי י"ש(1), בקשר לאירועים טראומתיים, יש לו זיכרון טוב, ואף יכול לזכור דברים שנאמרו לו שנה אחרי. לדעתו אדם זוכר טוב יותר דברים שקרובים לליבו. עונג שבת היה עבורו אירוע משמעותי וקרוב לליבו (ח"נ, עמ' 5308-5304, 5317-5316, 5330-5327).
- תגובת י"ש(1) לכך ששמו לא מופיע ברשימה של הרב: י"ש(1) כן היה בבית המדרש, וזאת הוא אומר בוודאות. הוא אינו יודע מה זכר הרב ובאלו שמות הוא או בנו נקבו. אם נאמר לו שהאנשים שברשימה הם אלה שהיו עם י"ש(1), הוא היה צוחק על כך. זו לא המציאות. צריך להכיר את האווירה בישיבה ובעונג שבת כדי להבין שהרשימה הזו היא "שטות". י"ש(1) הסביר שאינו אומר "שטות" על הרב, אותו הוא מעריך. יכול להיות שלא היה צריך להשתמש במילה זו. מה שהוא מתכוון לומר הוא שהמסמך אינו משקף את כמות האנשים שהייתה שם. היו שם יותר. אין זה נכון שרק חלק מהתלמידים חזרו לבית המדרש לאחר אירוע האמבולנס (ח"נ, עמ' 5323-5317).
- י"ש(1) הופנה לדבריו של הנאשם בחקירתו הראשונה, בגדרה לא מסר הנאשם שהיה בעונג שבת. י"ש(1) השיב שאינו יכול להשיב בשמו של הנאשם (ח"נ, עמ' 5334-5331).
ע"ה מ"ל
- מ"ל למד עם הנאשם בישיבה בכיתה י"א, וכן למדו השניים בחברותה (ח"ר, עמ' 5108 -5109).
- במהלך סעודת השבת שמע מ"ל ש-י"ר התמוטט, אך הוא עצמו לא ראה דבר, וגם לא נכח בזמן הפינוי של י"ר (ח"ר, עמ' 5110-5109, 5123-5122, ח"נ, עמ' 5125). בהמשך, בחדר האוכל, פינו מ"ל וחבריו את האוכל, בירכו ברכת המזון והלכו לבית המדרש (ח"ר, עמ' 5110).
- בבית המדרש התיישב מ"ל ללמוד במקום הקבוע שלו, שנמצא בכניסה לבית המדרש, מצד ימין, הכי קרוב לחלון. במקביל התארגנו החברים לעונג שבת. במהלך הלימוד, כש-מ"ל סובב את ראשו לאחור ראה את הנאשם יושב מאחוריו במקומו הקבוע ולומד. הכיסא של הנאשם נמצא בדיוק מאחורי הכיסא של מ"ל שהמשיך ללמוד (ח"ר, עמ' 5110 -5112, ח"נ, עמ' 5125).
- בשלב מסוים הצטרף מ"ל לעונג שבת. מ"ל חושב שישב ליד השולחן, אך אינו זוכר. בעונג שבת חלק מהתלמידים יושבים יחד עם הרב. יש מי שיושבים בצד ולומדים, ויש כאלה שמסתובבים. לא כולם מצטרפים לשולחן עצמו. בשלב מסוים גם הנאשם הצטרף לעונג שבת. מ"ל אינו זוכר מתי, אך היה זה מעט לאחר שמתנאל הצטרף. מ"ל אינו זוכר היכן ישב הנאשם. הרב שישב בראש השולחן בצד שמאל של בית המדרש עם גבו לבימה, המשיך את עונג שבת. לאחר הסיום, הלך מ"ל לישון. הוא אינו זוכר באיזו שעה, ואינו זוכר אם כולם עברו ביחד לחדרים מעונג שבת או שהיו כאלה שנשארו אחריו. מ"ל אינו יודע אם עונג שבת היה משעה 22:00 עד 00:00, ואינו זוכר על מה דיבר הרב בעונג שבת (נ/23 - שרטוט מקומות הישיבה בבית המדרש, ח"ר, עמ' 5113-5111, 5121-5117, ח"נ, עמ' 5127-5126, 5144).
- הרשימה של רב הישיבה: מ"ל הופנה לכך שמספר שעות לאחר האירוע אנשי שב"כ והמשטרה ערכו עם הרב רשימה מי היה איתו בעונג שבת בין השעות 22:00 ל-00:00 אחרי פינוי האמבולנס, ובנו של הרב גם עזר לו להיזכר ולמפות את התלמידים והכול תועד בזמן אמת. מ"ל נשאל אם שמו של הנאשם נמצא ברשימה, והשיב שיכול להיות שכן. לאחר שהציגו ל-מ"ל את הרשימה שבה מופיע שמו של מ"ל ואילו שמו של הנאשם אינו נכלל בה, אמר שאינו יודע מדוע שמו של הנאשם לא מופיע ברשימה. יכול להיות שהרב ישב עם הגב לבימה. יכול להיות שאפשר לשבת באופן שהרב לא יראה את מי שישב (ח"נ, עמ' 5141-5140, עמ' 5144)).
