המניע האידיאולוגי אינו קושר את הנאשם ישירות למעשה, כי אם מובא כרקע אפשרי למעשה.
- א. בחירת רכב פלסטינאי כמטרה ליידוי האבן - אפשרות ההבחנה בין כלי רכב ישראלים ובין כלי רכב פלסטינאים הנעים מכיוון צומת אריאל לכיוון צומת תפוח: במרחק של כ- 40-30 מ' מהגבעה של המבתר הצפוני ניתן להבחין בסוג הרכב, צבעו וצבע לוחית הזיהוי שלו: לוחית צהובה של רכב ישראלי או לוחית לבנה עם מספר ירוק (של רכב פלסטינאי). האבן הושלכה על רכב פלסטינאי. העמדה האידיאולוגית של הנאשם כפי שמצטיירת לכאורה נכון לשלב הזה, משתלבת עם זיהוי רכב פלסטינאי כמטרת הפגיעה.
- ב. עם מעצרו של הנאשם, במכשיר הטלפון שנתפס בחזקתו, נמצאו תכנים רבים המעידים על שנאה, יצר נקם, גזענות ואלימות כלפי ערבים: תצלומים, סרטון והודעות טקסט שאותן קבל הנאשם שבהם הפצירו בו לנהוג כלפי ערבים באלימות, לרבות יידוי אבנים, וכן עדכנו אותו על אודות פעילות כאמור.
- ג. אירוע מיום 11.10.18, יום לפני האירוע מושא כתב האישום: הנאשם הוא גורם מסית דומיננטי באירוע של חסימת ציר על ידי מתיישבים באזור צומת רחלים דרומית לצומת תפוח.
- ד. אירוע מיום 13.12.18: השתתפות הנאשם באירוע אלים בצומת שילה חטמ"ר בנימין שעניינו חסימת ציר במקום על ידי מתיישבים (ר' גם האזנות סתר של שיחות בין מעורבים שונים באירוע האלים הזורקות אור על אופיו של האירוע).
- ה. הלך הרוח בישיבה: נטילת החוק לידיים, פעילויות של פעילים יהודים וכן "הקם להורגך השכם להורגו", התנהגות אלימה כלפי ערבים.
השלב השני: בחינת המסכת הראייתית בכללותה על מנת לקבוע האם היא מובילה למסקנה הלכאורית שלפיה הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו.
- כמפורט לעיל, במסגרת השלב השני די בכך שכלל הראיות יסבכו את הנאשם, באופן המקים מסקנה לכאורית שלפיה הוא ביצע את העבירות כמסקנה סבירה, דהיינו: אין צורך שהמסקנה המפלילה תהיה מעבר לספק סביר כדי לצלוח את השלב השני.
- לאחר בחינת מכלול הראיות הרלוונטיות לשלב זה של ההכרעה, אציע לחבריי לקבוע כי מכלול הראיות הנסיבתיות כפי שפורטו יכול להוביל למסקנה הלכאורית שלפיה הנאשם הוא זה שהשליך את האבן שפגעה במנוחה בצורה קטלנית, ובתמצית:
לרכב הנוסע נזרקה אבן אחת בלבד שנלקחה מאזור זרוע אבנים רבות, שחדרה לרכב ופגעה בראשה של המנוחה בצורה קטלנית; הראיה המרכזית: ממצאי הדנ"א על האבן. על האבן נמצא אך ורק הדנ"א של שלושה אנשים: המנוחה, ראבי והנאשם, ואין עדות לפרט שלישי נוסף בתערובת. טענת האליבי של הנאשם, שלפיה בזמן הרלוונטי היה בבית המדרש, הופרכה; מבחינת המקום והזמן הייתה לנאשם ההזדמנות לבצע את העבירה ואף לשוב לישיבה; הרקע האפשרי לעבירה: המניע האידיאולוגי של הנאשם - השנאה ויצר הנקם בערבים, מה שמתיישב עם העובדה שהמטרה שנבחרה הייתה רכב פלסטינאי. למול כל אלה ניצבת השתיקה הרועמת והגורפת של הנאשם במרבית חקירתו והגרסאות הכבושות שמסר בחקירה לאחר שהתברר לו שהדנ"א שלו נמצא על האבן, והרחבת הגרסה בעדותו בבית המשפט.