ת"א (תל אביב) 53928-02-24 אלון רבוע כחול ישראל בע"מ נ' טריפל-מ תחנות כוח בע"מ

החלטה

צמד בקשות לסעדים זמניים, הקוראות עצירת יישום החלטות דירקטוריון חברה שבעלי המניות בה מסוכסכים, מלקדם בחברה פרויקט רחב היקף, שעל אימוצו החליט הדירקטוריון בתום כשנה ורבע של דיונים ולאחר השקעת מיליוני ₪ בבחינת יישומו.  בקשות שאין בהן ממש, והיה ראוי להימנע מהגשתן ומעמידה עליהן.

רקע: התביעות הקיימות, משנת 2024, והבקשות הקודמות לסעדים זמניים

1. עיקרי הדברים נזכרו כבר בהחלטתי בבקשה הקודמת לסעדים זמניים שהגישו המבקשות (החלטה מיום 2.4.2025, להלן: ההחלטה הראשונה); החלטה שלא העניקה למבקשות סעדים זמניים בכל הקשור לשינוי תקנון בחברה (זולת הזכות לפנות לבית המשפט במידת הצורך של פעולה מכוח התקנון), ובקשת רשות ערעור של המבקשות עליה נדחתה (רשות ערעור אזרחי 25097-06-25, החלטת כב' השופט גרוסקופף מיום 24.6.2026), ולא אחזור על כל שנאמר שם.
2. טריפל-מ תחנות כוח בע"מ, היא המשיבה 1, היא חברה פרטית, שהוקמה בשנת 2010 (להלן: החברה).  ארבעה בעלי מניות בחברה כיום: אי.פי.אם אחזקות 2016 בערעור מיסים (המשיבה 2, להלן: IPMH) מחזיקה ב-51% ממניות החברה.  המבקשות, עלמא תשתיות (קד) בערעור מיסים (המבקשת בתיק אזרחי 53928-02-24; להלן: עלמא); ואלון רבוע כחול ישראל בערעור מיסים (המבקשת בתיק אזרחי 55964-02-24, להלן: רבוע), שרכשו את מניותיהן בנפרד בחברה בשנת 2018, ולתיאורן השקיעו כל אחת כ-100 מיליון ₪ בחברה, מחזיקות כיום כל אחת כ-18.14% ממניות החברה.  קיסטון אינפרא בערעור מיסים מחזיקה מאז סוף שנת 2021 בכ-12.7% ממניות החברה במישרין, כמו גם במחצית מניות IPMH (זאת בנוסף לאחזקות עקיפות ב-IPMH), כאשר את אחזקותיה בחברה העבירה לאחרונה לחברה בת שלה, קיסטון פאוור בערעור מיסים (שתי אלה להלן יחד: קיסטון).  החברה מחזיקה בעיקר הונה של חברת אי.פי.אם באר טוביה בערעור מיסים (להלן: חברת באר טוביה), שהיא בעליה ומפעילתה של בתחנת הכוח בבאר טוביה, המספקת כ-5% לערך מצריכת החשמל השנתית בישראל.
3. בעלי האחזקות המרכזיים במארג החברות, שהחברה היא חלק ממנה, הם מר אהוד בן-ש"ך, קיסטון, ומר מוטי בן משה (בעל השליטה ברבוע). רבוע סימנה את מר בן ש"ך ואת קיסטון כניצבים יחד במחנה האחד, ואת רבוע - שלא הצליחה להגיע כדי שליטה בתחנת הכוח - במחנה האחר.  מחלוקות רבות, מהן רבות שמצאו דרכן לבית המשפט, מאששים חלוקה זו.  עלמא עומדת עתה לצד רבוע, אף שכל אחת הגישה הליך נפרד ובקשות נפרדות לסעדים זמניים.
4. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916תביעות הגישו רבוע ועלמא בחודש פברואר 2024. ביסוד התביעות, והמבקשות חפצות כי הדבר יעמוד אף ביסוד הבקשות הנוכחיות: הסכם בין חלק מבעלי המניות הנוכחיים בחברה, שנכרת בשלהי שנת 2017 (להלן: הסכם 2017).  באותו מועד אחזה IPMH בכ-80% מן המניות (בסייגים), עלמא וחברת האם של רבוע אחזו באופציה מטעמים היסטוריים לרכוש ממנה כ-29% ממניות החברה; ושני בעלי מניות נוספים, טרי ופרידמן, החזיקו ביתרת 20% מניות החברה.  הסכם 2017 נושא את הכותרת "shareholder's agreement", ושתי המבקשות מתייחסות אליו בתביעותיהן כאל "הסכם בעלי המניות".  ברם ייאמר מיד כי לכאורה אינו כזה, כי אם הסכם בין חלק ממי שכיום הם בעלי מניות בחברה: ההסכם מדגיש כי אינו חל על בעלי מניות שאינם צד לו; המבקשות לא היו בעלות מניות לעת כריתתו; טרי ופרידמן היו בעלי מניות אך לא היו צדדים להסכם; וקיסטון, שרכשה אחזקות מטרי ופרידמן בשנת 2021, אינה צד להסכם (אף שהמבקשות גורסות כי ראוי להחיל את הוראותיו הן על קיסטון, הן על החברה).

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

5. ההסכם כולל הוראות שונות הקשורות במימוש האופציות, הוראות ש- IPMH מגדירה כהוראות "חוזיות-מסחריות", שבוצעו ומוצו. כן כולל ההסכם הוראות במישור התאגידי: בין היתר נכללות הסכמות כי החלטות מסוימות בדירקטוריון ובאסיפה הכללית של החברה, יצריכו רוב של 75%; הן עוסקות במדיניות חלוקת הדיבידנד של החברה; קובעות זכות סירוב ראשונה לבעלי המניות על מכר המקרקעין של החברה; זכות למינוי דירקטורים, ועוד.  הצדדים חלוקים אם ההסדרים התאגידיים עומדים בעינם גם כיום: המבקשות סבורות כמובן שכך הוא, IPMH גורסת כי ההסדרים התאגידיים שבהסכם שונו בהתנהגות והפכו "אות מתה", לאחר שנים שעלמא ורבוע לא ביקשו לאמצם או לפעול מכוחם, החברה וקיסטון ודאי אינן רואות עצמן מחויבות בהסכם שאינן צד לו.  יוקדם וייאמר כי תוצאת החלטה זו לא תשתנה בין אם נאחז בעמדת המבקשות ובין אם בעמדה הנוגדת בקשר לתוקף אותן הוראות.
6. ההסכם, שבאו לו שלוש תוספות עד שנת 2019, לא הביא לתיקון תקנון החברה: זה עמד בתוקפו ללא שינוי משנת 2010, ותיקון לא בוצע בו זולת הגדלת מספר הדירקטורים. עלמא מתהדרת בכך שיזמה דווקא את תיקון התקנון כרוח ההסכם: אך ניסיון זה בא רק כאשר קיסטון, בשנת 2024, יזמה היא את שינוי התקנון, באופן שלשיטת עלמא נוגד את הסכם 2017.
7. בחודש פברואר 2024 הגישו עלמא ורבוע בנפרד תביעות שעניינן במהלך החברה לשינוי תקנונה, ולמינוי דירקטורים, ובצדן - בקשות לסעדים זמניים.  אלו עוסקות בהבטחת זכות המבקשות לדירקטור; בהגדלת הון; ובאפשרות לשינוי התקנון בעתיד ברוב רגיל באסיפה הכללית.  בתביעותיהן קראו המבקשות למנוע מהלך זה, ואף להחיל את הסכם 2017 על IPMH (שהיא צד להסכם), קיסטון והחברה עצמה, כל מבקשת בניסוחיה שלה.