- מ"ל הופנה לעדותו הפתוחה של הנאשם מיום 15.10.18 (סמוך לאחר המקרה): הפעם הראשונה שהנאשם נתבקש למסור גרסה, לפני שהיה חשוד. הנאשם לא סיפר כלל על כך שהיה בבית המדרש או בעונג שבת. מ"ל השיב שאין לו הסבר לכך. מ"ל מעיד כשש שנים לאחר האירוע. הוא מספר מה שראה לפי מה שהוא זוכר. בפירוש הוא ראה את הנאשם (כלשונו), ואינו יודע מה אמרו האחרים, בכללם הנאשם (ח"נ, עמ' 5163-5157).
- מ"ל אישר שראה את הנאשם בעונג שבת במספר שלבים ולא באופן רצוף. הוא אינו זוכר זמנים ולא ראה את הנאשם באופן שהנאשם ישב מולו. יכול להיות שראה את הנאשם רק בתחילת עונג שבת. הוא זוכר שראה אותו במספר שלבים גם לאחר מכן, אך אינו יודע. מה שזכור לו בבירור הוא שתחילה, בשלב הלימוד, הוא ראה את הנאשם כשהוא יושב מאחוריו. לאחר מכן כש-מ"ל עבר לשולחן עונג שבת, הזיכרונות עמומים (ח"נ, עמ' 5164-5163).
- ע"ה י"נ ששמו עלה בעדות ע"ה ש"כ (כמי שנכח בחדר האוכל ובבית המדרש בעונג שבת במועד הרלוונטי - יפורט להלן) העיד שבשבת 12.10.18 לא היה בישיבה. הוא נסע לחבר וחזר לישיבה במוצאי שבת ורק אז שמע על האירוע (ח"ר, עמ' 5242-5241, ח"נ, עמ' 5256-5252, 5265).
ע"ה ש"כ
- ש"כ תלמיד בישיבה, חברו הקרוב של הנאשם: במועד הרלוונטי היה ש"כ אחראי על חדר האוכל. ש"כ העיד כי לקראת סוף הארוחה סבל י"ר מבעיה רפואית, והוזמן אמבולנס. ש"כ ישב ליד י"ר עם א"ש, י"ב(1) והנאשם. כל הארבעה, יחד עם הרב, ליוו את י"ר לחדרם של הנאשם ו-י"ב(1). חברים נוספים שהתלוו אליהם היו פחות דומיננטיים. י"ב(1) ארגן תיק, ובהמשך ליווה את י"ר שפונה באמבולנס. בזמן הפינוי היה ש"כ ליד המגורים, וגם גם הרב היה איתם שם (ח"ר, עמ' 5345 -5348, 5358-5357).
- בסביבות השעה 22:15-22:10, לאחר שהאמבולנס יצא, חזרו לחדר האוכל ש"כ, א"ש, הנאשם ו-א"ל(2) (לגביו ש"כ אינו בטוח), שם עשו זימון וברכו ברכת המזון. לאחר מכן, בסביבות השעה 22:15- 22:20 או אחרי, החל ש"כ לפנות את חדר האוכל ולנקות אותו, תהליך שארך כ-10-5 דקות. תחילה עזרו בכך מספר רב של תלמידים וביניהם הנאשם, א"ש, א"ל(2), י"נ, י"ש(1), שהעיד כי לאחר עזיבת האמבולנס הלך לבית המדרש לעונג שבת, ולא בחזרה לחדר האוכל ו-י"ש(2). חלק מהתלמידים כבר החלו לעבור לעונג שבת. לאחר מכן עזבו חלק מאלה שנשארו לנקות (בחדר האוכל - ל.ב) וביניהם הנאשם. עם ש"כ נותרו ארבעה תורנים שהנאשם לא נמנה עימם, שעזרו לו בהכנת הכיבוד לעונג שבת והעברתו (לבית המדרש - ל.ב) (ח"ר, עמ' 5351-5349, ח"נ, עמ' 5390-5389, 5396-5395, 5429).
