על רקע האמור, אבחן את התרחישים החלופיים.
- טענות הצדדים
עיקר טענות המאשימה:
- המסקנה הראייתית הטבעית, הפשוטה והמובהקת נלמדת מממצאי הדנ"א האוטוזומלי על הסלע: הנאשם אחז בסלע ויידה את הסלע על המנוחה. הסלע פגע בעוצמה עצומה בראשה של המנוחה וגרם למותה.
- אל מול התרחיש הטבעי-הפשוט-המובהק המפליל המוצג לעיל, לא די בכל תרחיש תמים/מזכה אפשרי מבחינה עקרונית, אלא דרוש תרחיש מזכה סביר מבחינה מעשית. ואולם, תרחיש זה אינו בנמצא.
- על הסלע שהרג את המנוחה אשר נבדק היטב התקבל דנ"א של שלושה אנשים בלבד: המנוחה, ראבי והנאשם - זאת ללא כל ממצא של אף דנ"א/תורם נוסף, זכרי או אחר. במכלול נסיבות בהן אין שמץ של תרחיש סביר אחר להימצאות דנ"א הנאשם על הסלע מלבד אחיזתו ויידויו באירוע.
היעדר כל תרחיש סביר אחר להימצאות דנ"א הנאשם על הסלע
- מחומר הראיות עולה כי נשללת כל סבירות מינימלית של היתכנות שני סוגי התרחישים התאורטיים האפשריים להגנת הנאשם: האחד, הדנ"א של הנאשם היה על הסלע בשל מגע אקראי תמים של הנאשם עם הסלע לפני האירוע, ולאחריו אחר כלשהו אחז בסלע ויידה אותו; השני, הדנ"א של הנאשם היה על הסלע בשל העברתו המשנית על ידי אחר כלשהו שהוא זה שאחז בסלע ויידה אותו.
החלופה התיאורטית הראשונה:
- מגע אקראי של הנאשם עם הסלע לפני האירוע, הוא תרחיש בו הנאשם שהה או אף נהג לשהות מעת לעת מסיבות שונות בשטח הטבעי שמחוץ ומסביב לישיבה באופן כללי (ולא ספציפית במבתר עצמו), הסלע היה מונח במיקום כלשהו בשטח טבעי זה, הנאשם הותיר דנ"א שלו על הסלע בשלב כלשהו לפני האירוע, אחר כלשהו הרים את הסלע ממקום הימצאו בשטח (כחפץ נייד), נשא אותו אל המבתר, ומשם יידה אותו על המנוחה. הסיכוי לחלופה זו מופרך, אפסי ותאורטי בלבד. ראשית, יש לדחות מכל וכל את האפשרות לפיה הנאשם משום מה אכן שהה ואף נהג לשהות מעת לעת בשטח טבעי כזה או אחר מסביב לישיבה, ואף דווקא בשטח הוואדי שבין הישיבה למבתר (בעניין זה לא קבלתי את עמדת התביעה כמפורט לעיל). שנית, שטח הוואדי שבין הישיבה לבין המבתר עצום בגודלו ועמוס בכמות עצומה של אין ספור סלעים/אבנים. גם שטח המבתר עצמו גדול מאוד ועמוס בכמות עצומה של סלעים/אבנים. בתנאים ונתונים אלה, אין שמץ של סיכוי סביר שהנאשם בא במגע דווקא עם הסלע הזה שגודלו 20 ס"מ מבין אין ספור האבנים והסלעים האחרים בתוך תא שטח עצום, ואז אחר כלשהו הרים גם הוא דווקא את הסלע הזה לצורך יידויו על המנוחה. אין זה מתקבל על הדעת שאותו אחר כביכול היה מצטייד בסלע גדול וכבד שהוא חסר כל ייחוד, מבעוד מועד, ממקום אקראי כלשהו בשטח הוואדי העצום, יצעד עימו ויישא אותו בחשיכה משך מספר דקות של הליכה בתנאי שטח לא נוחים עד המבתר, ושם יידה אותו, שהרי גם במבתר עצמו ובכל סביבתו הסמוכה מצויים אין ספור סלעים ואבנים לבחירה נוחה וקלה.
- תרחיש תיאורטי נוסף למגע אקראי של הנאשם עם הסלע לפני האירוע: הנאשם שהה או אף נהג לשהות מעת לעת מסיבות שונות ספציפית במבתר עצמו ממש, הסלע היה מונח במיקום כלשהו במבתר עצמו, הנאשם הותיר דנ"א שלו על הסלע בשלב כלשהו לפני האירוע, אחר כלשהו הרים את הסלע ממקום הימצאו במבתר, ומשם יידה אותו על המנוחה. גם הסיכוי לחלופה זו מופרך ותאורטי, וזאת בשל העובדה שגם המבתר עצמו לבדו, שטחו גדול ורחב מאוד והוא עמוס בכמות אדירה ובלתי ניתנת לספירה של סלעים ואבנים.
- נימוק נוסף השולל את סבירות התרחיש של מגע אקראי: שרידותו הנמוכה של דנ"א בשטח פתוח: קרני השמש היום יומיים, גשמים/משקעים מצטברים משמעותיים, לחות גבוהה ורוחות חזקות שאפיינו את אזור רחלים בתקופה שקדמה לאירוע (אוקטובר 2017 עד אוקטובר 2018).
- העדר דנ"א נוסף כלשהו של אף "אחר": הסיכוי המופרך והתאורטי בלבד של שתי החלופות שהוצעו לעיל גם יחד, מתבטל ומתאיין אף עוד יותר, גם בשים לב, שאין על הסלע כל דנ"א של "אחר" כלשהו.
- למול ראיות אלה ניצבת שתיקתו הגורפת של הנאשם במהלך ולאורך כל החקירה המקורית ביחס לכל שאלה הנוגעת להימצאותו והסתובבותו בואדי בכלל ובמבתר בפרט. כך גם שתק הנאשם ביחס לראיית הדנ"א החותכת נגדו עד לשלב של הצהרת תובע. הנאשם לא העלה באופן אותנטי וספונטני כל טענה לכל שהות שלו באף אחד משטחים אלה, אף שנשאל פעמים רבות בנושא, כשהוצג לו סרטון של המבתר וכן כשנלקח למבתר ממש ונחקר למרגלותיו. ובנוסף, גרסאותיו הכבושות של הנאשם שאינן ראויות לאמון. גם עדותם הכבושה של עדי ההגנה בסוגיה זו אינן ראויות לאמון, ומכל מקום גם אינן נתמכות בראיות נוספות.
החלופה התיאורטית השנייה: העברה משנית