8. בהילות לא הייתה: זכות מינוי הדירקטור נותרה בעינה, שינויים לא בוצעו מכוח התקנון (לא אז לא כיום), והגנה על ענייני עלמא ורבוע הוסדרה בחברה המחזיקה בתחנת הכוח עצמה. המבקשות חפצו עם זאת בצו מניעה זמני, הצדדים התכתשו והכבירו בטענות ובהשלמות, ובהחלטתי הקודמת נדחתה הבקשה, שאליה אפנה מבלי לחזור על האמור.  יוער כי במישור סיכויי התביעה עמדתי על קשיים מסוימים הניצבים בפני המבקשות; אך גם על כי טענות IPMH שהיא צד להסכם 2017, אינן פשוטות, אף שאין לשלול אותן לעת הזו.  ציינתי כי כאשר המיקוד הוא בתקנון החדש, יש קושי בהשגות המבקשות על אימוצו שעה שבעינו עמד תקנון לאקוני שאינו מקנה להן הגנות מעשיות כלשהן, ודבר לא נעשה משך כשש שנים מכריתת ההסכם לשינויו.  הערתי כי עמדת קיסטון והחברה נחזית נוחה, שעה שאינן צד להסכם, והמבקשות ניצבות בפני קשיים של ממש להחיל עליהן את ההסכם האמור.  אשר למאזן הנוחות, שלו הבכורה, לא עלה בידי המבקשות להדגים כל חיוניות בהתערבות בית המשפט כבר בשלב בקשת הביניים, בפרט שעה שהתקנון הישן, שהמבקשות מבקשות למנוע את אימוצו של תקנון חדש תחתיו, אינו מבטיח מעשית דבר מזכויותיהן הנטענות.  קושי ניכר קיים, צוין, בכך שהמבקשות יבכרו להסכין משך שנים ארוכות עם מצב שבו תקנון החברה אינו משקף כלל ועיקר את זכויות וחובות בעלי המניות בו (לרבות בעלי מניות חדשים בחברה), ורק כאשר בעל מניות חדשה שכזו פועלת לאימוץ תקנון חדש, יתייצבו המבקשות ויקראו לסיועו של בית המשפט.  הבקשה נדחתה, אך בהתייחס לחשש המבקשות מפני פגיעה בזכויותיהן בעטיו של שינוי התקנון באין צו, עמדתי על כי ב"כל מהלך של המשיבות מכוח התקנון החדש, שאינו מתיישב עם הוראות הסכם 2017 (כשיטת המבקשות, שפורטה בתביעותיהן, ומבלי שיש בכך להוות כל הסכמה של המשיבות), תינתן התראה זמן סביר מראש ולא תיטען טענת שיהוי והסתמכות מצד המשיבות.  זאת, באופן המאפשר למבקשות לפנות לבית המשפט ככל שיתעורר צורך בכך.  בקשת רשות ערעור נדחתה כאמור.  ההליכים העיקריים, הנדונים במאוחד, נתונים עדיין בענייני גילוי מסמכים.

הועתק מנבוהחלטת דירקטוריון החברה על הקמת חוות שרתים, והרקע לבקשות החדשות לסעדים זמניים

9. חלפה שנה. ועתה: צמד בקשות חדשות לסעדים זמניים, שהגישו המבקשות מיד בראשית שעת החירום הנוכחית (בימים 3.3.2026 ו-4.3.2026).  עניינן בהחלטות שקיבל דירקטוריון החברה ביום 17.2.2026, באשר להקמה של מיזם של חוות שרתים, בהשקעה של קרוב למיליארד ₪, על קרקעות שבבעלותה של טריפל.  ראשונה קראה רבוע לעיכוב מימושן של ההחלטות, ולהוראה זמנית ל-IPMH לפעול בהתאם להסכם 2017 ולהתנגד לכל החלטה שעניינה ביצוע המיזם או חלק ממנו; בסמוך לאחריה באה בקשה דומה, בחלקיה הרלבנטיים (אך לא זהה) של עלמא.  רבוע ליוותה בקשה זו בעתירה לתיקון כתב התביעה, באופן שתחיל עצמה גם על האירועים מושא הבקשה; עלמא לא עשתה כן.
10. ברקע המחלוקת (אף שבאופן בעייתי ביותר לא כל המסמכים הרלבנטיים מצאו דרכם לבקשות, ונשלמו רק בתשובות): בסמוך לתחנת הכוח מצוי שטח רחב של 29 דונם, שבבעלות החברה. החל מן המחצית השניה (כך בקשת רבוע), בוחנת החברה מספר חלופות לניצול הקרקע, תוך שהיא מסתייעת בחברת הייעוץ האסטרטגית TASC Consulting & Capital (להלן: טאסק).  שלוש חלופות הועמדו על הפרק.  כולן, עולה, בעלות זיקה ברורה למיקום הקרקע בסמוך לתחנת הכוח: האחת, הקמתה של תחנת כוח נוספת; השניה, הקמתה של תחנת אגירה (המאפשרת אגירת חשמל ושימוש בו מאוחר יותר); השלישית, הקמת חוות שרתים.  שלושתן, היה ידוע מלכתחילה, מצריכות השקעות רחבות היקף, וביצוען נמשך על פני זמן.  יוער כי לפי דיווח ההנהלה לדירקטוריון (נספח 2 לתשובת החברה), האפשרות של השכרת הקרקע לאחר נבחנה אך נמצאה כבעייתית.