- בסביבות השעה 22:25, כ-10 דקות לאחר שבירכו ברכת המזון, הניחו ש"כ והתורנים את הכיבוד בבית המדרש על השולחן בצד שמאל של בית המדרש. ככלל בבית המדרש יש מקומות קבועים, אבל בעונג שבת זה פחות נשמר. ל-ש"כ "לא היה כוח" לשבת בעונג שבת, ולפיכך הוא ישב בצד ימין מאחור, לא מסביב לשולחן במעגלים, אלא בצד עם א"ש, י"נ, א"ל(2), ובין לבין היה איתם גם י"א(1). ש"כ תיאר שיש מי שקמים, הולכים וחוזרים. ש"כ אינו זוכר שעשה זאת. ש"כ עצמו ישב בשולחן האחורי ביותר בבית המדרש. שורה או שתיים לפניו מצד ימין ישב הנאשם שהיה ממש קרוב אליו. לפני הנאשם ישב מ"ל. העד שרטט את סדר הישיבה ומי נכח בשולחן עונג שבת. לדבריו, המרחק בין מקום ישיבתו ובין מקום שולחן עונג השבת היה כ-5-4 מ' (נ/25, ח"ר, עמ' 5350 -5356, ח"נ, עמ' 5386-5385, ח"ח, עמ' 5432-5431). בשרטוט נ/25 סומן שולחן עונג שבת מצד שמאל לכניסה לבית המדרש. סמוך לשולחן מצד ימין שלו סומנו הבימה וארון הקודש. בהמשך, מצד ימין של הכניסה, סומן מקומו של מ"ל, שורה לאחר מכן מקומו של הנאשם (סומן "XXX"), ושורה לאחר מכן, מעט שמאלה מהם מקומו של ש"כ (סומן "אני").
- ש"כ העיד שבעונג שבת לא נכחו כל התלמידים, אלא כ-20 מהם שישבו מסביב לשולחן עונג השבת עם רב הישיבה. היתר, כ-13-10 תלמידים, ישבו בכל רחבי בית המדרש - חלק למדו, חלק ישבו ודיברו וחלקם עברו ממקום למקום (ח"ר, עמ' 5353, 5357-5356).
- עונג שבת התקיים עד השעה 23:30. ביציאה מבית המדרש היה ש"כ אחראי על "הקיפול". ש"כ זוכר "תמונה בראש" של הכניסה לבית המדרש שהוא ו-א"ש היו בכניסה וראו שם את א"ל(2) ואת הנאשם שהיו בכניסה לבית המדרש ואמרו לילה טוב. ש"כ אינו זוכר בדיוק מי הלך איתו לאחר מכן (ח"ר, עמ' 5356) (כאמור, א"ש לא הוזמן להעיד מטעם ההגנה).
- התלמידים ששמם מופיע ברשימת הנוכחים בבית המדרש של הרב שלא הוזמנו להעיד מטעם ההגנה: א"ב(2); י"י; א"ג; י"ש(2); א"ש; א"י; י"ב(4); י"ב(3); א"פ; א"ר; י"א(1); ש"ה; י"ד; נ"ק; מ"מ; ח"י; י"כ.
עדות הנאשם: שבת בבוקר - יום למוחרת האירוע
- בבוקר יום השבת בשעה 05:30- 06:00 קם הנאשם לתפילת ותיקים ועבר מחדר המגורים לבית המדרש. במקום הסתובבו אנשי משטרה שלא יצרו קשר עם התלמידים. כשהחלו להתפלל, דיבר הרב עם השוטרים ולא הצטרף לתפילה. בזמן התפילה נכנס מאן דהוא ואמר שהוא שמע שהייתה תאונה ומישהו נהרג ולכן השוטרים נמצאים במקום. לאחר התפילה התקיימו קידוש וסעודה, והשבת נמשכה כרגיל (ח"ר, עמ' 4525-4524).
- הנאשם נשאל על אודות חבורה של אנשים מיצהר שהגיעו לישיבה בשבת תוך חילול השבת, והשיב שאינו זוכר שראה חבורה זו, ובהמשך אמר שלא ראה אותם בזמן אמת, ואינו יודע מי הם אותם אנשים. במהלך השבת היה הנאשם בבית המדרש ובחדר. במוצאי שבת, עת הייתה הישיבה מוקפת בניידות משטרה, שמע הנאשם שהגיעו אנשים מיצהר ושאלו שאלות על השב"כ, אך הדבר לא עניין את הנאשם, כמו גם שהם חיללו שבת. הנאשם ציין שיש ביצהר ובכוכב השחר גם אנשים חילוניים שנוסעים בשבת. הנאשם גם לא נתקל בפרסומים על כך שלמקום שהגיעו תושבי יצהר (ח"נ, עמ' 5074-5070, 5082).
- הנאשם הופנה לסרטוני מצלמות האבטחה והעדים שהעידו על אודות הרכב שיצא מיצהר עם חמישה אנשים, ונסע לרחלים לא על כביש 60: לרחלים הגיע הרכב עם אדם אחד שירד בש"ג ונכנס לרחלים. מיד עם צאת השבת, יצא הרכב בחזרה מרחלים ליצהר עם יותר אנשים ברכב. תגובת הנאשם: אינו יודע את פישרה של נסיעה זו (ח"נ, עמ' 5083).
- הנאשם אינו יודע להשיב מדוע לא עצר הרכב לקריאות המשטרה והמאבטחים לעצור. הנאשם אינו מקשר בין אירוע זה ובין שיחות התלמידים שלא לדבר עם השב"כ והמשטרה שכן הם דיברו על כך רק לאחר שזימנו אותם להיחקר (ח"נ, עמ' 5085-5083).
דיון והכרעה