יצוין כי באותו מקרה ההגנה הציעה תרחיש לפיו הנאשם עלעל בעיתון בקיוסק הנמצא סמוך לביתו בבאר שבע, וייתכן כי אדם הגר בבאר שבע קנה את העיתון בו דפדף הנאשם, וביצע את השוד באור יהודה. בית המשפט העליון בדעת רוב (בניגוד לדעתו החולקת של כב' השופט אלון אשר המליץ לזכות את הנאשם מחמת ספק) ראה תרחיש זה כאפשרות קלושה, בין היתר, נוכח המרחק הרב בין מקום הקיוסק לבין מקום ביצוע השוד. בנוסף, הנאשם בחר לשמור על זכות השתיקה מיד לאחר שהוטחו בפניו טביעות האצבע, ומסר גרסה כבושה במהלך המשפט (בענייננו נמצא הדנ"א של הנאשם בסביבה שבה התגורר הנאשם בישיבה, להבדיל מעניין סראבוניאן שבו נקנה העיתון בבאר שבע ונמצא בזירת השוד באור יהודה).
כב' השופט אלון (בדעת מיעוט), עמד על ייחודיותו של עיתון כחפץ נייד ביחס לחפצים ניידים אחרים, בין היתר בזו הלשון:
"...נמצאנו אומרים, כי ניידותו של גיליון עיתון - ועיתון רב תפוצה במיוחד - גבוהה ורבה היא מהרבה חפצים ניידים אחרים. לדוגמה, פריטי לבוש, קסדת אופנוע, אופניים וכיוצא באלה. בכל אותם החפצים, וככל שעבירותם בין משתמשים שונים מצומצמת יותר, תהיה עוצמת החשד ממציאת טביעת אצבע של אדם על גביהם גבוהה יותר. ככל שיגברו נדירותו או ייחודיותו של החפץ הנייד, כן תגדל משמעות טביעת אצבע של פלוני שתמצא על גביו.
בה במידה סביר וניתן לצפות ממי שטביעת אצבעו נמצאה על חפץ שכזה, כי יוכל לזכור אם אמנם לבש אותו פריט לבוש, אם חבש קסדת אופנוע, אם רכב על אופניים או מה שימוש עשה בחפץ שידובר בו. לא כך - כמפורט לעיל - בגיליון עיתון עליו נמצאה טביעת אצבעו של פלוני. ברור כי הימצאות טביעת האצבע עולה כדי ראיה כי אכן פלוני אחז בזמן כלשהו ובמקום כלשהו באותו העיתון. אולם המסקנה כי אחז בעיתון במקום מסוים או בשעה מסוימת, אינה מתבקשת מאליה..." (ההדגשות אינן במקור - ל.ב) (פסקה 9 לפסק דינו של כב' השופט אלון).
- ברע"פ 8999/17 אבו-אלהווא נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.11.2017) דובר בנאשם שפרץ לדירה דרך מרפסת הבית וגנב ממנה כסף מזומן ותכשיטים. הראיה היחידה שקשרה את הנאשם לדירה הייתה סיגריה אשר נמצאה במרפסת דרכה בוצעה ההתפרצות ועליה דנ"א התואם את הדנ"א של הנאשם. מחוות דעת מז"פ עלה כי שכיחותו של הפרופיל הגנטי שהופק מהסיגריה בקרב אוכלוסייה ישראלית היא 1 ליותר ממיליארד. בית המשפט העליון אישר את קביעותיו של בית משפט המחוזי שדחה ערעור על בית משפט השלום, אשר בין היתר קבע:
"...הימצאותה של הסיגריה במרפסת הנמצאת בקומה שניה בעורפו של הבניין, מקימה חזקה, כי האדם שהתפרץ לדירה עישן אותה במהלך ההתפרצות. לא ראיתי כל תרחיש אפשרי, ולוּ הדחוק ביותר, כיצד תגיע סיגריה למרפסת קומה שניה אם לא עושנה שם מלכתחילה. המסקנה בדבר הקשר בין הסיגריה למתפרץ מתחזקת עוד יותר, לנוכח העובדה כי ההתפרצות לדירה בוצעה מאותה מרפסת בה נמצאה הסיגריה. אני ער לפסיקה אליה הפנתה ב"כ הנאשם, אשר דנה במשקלה של טביעת אצבע על חפצים ניידים (ע"פ 7293/97, עאמר, [...] שם היה מדובר בחפיסת סיגריות ודנ"פ 740/08, סרבוניאן, [...] שם היה מדובר בעיתון). שונה מחפצים ניידים אחרים, שניתן לקבל, גם אם בדוחק, שעברו בין אנשים שונים, סיגריה אשר עושנה אינה חפץ שדרכו לעבור מאדם לאדם" (ההדגשה אינה במקור - ל.ב)