11. שאלת החלופה הנבחרת נידונה בדירקטוריון החברה, שבו נציגים של כל בעלי המניות, מאז חודש מאי 2024. כעולה מן התשובות (שכן בבקשות חסרו חלק מן הפרוטוקולים) תשע ישיבות דירקטוריון עסקו בעניין זה, עד לאחרונה שבהן, ביום 17.2.2026 (נספחים 10-2 לתשובת החברה).  חלופת חוות השרתים היא האפשרות שזוהתה מלכתחילה (כמפורט בישיבת הדירקטוריון מיום 27.10.2024) כעדיפה מבחינת החברה.  מהלכים ליישומה בוצעו זה מכבר על דעת כל חברי הדירקטוריון, והדירקטוריון בחר סופית ללכת בה בישיבה מיום 17.2.2026.
12. "חוות שרתים" (Data Center) היא מתקן המאפשר הספקת שירות של אירוח והפעלה של מערכות מחשוב, אחסון ותקשורת במתקן חיצוני ייעודי, במקום להפעיל את השרתים במתקני הלקוח עצמו. הוא מוכוון לארגונים ועסקים הנדרשים להפעיל מערכות מידע ותשתיות דיגיטליות באופן רצוף ואמין אך שאינם חפצים או יכולים להקים תשתית ייעודית ברמה הנדרשת לצורך האמור (כך תיאור היועצת).  הליך ייזום והקמה של חוות שרתים הוא הליך מורכב, הכולל תכנון הנדסי מפורט, הקמה של תשתיות פיזיות וטכנולוגיות ייעודיות, והבטחת זמינות תשתיות חשמל, תקשורת, קירור ואחרות.  הליך זה דורש אפוא השקעות הון משמעויות כבר מראשית הדרך.  לפי המתואר בבקשות - בענייננו הקמת המיזם תדרוש השקעה כספית של כ-830 מיליון ₪ ועלויות מימון של כ-80 מיליון ₪.
13. ישיבות הדירקטוריון, עד האחרונה שבהן, הובילו להחלטות מוסכמות על דעת הדירקטורים כולם, ועד לאחרונה ממש לא נשמעה כל טרוניה - בישיבות הדירקטוריון, או ברמת בעלי המניות - על כוונת החברה לפעול לבחירה באילו מן החלופות, בפרט בחלופת חוות השרתים. במקביל לקידום תב"ע לשם הקמת מתקני אגירה (ככל שזו תהא החלופה שתיבחר), קודמו מהלכים בקשר עם חלופת חוות השרתים.  כתיאור החברה, וכעולה מן הפרוטוקולים, החברה פעלה להכנת בקשה להיתר בינה להקמת הפרויקט, התקשרה עם אנשי מקצוע, הזמינה חיבורי מתח גבוה מחברת החשמל, והתקדמה בתכנון שנועד לאפשר לה להגיש בקשות סופיות להיתרי בניה לקידום הפרויקט.  הדירקטוריון אישר את ביצוע הפעולות, לרבות השקעות של כ-6.9 מיליון ₪ בקשר עם האמור.  במקביל התקשרה החברה עם פירמת KPMG לצורך הבחינות והבדיקות התאגידיות, הפיננסיות, המימוניות והמיסוייות הקשורות בפרויקט.
14. לאחר למעלה משנה של ישיבות והחלטות בהסכמת כלל הדירקטורים, הרי שמסוף דצמבר 2025 החל הדירקטור החליף מטעם רבוע, מר יניב רוג, להשמיע טרוניות על הנעשה. ביום 23.12.2025 פנה במכתב לחברה בדרישה קצרה לקבלת "מלוא המידע והמסמכים הרלבנטיים לפרויקט חוות השרתים", בטענה כי לא קיבלם (נספח 11 לבקשת רבוע).  חלופת מכתבים בין הצדדים (נספחים 15-12) לבשה פנים של בקשה לסעדים זמניים בהתהוות.
