הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות
- בית המשפט העליון קבע כי כוחן של הראיות הנסיבתיות אינו נופל מכוחן של הראיות הישירות, וכי אין מניעה להרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד, בתנאי שהמסקנה המפלילה היא המסקנה ההגיונית היחידה העולה ממכלול הראיות הנסיבתיות (ר' למשל ע"פ 8606/22 ורדיניאן נ' מדינת ישראל (8.9.24) (להלן: "ע"פ ורדיניאן"), ע"פ 517/19 עמאר נ' מדינת ישראל (6.7.2020) (להלן: "ע"פ עמאר"); ע"פ 7007/15 שמיל נ' מדינת ישראל (5.9.2018) (להלן: ע"פ שמיל")).
- הדרך המקובלת לקביעת ממצאים על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד, היא באמצעות "המבחן התלת שלבי": בשלב הראשון, נבחנת כל ראיה נסיבתית כשלעצמה, וזאת על מנת לקבוע האם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי. מבחינה מהותית שלב זה זהה לבחינתה של ראיה ישירה, אשר במסגרתה נבחנת עוצמתה, מהימנותה ודיותה של הראיה, כדי להבטיח שהראייה היא ראיית אמת. בשלב השני, נבחנת המסכת הראייתית בכללותה על מנת לקבוע האם היא מובילה למסקנה לכאורית שלפיה הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו, וזאת בהתבסס על ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של מספר ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת מהן כשלעצמה אינה מספיקה לצורך הפללה, אולם משקלן המצטבר בהשתלבותן יחדיו הוא משקל ראייתי מפליל. במסגרת השלב השני די בכך שכלל הראיות יסבכו את הנאשם, באופן המקים מסקנה לכאורית שלפיה הוא ביצע את העבירות כמסקנה סבירה, דהיינו: אין צורך שהמסקנה המפלילה תהיה מעבר לספק סביר כדי לצלוח את השלב השני. בשלב השלישי, מועבר הנטל הטקטי אל הנאשם להציע הסבר חלופי העולה בקנה אחד עם המארג הראייתי על מנת לשלול את התזה המפלילה. בית המשפט מניח את התזה המפלילה של המאשימה מול האנטי-תזה של ההגנה ובוחן האם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסבריו של הנאשם. הסבר חלופי של הנאשם העשוי להותיר ספק סביר באשר להנחה המפלילה של הנאשם, ודי בו כדי לזכותו (ר' ע"פ ורידיניאן לעיל, ע"פ עמאר לעיל, ע"פ שמיל לעיל, ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף (21.1.2015) (להלן: "ע"פ קריאף), ע"פ 10033/17 בילאל שכאר נ' מדינת ישראל, פסקה 27 (11.12.2019), ע"פ 2960/14 איציק חזן נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (18.1.2017) וע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (28.5.2007), ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577 (2003) (להלן: "ע"פ בן שלוש")).
על הספק הסביר ביחס לראיות הנסיבתיות:
- קיומו של ספק סביר בנוגע לראיות נסיבתיות מפלילות משמעו שניתן להסיק מהראיות הנסיבתיות הסבר אפשרי אחר השולל אחריות פלילית. על ההסבר החלופי של הנאשם למערכת הראיות הנסיבתיות להיות מתקבל על הדעת ומבוסס במידה כלשהי על המסכת הראייתית. אין די בהסבר מאולץ, תיאורטי או כזה שאינו מתיישב עם השכל הישר וניסיון החיים. כמו כן, אין די בהסבר תמים לכל ראיה נסיבתית בפני עצמה ועל הנאשם להציע גרסה חלופית שלמה שמתייחסת למכלול הראיות. על בית המשפט לבחון מיוזמתו-שלו הסברים אפשריים, גם אם הנאשם אינו מציע הסבר מזכה. על בית המשפט לבחון גם גרסאות שאינן מתיישבות עם טענות ההגנה (ר' ע"פ 502/24 חוסאם עודה נ' מדינת ישראל (4.11.24), ע"פ עמאר לעיל, ע"פ שמיל לעיל וע"פ קריאף לעיל).
- בע"פ 3965/22 טל נ' מדינת ישראל (30.3.2023) נקבע כך:
"הסבר חלופי כאמור אשר יש בכוחו למוטט את המסקנה הלכאורית בדבר אשמתו של הנאשם, נדרש להיות בעל אחיזה ריאלית בחומר הראיות, עליו לעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים ועליו להקים ספק אמיתי ומהותי העולה בקנה אחד עם מארג הראיות הנסיבתיות (ע"פ 8030/21 אבו זיינב נ' מדינת ישראל, פסקה 42 [...] (25.12.2022)). אין להסתפק באפשרות תיאורטית או דחוקה שמעלה המערער כדי לכרסם באשמה הניכרת מהראיות הנסיבתיות (ע"פ 1464/21 קפוסטין נ' מדינת ישראל, פסקה 33 [...] (11.9.2022)).