הימצאות החפץ שעליו הדנ"א במקום ציבורי
- כפי שניתן לראות, מעבר לחשיבות טיב החפץ עליו נמצא הדנ"א יש משמעות רבה גם למרחב בו אותר החפץ. כך, לא דומה המקרה בו דובר בסיגריה שנמצאה במרפסת דרכה התפרץ הנאשם לדירה של הקורבן, למקרה בו בדל הסיגריה נמצא במרחב ציבורי בקרבת זירת העבירה.
- עניין זה נדון בע"פ 10365/08 מאהר אלעיסווי נ' מדינת ישראל (7.3.2011) (להלן: "ע"פ אלעיסווי"). באותו מקרה זיכה בית המשפט העליון את הנאשם מרצח של קרובת משפחתו, שאירע באזור פלמחים. בבסיס כתב האישום עמדו שלוש ראיות נסיבתיות: האחת, הימצאותו של בדל סיגריה כ-9 מטרים ממקום הימצאה של המנוחה (הזירה העיקרית) אשר המטען הגנטי עליו תאם את הפרופיל של הנאשם. בנוסף, הימצאותו של בדל סיגריה נוסף כ-90 מטרים מאזור הימצאותה של המנוחה (הזירה המשנית), אשר המטען הגנטי עליו תאם באופן חלקי את הפרופיל של הנאשם; איכון הטלפונים הסלולריים ושיחותיה האחרונות של המנוחה עם המערער; והודאת חוץ של הנאשם אשר הודה בפני אחיינו כי רצח את המנוחה.
לאור טענתו של הנאשם כי הוא נהג להגיע לאזור פלמחים עם נשים נוספות, המשטרה הובילה את הנאשם לאזור פלמחים על מנת שיצביע על מקומות בהם נהג להתרועע כטענתו, כאשר המטרה הייתה לבחון האם הנאשם מצביע על מקום הימצאם של בדלי הסיגריות באופן בלתי מפליל - הסבר שיכול להעיד על הימצאותו באזור במועד אחר. נקודת ההצבעה הקרובה ביותר לזירה העיקרית הייתה מרוחקת כ-600 מטרים ממקום בו נמצאה המנוחה ובין שני מוקדים אלו נמצא שטח הררי וסבוך שאין אפשרות לחצות ברגל. כב' השופט הנדל בחן את ראיית הדנ"א על בדל הסיגריה וקבע:
"...בדל הסיגריה הינו חפץ נייד. הוא נמצא כ-8 מטר ממקום הימצאה של פאטן. הראיה המפלילה, גם לפי התביעה, אינה בדל הסיגריה עם מטענו הגנטי של המערער, אלא הצירוף של ראיה זו עם הכחשת המערער בדבר הימצאו במקום במועד כלשהו [...] לדעתי, אין זה המקרה בו עצם מציאת הראיה, כשלעצמה, מובילה להרשעה. זאת, בשני מובנים: האחד, אין בראיה כדי לגלות מתי המערער היה נוכח בשטח. השני, והדברים קשורים זה לזה, נוכחותו של המערער במקום עשוי להיות נתון ניטראלי, שכן מדובר בשטח ציבורי. שונה הדבר, למשל, לו היה מדובר בטביעת אצבע של פורץ בתוך דירה של אדם שכלל אינו מכיר. יתר על כן, לא הוכח שהמערער לא היה שם במועד אחר טרם האירוע.
על אף האמור, הימצאותו של בדל הסיגריה עם מטען ה-DNA במרחק כה מועט מן הגופה, יחד עם תוצאות תהליך ההובלה, הינה ראיה נסיבתית בעלת משקל ואף בעלת משקל רב. אולם, יש להדגיש שראיה זו עשויה להיות חלק מתמונה נסיבתית מפלילה, אך לא טמונה בה התמונה המלאה..." (ההדגשות אינן במקור - ל.ב) (פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט הנדל).