15. ביום 17.2.2026 התכנס דירקטוריון החברה כאשר על סדר היום שאלת הקמתה של חוות השרתים, הסמכת החברה לפעול לביצוע עסקאות מימון מחדש בגין הקרקעות שבבעלות החברה, להסדרת מימון להקמתו, להתחלת עבודות חפירה ודיפון בקרקע, להתקשרות עם קבלני ביצוע, והסמכת ההנהלה לפעול להקמת חברה בת שבאמצעותה ינוהל המיזם.  לקראת הישיבה, שלחו בעלות המניות המבקשות, רבוע ועלמא (שהדירקטורית מטעמה לא השמיעה הסתייגויות קודם לכן), מכתבים לחברה (נספח 17 לבקשת רבוע, נספח 5 לבקשת עלמא), בגדרן הלינו בין היתר על כי "עד לאחרונה" הוצג כי הקמת חוות השרתים תיעשה ב"חברה אחות", קרי באופן המאפשר לבעלי המניות בחברה להחליט אם ברצונם להצטרף להשקעה באותה חברה-אחות, והנה עתה מתחוור כי הפרוייקט יבוצע בתוך החברה עצמה.  מהלך זה סותר את הסכם 2017, נטען ופורט.
16. ביום 17.2.2026 נערכה ישיבת הדירקטוריון. בפתח הישיבה ביאר יו"ר הדירקטוריון מר בן-ש"ך כי בישיבה יידונו רק חלק מן הנושאים, כאשר בכל הנוגע לשאלת הקמת חברה נוספת, פיצול הקרקע, התקשרות עם קבלנים ראשיים, סגירה פיננסית ועוד, הנושאים יובאו להחלטה נפרדת של הדירקטוריון.  בגדרה נערך דיון מקיף, בסופו התקבלו מספר החלטות, ועיקרן: להתקדם בתהליך מימון הקרקע; לאשר את הקמת מיזם חוות שירותים; להקנות להנהלה סמכות לקידום המיזם במסגרת התקציבים שהגדירה ההנהלה; ובפרט לאשר את תחילת ביצוע העבודות, לקבוע מנגנון "קריאה לכסף" להון העצמי שיידרש להקמת המיזם מבעלי המניות בחברה, לקדם היתרי בניה, להתקשר עם קבלנים, לאתר לקוחות אסטרטגיים ולהתקשר עמם, ולבחון הקמת חברה בת לצורך ביצוע הפרויקט.  החלטות במגוון הקשרים יובאו לאישור הדירקטוריון, נקבע: בחירה בין חלופות מימון; מסמכי הסגירה הפיננסית; הסכם התקשרות עם קבלן ההקמה; מנגנון הקריאה לכסף מן הבעלים; והקמת חברה בת, במידת הצורך.  נוכח התנגדות רבוע ועלמא, נקבע כי ההחלטות לא יבוצעו אלא בחלוף 14 יום ממועד הישיבה, עניין שאפשר את פניית המבקשות לבית המשפט.

הבקשות הנוכחיות לסעדים זמניים, ותמצית טענות הצדדים

17. ביום 3.3.2026, בתום תקופת 14 הימים טרם תחילת יישום החלטות הדירקטוריון, ולאחר תחילת שעת החירום הנוכחית, הגישה ראשונה רבוע את בקשתה לסעדים זמניים, זאת בלוויית בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שישקף את ההתפתחויות בנושא הקמת חוות השרתים.
18. לוז טענותיה של רבוע (ויודגש כי כל הצדדים הרבו בטענות ואך את תמציתן נביא כאן) הוא כדלקמן: בחודשים האחרונים (קרי - לאחר התקופה הממושכת של החלטות פה אחד בדירקטוריון), החלו "חריקות בתהליך", אשר "קיבל גוונים פסולים" (ס' 14). מידע לא הועבר לדירקטורים כיאות, נטען, והמודל הפיננסי שהוצג לא היה די בו וחסרים מגוון נתוני-ליבה לקבלת החלטות מושכלות.  רק לקראת הישיבה האחרונה התחוור כי הכוונה היא לקדם את המיזם תחת החברה דווקא, ולא בחברה אחות שתוקם בהסכמה, עניין שיטיל על החברה התחייבויות כספיות עצומות.  ההחלטות שהתקבלו אף מעניקות להנהלה סמכויות בלתי מוגבלות, תוך פירוק הדירקטוריון מסמכויותיו, בניגוד לדין.
19. ההחלטות, נטען (פרקים 4 עד 6 לבקשה), נוגדות את הסכם 2017. ההסכם דיבר בקביעת מדיניות דיבידנד של 100%, כך שלא ניתן לעשות שימוש בכספים שבעלי המניות רשאים לקבל מן החברה לשלם הקמת עסקים חדשים.  הפרויקט יחייב מימון מחדש של הקרקעות והשקעות, על חשבון הדיבידנד לבעלי המניות.  בנוסף, שינוי מהותי בעסקי החברה נתון להסכמה של כלל בעלי המניות, והקמה של המיזם מהווה כניסה לתחום חדש שבו החברה לא עסקה מעולם, רבוע ערה לכך שעסקי החברה בהסכם כוללים את תחום התשתיות, אך לשיטתה חוות שרתים אינה נכללת בתחום זה.  אין גם להקים חברות בנות, בלא הסכמה; או לבצע דיספוזיציה (כולל שעבוד) בנכסי החברה ובפרט בקרקעותיה; או למכור את הקרקע בלא להעניק זכות סירוב ראשונה לבעלי מניותיה.
20. עוד נטען כי ההחלטות מפרות את הדין ונוגדות את כללי המשטר התאגידי התקין (פרק 7). הן מעניקות להנהלה סמכויות בלתי מוגבלות; וכן הן מציעות לקדם את המיזם בלא שנבחנו חלופות אחרות להשאת התמורה והתועלת מן הקרקע, דוגמת מכירתה או השכרתה.  אף קביעת מנגנון 'קריאה לכסף' אינו יכול להיות נכפה על בעלי המניות.
21. אחרונה, גורסת רבוע כי קידום המיזם חרף התנגדות עולה כדי קיפוחה: כך לדוגמה הניסיון ליטול את זכותה לדיבידנד, כך הניסיון לכפות עליה להזרים כספים למיזם.
22. רבוע גורסת כי סיכויי התביעה גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה: הוכח כי IPMH מנצלת את עמדתה כי ההסכם פקע לשם פגיעה בזכויות רבוע; ההחלטות יפגעו בקניינה של רבוע; הבקשה קוראת לשמירת המצב הקיים; הבקשה קוראת לאכיפתו של הסכם; והמציאות באין צו תהא בלתי הפיכה. צו המניעה הזמני לא יפגע בחברה, מעריכה רבוע: הוא יאפשר לחברה לבחון חלופות ראויות ולקבל החלטה מושכלת לגבי הקרקע.  אם המיזם מצוי בתהליכי תכנון ומבחינה כמעט כשלוש שנים, אזי בהילות אין.
23. למחרת הגשתה של בקשת רבוע, הגישה עלמא את בקשתה שלה. זאת עשתה ללא עתירה לתיקון כתב תביעתה.  חרף הבדלים מסוימים בין הבקשות, יסודותיהן דומים בעיקרם, ולכן אידרש לדגשים העיקריים שבה.
24. לשיטת עלמא, היא ניאותה לאפשר את עיסוק החברה בנושא המיזם, חרף חששותיה, ולהקצות משאבים מסוימים לטובת הבדיקה, הכל תוך שמירה והגנה על זכויותיה כבעלת מניות מיעוט. סברתה הייתה כי כל החלטה תתקבל בהסכמה בלבד, וההחלטות מיום 17.2.2026 סתרו זאת.  עלמא רואה בהחלטות החברה משום הפרה של הסכם 2017, הפרה שהפכה עתה מוחשית.  אף היא מוצאת בהחלטות משום סתירה להוראות ההסכם, במגוון הקשרים; אף היא גורסת שיש בהן משום קיפוח המיעוט, שכן הצדדים לרבות נושאי התפקידים בחברה ראו בהסכם כחלק מ"הסכמות היסוד" של החברה.  עלמא ערה לכך שקיסטון אינה צד להסכם, אך כבעלת השליטה ב-IPMH, וכי שהכירה את ההסכם ודיווחה עליו, ראוי כי לא תפגע בציפיותיה של עלמא.  החברה עצמה אף היא אינה צד להסכם אמנם אך אף היא נהגה כאילו המדובר בחלק ממסמכי היסוד שלה.
