זאת ועוד, כשם שהמסקנה הלכאורית נובעת מבחינת מארג הראיות הנסיבתיות כמכלול, כך ההסבר החלופי נדרש להציע גרסה שלמה ביחס למסקנה הנשקפת מהצטברות הראיות הנסיבתיות ולא די בהסבר מזכה ביחס לכל אחת מהראיות בנפרד (ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ', פסקה 2 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס [...] (22.4.2010)). בדומה, ככל שהמסקנה הלכאורית מעוגנת יותר בחומר הראיות, הן כמותית הן איכותית, כך נדרש ההסבר החלופי ליתן מענה הולם ומבוסס אף הוא למארג הראייתי.
היחס בין השלב השני לשלב השלישי
- בע"פ 2050/21 אלהואשלה נ' מדינת ישראל (16.5.2023) התייחס בית המשפט העליון ליחס שבין השלב השני לשלב השלישי, באופן הבא:
"...ככל שהמסקנה העולה בבחינת השלב השני ברורה ומעוגנת היטב בראיות הנסיבתיות, כך התרחיש האפשרי האחר הנבחן בשלב השלישי צריך להיות ממשי וחזק יותר (עניין קריאף, בפסקה 124; עניין חמו, בעמוד 652). ובהתאם לכך, גם הנטל הטקטי המוטל על כתפי הנאשם לספק תרחיש כאמור כבד יותר (שם)...".
- בית המשפט העליון קבע שההבדל בין השלב השני ובין השלב השלישי מתבטא בהעברת ה"נטל הטקטי" של העלאת תזה לוגית שמקשרת בין שלל הראיות מצד אחד למשנהו. ואולם, בסופו של דבר שני השלבים מיועדים לוודא שהמסקנה הלוגית המפלילה העולה מכלל הראיות מצדיקה הרשעה מעבר לכל ספק סביר. אין להציב את הרף הראייתי המקסימלי כדרישה מקדמית במסגרת המעבר מהשלב השני לשלב השלישי, דהיינו אין צורך שהמסקנה המפלילה שתועלה תהיה מעבר לספק סביר. ככל שגרסת התביעה מסבכת את הנאשם במסקנה פלילית מסתברת, מצדיק הדבר העברת הנטל לכתפי הנאשם, בכדי לשמוע את דבריו ולבחון את גרסתו במסגרת השלב השלישי. קיימת הצדקה שכבר בשלב השני יתחשב בית המשפט בכלל הראיות המובאות, ובין היתר התנהגותו של הנאשם, שתיקתו בחקירה או בבית המשפט וכיו"ב. במסגרת השלב השלישי הנטל המוטל על הנאשם הוא נטל טקטי בלבד להציג תרחיש חלופי סביר שמתיישב עם חומר הראיות ועומד במבחני השכל הישר. נטל טקטי זה אינו משנה את נטלי ההוכחה המקובלים במשפט הפלילי והנטל נותר על התביעה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ר' ע"פ קריאף לעיל).
ויודגש, כי שתיקתו של נאשם משלב מוקדם בחקירה, כשהסבריו לשתיקתו קלושים, היא התנהגות שאינה מתיישבת עם חפות ומקרינה חוסר מהימנות. היעדר הסברים סבירים עשוי לעמוד כמשקל נגד הגרסה המפלילה של המאשימה. סירוב נאשם לשתף פעולה בהליכי חקירה על מנת לתרום להוכחת חפותו, עשוי לשקף התנהגות מפלילה. היעדר הסבר תמים לחוסר שיתוף הפעולה עשוי לחזק את הראיות נגד הנאשם ובבחינת הראיות הנסיבתיות, סירוב שיתוף הפעולה יכול להוות כוח ראייתי עצמאי לחובת הנאשם (ר' ע"פ שלוש הנ"ל).