הפגיעה בזכויות היא מידתית. מגבלת היחס קשורה באופן רציונאלי להשגת התכליות של הגבלת שכר העובדים הבכירים וצמצום פערי שכר במשק. כמו כן, לא נמצא כי בבחירתו לעשות שימוש במגבלת היחס דווקא או בהחלטה לקבוע תקרה של 2.5 מיליון ₪, חרג המחוקק מ"מתחם המידתיות" העומד לרשותו. אין זה תפקידו של ביהמ"ש לעצב מחדש מדיניות כלכלית-חברתית, לקבוע לה סדרי עדיפויות או לשנות את איזוניה הפנימיים. עליו לבחון את חוקיות המדיניות מהזווית של פגיעתה בזכויות אדם.
בשים לב למרחב התמרון הרחב הנתון למחוקק בכגון דא ונוכח עוצמתה החלשה יחסית של הפגיעה בזכויות חוקתיות, שאף אינה בליבתן, לא נמצא כי מגבלת היחס כרוכה בפגיעה שמידתה עולה על הנדרש. המגבלה פוגעת רק בהיבט מסוים של יכולתם העובדים הבכירים לממש את חופש העיסוק. המגבלה אינה מציבה מכשול בלתי עביר. ברצותו, תאגיד פיננסי רשאי להגדיל את התגמול שישולם לעובד הבכיר באמצעות הגדלת המשכורת הנמוכה ביותר בתאגיד, כל עוד יישמר היחס של 1:35. עוד יוזכר מגבלת היחס תחול רק על התקשרויות למתן תגמול שההוצאה החזויה בגינו היא לפחות 2.5 מיליון ₪. האפשרות לשלם תגמולים גבוהים מאלה, אף אם במגבלות שקבע החוק, ממעטת מחומרת הפגיעה בפררוגטיבה הניהולית של התאגידים ובחופש החוזים. אשר לחופש התחרות, לא הוכח כי מגבלת היחס אכן תפגע למעשה ביכולת של תאגידים פיננסיים לגייס מועמדים ראויים לשורותיהם.
אשר למגבלת הניכוי. השופטת מוכנה להניח כי המגבלה עלולה להוביל לפגיעה מסוימת בזכויות חוקתיות. ייתכן שהתאגידים הפיננסיים יחליטו לשלם לעובדיהם שכר נמוך מכפי שהיו מקבלים אילולא מגבלת הניכוי. בכך טמונה פגיעה מסוימת בחופש העיסוק, בחופש החוזים ובחופש התחרות. ואולם, גם בהנחה של פגיעה בזכויות חוקתיות – הרי שמגבלת הניכוי עומדת במבחני פסקת ההגבלה.
מגבלת הניכוי נועדה להוות נדבך נוסף בהגבלת תגמולים לעובדים הבכירים, מתוך מטרה לקדם את התכליות של צמצום פערי שכר והגנה על כספי הציבור. לטענת המדינה, לסעיף 4(1) תכלית פרטנית נוספת – הקטנת נטל המס המוטל על המדינה בגין עלויות שכר העולות על התקרה שנקבעה בחוק. לטענת איגוד חברות הביטוח, תכלית הסעיף אינה ראויה נוכח השימוש שנעשה במערכת המס להשגת מטרות החורגות ממימון תקציב המדינה. אך חקיקת מס היא אמצעי לגיטימי לצורך הכוונת התנהגות.
מגבלת הניכוי צולחת גם את מבחני המידתיות. המגבלה מייקרת עלויות של עסקה החורגת מהרף שנקבע בחוק. במובן זה היא מהווה אמצעי מרתיע מפני חריגת שכר. בכך יש כדי לתרום להשגת התכליות של צמצום פערי שכר, קידום השוויון וחסכון בכספי הציבור. כמו כן מגבלת הניכוי ממלאת אחר מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה. ולבסוף, לא מתקיים יחס בלתי ראוי בין התועלת הגלומה במגבלה לבין פגיעתה בזכויות חוקתיות. יש לזכור כי פועלה של המגבלה מסתכם בהכבדת נטל המס על התאגיד הפיננסי. אף אין להתעלם מכך שהמגבלה חלה רק לגבי הוצאות בגין שכר שהוא גבוה בהרבה מהשכר הממוצע במשק. לאור האמור, פגיעת סעיף 4(1) בחופש העיסוק פחותה אף מהפגיעה הנגרמת בשל מגבלת היחס. דברים אלה יפים גם לגבי הפגיעה בחופש החוזים ובפררוגטיבה הניהולית.