25. אי-מתן צו, כך עלמא, תסב נזקים ניכרים: שינוי חד בפרופיל הסיכון של החברה; שימוש בכספים שיועדו לדיבידנד לצורך מימון המיזם; סיכון למקרקעי החברה; ויצירת מעשה עשוי, הכל - מהלכים בלתי הפיכים. מאזן הנוחות נוטה אפוא לטובתה.
26. המשיבות נקרא להגיש תשובתן לשתי הבקשות יחד, וכך עשו בימים 17-16.3.2026.
27. עיקר טענותיה של החברה: ניסיון לעכב וחלילה לסכל פרויקט תשתיות משמעותי, שהחברה מקדמית את ביצועו (בהסכמת כל הדירקטורים) משזה כשנתיים. המדובר בהזדמנות עסקית ייחודית המאפשרת לחברה לנצל יתרון משמעותי שברשותה, הקמת חוות שרתים בסמוך לתחנת כוח, המאפשרת אספקת חשמל בהספק גבוה ובאופן רציף, כחיוני למיזם זה.  החברה, בסיוע יועציה, עמדה על כי שוק חוות השרתים בישראל מצוי בתת היצע אל מול ביקושים הולכים וגואים, ומכאן הבחירה בפרויקט המהווה הזדמנות עסקית לחברה.  עיכוב בביצוע הפרויקט משמעותו המעשית היא גזירת כליה על חוות השרתים, שכן כמבואר במכתב ניתוח הסיכונים של טאסק (נספח 1 לתגובה), המדובר בחלון זמן ייחודי ואטרקטיבי עבור שחקנים חדשים המבקשים להיכנס לשוק חוות השרתים.  עניין זה מקרין על מאזן הנוחות כמובן: אותו חלון הזדמנויות צפוי להיות פתוח לעוד שנתיים-שלוש, הערכת טאסק.  הגעה מוקדמת לשוק תאפשר התקשרויות עם לקוחות בתנאים מסחריים נוחים, בעוד שעיכוב יקשה על אפשרות החברה להשתלב בשוק בתנאים אטרקטיביים ולבסס נוכחות מסחרית.
28. החברה גורסת כי עוד הסעד הזמני המבוקש אינו משרת את התביעות הקיימות. סיכוייהן של אלה נמוכים, שיקול לדחיית הבקשה.  החברה אינה צד להסכם 2017, וההחלטות שהתקבלו הן של הדירקטוריון שלה, שתפקיד חבריו הוא להפעיל שיקול דעת עצמאי ולפעול רק לטובת החברה, לא לטובת בעל מניות ספציפי.  החלטותיו ממילא חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי, נטען.
29. IPMH סבורה כי דין הבקשות להידחות בראש ובראשונה מטעמים של שיהוי וחוסר תום לב, כך גם השתק ומניעות. רבוע ועלמא אפשרו לטריפל לקדם את המיזם לאורך שנים, ולהוציא מיליוני ₪, ועתה הן מבקשות לעצור את הפרויקט במהלך שתכליתו הפעלת לחץ פסול על יתר בעלי המניות לאחר שהידברות בין הצדדים בניסיון לפתור את המחלוקות ביניהם לא נשאה פרי.
30. הדירקטוריון קידם את המיזם משך שנתיים, בליווי וייעוץ טאסק ולאחר מכן KPMG, וכל ההחלטות עד לישיבה האחרונה התקבלו פה אחד. כל החלופות נבחנו.  המידע שסופק היה מלא.  הטענה כי עד לאחרונה הוצג שהדרך העדיפה להקמת המיזם היא בחברה אחות - אינה נכונה, וסוגיית המבנה התאגידי החלה להתברר (בלא החלטות אופרטיביות) רק בנובמבר 2025.
