משכשל מלהסביר כיצד נמצאו שרידי דנ"א שלו על שני ממצאים בזירה, ניסה המערער כוחו בטענה ל'העברה משנית'. ברם, טענה זו נדונה ונדחתה גם היא בפסק של בית המשפט המחוזי. זאת, בהתבסס על התשתית הראייתית שהונחה, על עדויות חוקר הזירה, ועל חוות-דעת מומחים. כאמור לעיל, לא מצאתי טעם טוב לסטות מקביעות אלו. " (פסקאות 7-8 לפסק הדין).
- בע"פ 7090/15 ח'ליפה נ' מדינת ישראל (25.8.2016) דובר במקרה רצח של נערה צעירה על ידי נהג מונית. אחת הראיות המרכזיות שעמדו לחובת הנאשם הייתה ראיית דנ"א שנמצאה על ציפורן מלאכותית שנתלשה מידה של המנוחה ונמצאה כשני מטרים מגופתה, כאשר בבדיקה נמצאה תערובת של שני פרופילים המורכבת מפרופיל נקבי של מנוחה ומפרופיל זכרי שתאם את הפרופיל של הנאשם. ההגנה טענה בעניין זה כי בחוות דעת התביעה לא נקבע מאיזה חומר הופק הדנ"א שנמצא על הציפורן (כגון שיער, דם, ציפורן, עור וכדומה). בהתאם לכך נטען כי יתכנו שני הסברים חלופיים להימצאות הדנ"א: האחד, לפיו הנאשם הגיע לזירת האירוע קודם לרצח כאשר השוטרים שפעלו בזירה גרמו למגע בין הציפורן לבין הדנ"א של הנאשם. השני, לפיו הדנ"א של הנאשם הגיע אל הציפורן של המנוחה מהמונית שבה הוא נהג. בית המשפט העליון דחה את הסבריו של הנאשם בין היתר לאור העובדה כי ההגנה לא הביאה תימוכין באמצעות חוות דעת מומחה מטעמה:
"... ההגנה לא הביאה כל חוות דעת אחרת או ראיה מדעית ולפיה DNA 'עלול לקפוץ על חפץ אחר'". דבריו אלה של בית משפט קמא מקובלים עליי, ולא נמצא לי כל טעם מבורר להתערב בהם. [...] מציאת פרופיל ה-DNA של המערער על ציפורנה של המנוחה קושרת את המערער "בשלשלאות כבדות אל מעשה הפשע שנעשה" במנוחה, במידה המחייבת הסבר סביר מצדו לנוכחות פרופיל ה-DNA שלו על הציפורן. לא זו בלבד שהסבריו של המערער, באשר להימצאות פרופיל ה-DNA שלו על הציפורן, הינם מופרכים, בלתי סבירים בעליל, ואינם מתיישבים עם ההיגיון והשכל הישר, אלא שלא נמצא להסברים אלה כל בסיס ראייתי, ולו הקלוש ביותר. המערער נמנע מלתמוך את הסבריו בחוות-דעת מומחה משלו, ואף נמנע מלעמת את מומחי המשיבה עם סבירותם והיתכנותם של התרחישים שהוצעו על-ידו, לנוכחות פרופיל ה-DNA שלו על הציפורן. [...]
על יסוד האמור לעיל, נראה כי בצדק הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי ניתן היה לסיים את הדיון כבר בשלב זה, ולקבוע כי המערער הוא אשר רצח את המנוחה, על סמך ממצאי בדיקת ה-DNA לבדם, כפי שנקבע, בין היתר, בעניין אלמליח" (ראו פסקה 47 לפסק הדין).
- בע"פ 8056/10 עווד נ' מדינת ישראל (19.11.12) דובר בנאשם שהורשע בעבירת אינוס ומעשה סדום, בין היתר על סמך בדיקת הדנ"א שנלקחה מהמתלוננת שתאמו לדנ"א של המערער (תאי הזרע של הנאשם נמצאו על טבורה ועל החלק הפנימי של חזייתה של המתלוננת). אחת הטענות של הנאשם הייתה כי בסמוך לפני אירוע האונס הוא בילה עם חברתו באותו צימר וקיים עמה יחסי מין, לפיכך תאי הזרע שנמצאו על גופה ובגדיה של המתלוננת הוא במצעים או במגבת בצימר שלא הוחלפו. בית המשפט העליון דחה את הטענה וקבע כי חוות דעת ההגנה שתמכה באפשרות המעבר של נוזלי הזרע מהמצעים או ממגבת לגוף המתלוננת, הינה תיאורטית גרידא ואין בה מדרג סטטיסטי של סבירות לתרחיש שהעלה הנאשם. עוד נקבע כי גרסתו של הנאשם אינה מתיישבת עם תשובותיהם של המומחים וממילא מדובר בגרסה כבושה ומתפתחת שהועלתה לראשונה רק בזמן עדותו בבית המשפט (ראו פסקאות 37-40 לפסק הדין).
