אשר לשאלה אם ניתן במקרה ספציפי לקבוע משך זמן סביר לשרידות דנ"א של הנאשם שאותר על האבן בשטח טבעי פתוח תחת כיפת השמיים, לרבות ביחס לגשמים אפשריים, התייחס לתשובתו ב-ת/234ה והעיד: "עניתי שלא ניתן להעריך או לקבוע את משך הזמן הספציפי", אך ציין שם כי "לחות מאפשרת גידול של מיקרו אורגניזמים של החומר הביולוגי ופירוקו", ובמהלך העדות הסביר שזה בעצם ריקבון. בהמשך תשובתו ב-ת/234 ציין כי "גשם עשוי לשטוף את החומר מהמוצג כך ש-2 גורמים אלה יכולים לקצר את משך הזמן אותו ישרוד חומר המוצג על DNA". גפני ציין בעדותו שבשיחת הריענון עם ב"כ המאשימה הוסיף כי "קרני השמש (קרינת UV) גורמות בפני עצמן (ללא קשר לרקבון) לפירוק דנ"א" (ת/235(1)).
לשאלה "כמה זמן זה קרינה?" השיב: "אני לא יכול לדעת לגבי הזמן כי אנחנו לא יודעים איזה כמות, נניח אבן שמונחת בשדה כי זה הכי רלוונטי למקרה כזה, אנו לא יודעים אם ה-DNA שהיה עליה בכמות מאוד גדולה או כמות קטנה, כמות בינונית, כמה שיש יותר אנחנו נוכל זמן ארוך יותר מהרגע שהוא הגיע עד שנבדק במעבדה נוכל זמן ארוך יותר למצוא את ה-DNA, כמה שהוא חשוף יותר לשמש, כמה שהוא חשוף יותר לגשם או לא לגשם, טמפרטורה משפיעה על גידול החיידקים, אז הוא יירקב יותר מהר בטמפרטורה גבוהה ופחות בנמוכה, זה כל כך הרבה משפיעים משתנים שאין אפשרות לדעת שאתה מקבל מוצג ממתי ה-DNA נמצא עליו". (עמ' 4217 ש' 30-10).
לשאלה מה זה ריקבון השיב גפני: "ריקבון זה יכול להיות ימים בודדים, אם אני אשאיר בשר במקרר יכול להיות שהוא יחזיק שבוע, אם אני אשאיר אותו על השיש יכול להיות שאחרי יומיים". גפני העיד כי בתנאים מסוימים דנ"א יכול להישאר מאות שנים, והציג כדוגמה הפקת דנ"א של עיזים מהמגילות הגנוזות אחרי 2,000 שנה (עמ' 4218 ש' 25-15) והפקת דנ"א ממומיות במצריים (ש' 32), ומנגד, לפי עדותו, ייתכן מצב שבו "השרתי אתמול והיום כבר לא ימצאו" (עמ' 4219 ש' 2-1).
גפני נשאל אם "כדי לבוא ולקבל תשובות או לשקלל את הנתונים האלה יש חשיבות לדעת איפה בדיוק היה ממוקם אותו חפץ?", ועל כך השיב: "אני חושב שאי אפשר לשקלל את הנתונים לא משנה איפה היה ממוקם" (עמ' 4219 ש' 7-5).
לפי עדותו של גפני, לצורך קביעת גיל הדנ"א המצוי על אבן "זה מאוד תלוי אם היית[ה] עם הפנים למעלה עם הפנים למטה" (עמ' 4219, ש' 12-4). בהקשר זה הוסיף כי אם הדנ"א על האבן היה עם הפנים כלפי מטה, ובא במגע עם האדמה, היות ש"בגרם קרקע יש מיליוני חיידקים" אזי "יהיה שם לחות יותר גבוהה שנשארת וריקבון מהחומר האורגני באדמה שמתפרק" (עמ' 4219 ש' 31-27).
- אחת ממומחיות ההגנה, ד"ר נוית חבר, העידה כי "ידיים מזיעות מגבירות את הסיכוי להשאיר DNA", אך בתשובה לשאלת בית המשפט בעניין שרידותו של הדנ"א בתנאים של לחות, הבהירה כי: "DNA שדווקא בסביבה לחה איפה שיש מיקרו אורגניזם, פטריות חיידקים, הם יפרקו אותו, אם רוצים שהוא יישמר לטווח ארוך אז סביבה יבשה ובלי שמש ישירה כמובן" (עמ' 6264 ש' 26-19). מכאן שלפי עדותה של חבר, תנאים של לחות גבוהה מגדילים את הסיכוי שהאדם שאחז באבן וזרק אותה הזיע והשאיר עליה דנ"א, ומקטינים את הסיכוי שדנ"א שהגיע באופן מקרי לאבן לפני האירוע היה יכול לשרוד בשלמותו לאורך זמן.
- ב"כ ההגנה הציג לגפני מספר מאמרים ובהם המאמר Sessa, Pomara, Esposito, Grassi, Cocimano and Salerno "Indirect DNA Transfer and Forensic Implications: A Literature Review", Genes 2023, 14(12), 2153 (עמ' 4176 ש' 9-8.(
בסעיף 3.2 למאמר, Main Findings"", נקבע בין היתר כך: