במצב הדברים שבו מלבד המנוחה ובעלה, הנאשם הוא התורם היחיד לדנ"א שעל הסלע, הסיכויים להעברה משנית בה הנוגע/המעביר הותיר את הדנ"א של המועבר בלבד כפרופיל יחיד מבלי להותיר דנ"א של עצמו, שואפים לאפס (מפנה לחוו"ד ועדותו של מומחה התביעה ד"ר רוני גפני).
- אילו אכן הייתה מתרחשת כאן העברה משנית, בסבירות גבוהה עד מאוד, היה נראה בדגימה גם הפרט הנוגע/המעביר (אחר כלשהו) ולא רק המועבר (הנאשם). היות שלא נמצא על הסלע כל דנ"א של אותו נוגע/מעביר כביכול, התרחיש הסביר בהרבה הוא של העברה ישירה של דנ"א מהנאשם לסלע.
- דברים אלה נכונים ואולי ביתר שאת, אילו מיידה הסלע כביכול היה עטוי כפפות בהן נעשה שימוש משותף של רבים מתלמידי הישיבה (אם נניח שקיימות כאלה). במצב כזה, בסבירות גבוהה עד מאוד, היו נראים בדגימה כמה וכמה פרטים נוספים אחרים ולא רק של הנאשם. ממילא באף אחת משלוש הכפפות שנתפסו ונדגמו בתיק זה, כלל לא נמצא דנ"א של הנאשם.
עיקר טענות ההגנה:
- אין די בקיומו של דנ"א על מנת להרשיע נאשם. כפי שנקבע בע"פ 149/12 אלמליח נ' מדינת ישראל (24.9.2012) (להלן: "ע"פ אלמליח") כי הרשעה על בסיס ראיה יחידה של דנ"א תישמר למקרים יוצאי דופן.
הגעה תמימה של הדנ"א של הנאשם לאבן
- מעבר לכלל הספקות שיש להטיל בראיית הדנ"א ובמשמעויותיה, גם בהנחה שהאבן גרמה למות המנוחה ובהנחה שנמצא דנ"א של הנאשם על האבן - עדיין היה על המאשימה לשלול דרכים תמימות שבהן יכול היה להגיע דנ"א זה לאבן.
- קיימות שתי דרכים בהן יכול היה דנ"א של הנאשם להגיע בצורה תמימה לאבן: האחת במגע ישיר והאחרת במגע עקיף דרך גורם שלישי. קיימת חשיבות רבה לכך שכל המומחים הסכימו שלדנ"א שנמצא אין גיל, ויתכן שהוא הושאר על האבן או הועבר אליה גם חצי שנה או שנה לפני האירוע ("דנ"א רקע - Background DNA, כמתואר בסע' 4.2 לחוו"ד פרופ' מיקין).
- לגבי התרחיש הראשון, פירוש הדבר שהנאשם יכול היה להותיר דנ"א זה גם חודשים ארוכים לפני ליל האירוע, ובתרחיש השני - שהאדם שהעביר את הדנ"א של הנאשם לאבן עשה זאת חודשים ארוכים לפני האירוע, ללא קשר לאירוע.
- ראיות התביעה (בין היתר הרבש"ץ) וההגנה - כולן מבססות את נוכחות הנאשם ותלמידי הישיבה בכל השטח שבין הישיבה לכביש 60, ובכלל זה במבתרים (על פי הנטען - הסביבה הטבעית של הנאשם וחבריו לישיבה-ל.ב): הרבש"ץ, שהעיד על הסתובבות שגרתית של תלמידי הישיבה והנאשם בכללם, מסר שבמרחב בין הישיבה ועד ציר 60, גידלו התלמידים בשטח המבתרים עצי זית, ובאותו המקום הציבו דגל (בשחזור השוטרים ניתן לראות שהדגל היה במבתר הדרומי) (לסוגיה זו התייחסתי לעיל).
- כלל תלמידי הישיבה נכחו בשטח שבין הישיבה למבתרים, שמכיל שטחי עיבוד עצי זיתים וזולות, שם הם עבדו, שיחקו, התבודדו וטיילו (ר' פירוט עדי ההגנה שתיארו את הימצאותם בשטח בסעיף 308 לסיכומי ההגנה).
הנאשם העיד על הלימודים בישיבה, לרבות שהותו מחוץ לישיבה בשטח שמאחורי הישיבה ועד לציר 60 - מגרש המשחקים/החצר האחורית של התלמידים. היציאה לשטח הייתה בעיקר לצרכי חקלאות שכללה עבודה בשטח, עיבוד עצי זית, בניית טרסות, ניקוי השטח, בעלי חיים, משחקים, וכן לצורך מקום מנוחה, התבודדות ועישון. כן העיד הנאשם על אודות הדגל שהוצב על המבתר ה"קרוב" יותר לישיבה. הנאשם הסביר את האפשרות שיוותר דנ"א שלו בשטח באמצעות מגע, יריקות, הרמת אבנים, הטלת מימיו, פציעות בידיו כתוצאה מהעבודה בשטח.