"Environmental conditions: The temperature, humidity, presence of microbial contamination, and other environmental factors can influence the degradation and persistence of DNA after secondary transfer. For example, high temperature and humidity can accelerate DNA degradation, while low temperature and humidity can preserve DNA for longer periods. Microbial contamination can also degrade DNA or interfere with its detection ".
אמנם המאמר הנ"ל עסק בדנ"א שמקורו בהעברה משנית (ראו התייחסות לכך בהמשך, בפרק הדנ"א), אולם הקביעות לעניין שרידותו של דנ"א בשטח יפים גם להערכת סיכויי שרידותו של דנ"א שהועבר לאבן ישירות באקראי לפני האירוע.
אם כן, הגם שגפני העיד כי על בסיס המידע שלפנינו לא ניתן להעריך מתי הגיע דנ"א של הנאשם לאבן, מעדותו עולות הקביעות הבאות: זרימה או מעבר של גשם או מים יכולים לשטוף את הדנ"א מהמוצג; דנ"א עשוי להתפרק עקב ריקבון או קרני שמש; מי שזרק את האבן היה צריך לאחוז בה לפחות ביד אחת, אם לא בשתי ידיים; סביר כי דנ"א ישרוד זמן רב יותר בחלל סגור וסטרילי מאשר בחלל פתוח תחת כיפת השמיים; כדי להעריך פירוק דנ"א מקרני השמש יש לדעת מה כמות הדנ"א על החפץ. ככל שהכמות גדולה יותר, כך הסיכוי למצוא דנ"א במעבדה גבוה יותר; ככל שהדנ"א חשוף יותר לשמש, מים, לחות וגשם, הסיכוי שיישמר נמוך יותר; הטמפרטורה משפיעה על גידול החיידקים, כך שדנ"א יירקב מהר יותר בטמפרטורה גבוהה ופחות בטמפרטורה נמוכה; קביעת גיל הדנ"א תלויה גם בשאלה אם הוא היה עם הפנים למעלה או למטה, ואם היה כלפי מטה, הוא חשוף יותר למיליוני חיידקים בקרקע, שם הלחות גבוהה יותר ויש סיכוי גבוה יותר לריקבון ולפירוק; דנ"א יכול להיעלם בתוך יום אחד ("דגימה שהשרתי אתמול"), יומיים (על השיש), ימים בודדים (בתנאים של ריקבון), שבוע (בשר במקרר) או 2,000 שנה (המגילות הגנוזות ומומיות במצרים), והכול לפי תנאי השטח.
עדותו של גפני לגבי הגורמים המאיצים פירוק של דנ"א - ובפרט לחות גבוהה - נתמכת גם במאמרים שהופנה אליהם וכן בעדותה של מומחית ההגנה, חבר.
- בפסקה 812 לחוות דעתה של השופטת ברודי נקבע, בהקשר זה כי "השאלה הנשאלת בענייננו היא האם הדברים ישימים במקרה דנן. אם התשובה לכך חיובית במובן זה שבמקרה הקונקרטי פגעי מזג האוויר יכולים היו לקצר/קיצרו את משך הזמן אותו שרד הדנ"א, כי אז היינו מצפים שבדרגת סבירות גבוהה הדנ"א של הנאשם שהוא (על פי הנטען) פועל יוצא של המגע האקראי עובר לאירוע מושא כתב האישום, לא היה שורד. בכך היה כדי לתמוך באפשרות שהנאשם הוא זה שהשליך את האבן. ואולם, אני סבורה כי עלינו להזהיר את עצמנו כי עסקינן במשפט פלילי ועל כל מסקנה שמסיק בית המשפט להיות מגובה בראיות קונקרטיות".
- כפי שנקבע בחוות דעתה של השופטת ברודי, "בהתחשב בגודלה של האבן ומשקלה, ההנחה הסבירה יותר היא שהאבן נלקחה מהמבתר עצמו" וכי "אנו כן יכולים להניח שמכיוון שהדנ"א של הנאשם נמצא על האבן הייתה האבן נגישה, ובהיבט זה ייתכן שאכן האבן הייתה חשופה במידה זו או אחרת לפגעי מזג האוויר". עם זאת קבעה השופטת ברודי, בין היתר, "אינני סבורה כי הונחו לפנינו די ראיות כנדרש במשפט הפלילי לקבוע שכך הדבר" (פסקה 813 לחוות דעתה) ו"בהיעדר ראיות חיוניות אלה לא ניתן להגיע למסקנה שאותה מבקשת המאשימה להסיק, קרי: שאין זה סביר שהדנ"א של הנאשם שרד את פגעי מזג האוויר. במילים אחרות: טענת חוסר הסבירות שהדנ"א של הנאשם שרד את פגעי מזג האוויר לא הוכחה" (פסקה 814).
ואולם, כפי שקבעתי לעיל, תרחיש שלפיו האבן נלקחה מאזור אחר ולא מהמבתר הצפוני או מסביבתו איננו סביר, ואף אין לפני בית המשפט כל גרסה מבוססת הנתמכת בראיות מהימנות שלפיה שהנאשם היה במבתר הצפוני או בסביבתו סמוך לפני האירוע. כמו כן, כפי שקבעה השופטת ברודי, אנו יכולים להניח שהאבן הייתה נגישה, ולכן ייתכן שהייתה חשופה לפגעי מזג האוויר. ידוע שתנאי מזג האוויר ששררו באזור, ובפרט הלחות הגבוהה (בימים 12.10.2018-10.10.2018) - לחות יחסית יומית ממוצעת 82-78% ולחות יומית מקסימלית 98-94%), עלולים לפגוע במידה ניכרת בשרידותו של דנ"א. נוסיף לכך גם את דבריו של ד"ר גפני שלפיהם "קרני השמש (קרינת UV) גורמות בפני עצמן (ללא קשר לרקבון) לפירוק דנ"א".
- בנסיבות אלה, אף שאין אפשרות לקבוע במדויק מהי הסבירות לכך שדנ"א של הנאשם שרד את פגעי מזג האוויר, סבורני כי התנאים הסביבתיים הם גורם נוסף שמפחית משמעותית את הסיכוי, שלשיטתי הוא מזערי ביותר ממילא, לכך שדנ"א של הנאשם הגיע לאבן באקראי לפני האירוע ושרד בשלמותו (כפי שיובהר להלן בפרק בעניין ראיות הדנ"א), גם לאחר שאדם אחר אחז באבן וזרק אותה לעבר הרכב.
ראיות הדנ"א