- הגם שהטענות בדבר ההעברה המשנית של דנ"א לא זכו להתייחסות נרחבת של בית המשפט העליון, סוגיה זו נדונה לא פעם בערכאות הדיוניות. ראו למשל ת"פ (מרכז) 38480-04-23 מדינת ישראל נ' אחמד (18.8.2024) שם דובר בנאשם שעל פי כתב האישום ייצר מטען חבלה המכיל חומר נפץ במשקל של קילוגרם שאליו הוצמד מכשיר טלפון נייד שנועד להביא לפיצוץ המטען בעת ההתקשרות אליו. הנאשם או אחרים הניחו את המטען סמוך לבית המתלונן, התקשרו לטלפון המוצמד למטען בניסיון להפעילו אך המטען לא התפוצץ. ראיות התביעה במקרה זה התבססו על שלוש ראיות מרכזיות: האחת, פרופיל דנ"א יחיד של הנאשם אותר על קצוות חוט הנפץ במטען, פרופיל דנ"א בולט של הנאשם אותר על קצוות חוטי החשמל שחובו למכשיר הטלפון ופרופיל דנ"א בולט של הנאשם אותר על סרט דביק שעטף את החוטים; השנייה, נוכחותו של הנאשם ברכב הנזכר בכתב האישום כ-22 שעות לפני הנחת המטען וכן 18 שעות לאחר מכן; וכן שתיקת הנאשם בחקירותיו.
- ב"כ הנאשם טען בין היתר כי אין די בראיית דנ"א כדי ללמד כי הנאשם ייצר את המטען שכן יתכן כי מדובר בדנ"א מועבר בשים לב לעובדה כי לא אותרו ממצאי דנ"א נוספים לרבות על גבי הטלפון וגם לא נמצאו טביעות אצבע וככל שהמטען יוצר במקום בו הנאשם שוהה באופן תדיר או על ידי מי שנמצא עם הנאשם באופן תדיר הסיכוי להעברה משנית עולה. בנוסף לא הובא כל הסבר להימצאות דנ"א של אנשים נוספים לתערובות. בית המשפט המחוזי לאחר שדן בהרחבה בסוגיית ההעברה המשנית מצא לנכון לזכות את הנאשם על בסיס הראיות הקונקרטיות שנפרסו לפניו בקובעו כי דווקא בשל הובלת המטען באמצעות הרכב המשמש את כלל תושבי המתחם והחשד כי המטען הונח על ידי מי מהם, גובר הסיכוי להגעת DNA של הנאשם למקום באופן מקרי. מכאן, שתרחיש ההגנה החלופי הוא אפשרי, הגם שסיכוייו אינם גבוהים, וכך נקבע:
"התרחיש החלופי שהציגה ההגנה מבוסס על הקשר הקרוב המתואר ולפי תזה זו DNA של הנאשם הועבר על ידי אחר - הבא עמו במגע באופן תדיר, שוהה בקרבתו באופן ממושך, ומשתמש ברכב בו משתמש הנאשם - אל מטען החבלה למעשה, ההסבר החלופי שהוצג על ידי ההגנה מעוגן בראיות שאינן במחלוקת. המחקרים מלמדים, כי בנסיבות המתוארות - בהן המטען הונח באמצעות רכב המשמש רבים המצויים בקרבת הנאשם באופן ממושך והעושים שימוש ברכבים משותפים - גובר הסיכוי לנשיאת DNA של הנאשם אל המטען על ידי אחר. דווקא בשל הובלת המטען באמצעות הרכב המשמש את כלל תושבי המתחם והחשד כי המטען הונח על ידי מי מהם, גובר הסיכוי להגעת DNA של הנאשם למקום באופן מקרי. מכאן,שתרחיש ההגנה החלופי הוא אפשרי, הגם שסיכוייו אינם גבוהים.