31. ההחלטות מושא הבקשה, הודגש, הן של דירקטוריון החברה. ההליך הנוכחי אינו המשך של התביעות הקיימות, שעניינן בהסכם 2017, אלא בהחלטת דירקטוריון החברה, והמבקשות מנסות ליצור קשר לא-קיים בין שני אלה.  לדירקטוריון סמכות מלאה לאשר את הקמת חוות השרתים, ולהסמיך את הנהלת החברה לנקוט בפעולות לקידומו.  כל ההחלטות שהתקבלו - בסמכותו המובהקת לפי דין.  הדירקטוריון אף אינו כבול בהסכם 2017, שהחברה אינה צד לו.  ממילא, אין בידי המבקשות להצביע על הפרות אותו הסכם: תחום הפעילות של החברה לא השתנה כיוון שחוות שרתים היא ודאי בגדר תשתית, כאחד מתחומי הפעילות הנקובים בהסכם; מנגנון 'קריאה לכסף' (אם כלל יידרש) הוא פררוגטיבה של הדירקטוריון, ולבעל המניות להחליט אם להיעתר; חלוקת הדיבידנד ודאי היא עניין לדירקטוריון לעסוק בו, ולא בעלי המניות יחליטו תחתיו (מה גם שההסכם מכיר בסמכות הדירקטוריון להחליט על ההוצאות לצורך ה- ongoing operations, טרם חלוקת דיבידנדים); ועניינים דוגמת הקמת חברה בת או שעבוד הקרקע ממילא אינם בין ההחלטות שהתקבלו.  ודאי שאין קיפוח: אין כל העדפה של IPMH או קיסטון על פני רבוע או עלמא, בהחלטה שעניינה בבחירת דרכה העסקית של החברה בדרך של קידום מיזם חוות השרתים.
32. אשר למאזן הנוחות, הרי שדחיפות קידומו של המיזם מחייבת את דחיית הבקשות.
33. וטוענת קיסטון (ושוב - בתמצית של ממש): המשך למאבק שמנהלת רבוע מזה כחמש שנים על מנת למנוע מקיסטון את כניסתה לחברה ומעורבות בה, בטענות שהתבררו כחסרות יסוד, על כי קיסטון תפעל להחרבת החברה; ועתה מנסות רבוע ועלמא למנוע את קידומה של החברה, בגדרי הבקשות לסעדים זמניים. אף לשיטת קיסטון, המדובר בבקשה הנגועה בשיהוי, מניעות וחוסר תום לב.  אף לסברתה מאזן הנוחות נוטה בבירור נגד מתן הצווים, נוכח הדחיפות שבקידום המיזם לעת הזו.  אשר לטענות כי קידום המיזם מגלם הפרה של הסכם 2017, שקיסטון והחברה כלל אינן צד לו, הרי שאלה מדגימות הפרה בוטה של חובות הדירקטורים המכהנים מטעם המבקשות בחברה, נטען: חלף בחינת טובת החברה, הם מנסים לקדם את טובת ממניהם.  ממילא, הטענות להפרת ההסכם אינן נכונות לגופן.  אף הטענה לפגמים בממשל התאגידי נטולי עיגון: המדובר בהחלטה שאושרה בתום תהליך סדור, יסודי ומיודע בחברה, לאחר תשע ישיבות דירקטוריון על פני כשנתיים, עבודות כלכליות שערכו מומחים והצגת תקציב ותזרים מזומנים עד שנת 2028.  הדירקטוריון גם לא התפרק מסמכויותיו, ונקבע כי החלטה בכל צומת משמעותי תצריך חזרה לדירקטוריון לקבלת החלטה.
34. דיון בבקשות לסעדים זמניים התקיים בום 19.3.2026, כאשר רוחות הקרב אופפות את האולם, סביבו ובו. הצדדים סקרו טענותיהם באריכות, אף שרבוע הבהירה שיש באמתחתה עוד טענות שתבקש לפרוש בהרחבה במענה לטענות המשיבות, וסוכם כי במידת הצורך ישלימו הצדדים בכתובים.  בתום הדיון בעל-פה, ונתון לאותן השלמות שטרם באו, ביארתי למבקשות את עיקר הקשיים החריפים שביסוד בקשותיהן, הכל בזהירות הנדרשת לאותו שלב.  הצעתי אפוא למבקשות לבחון את האפשרות לסגת בהן מבקשותיהן, באופן המקרין על ההוצאות.  הדגשתי כמובן כי זכותן המלאה להחליט כחוכמתן, בלא שסירוב יעמוד להן לרועץ, וכי כל טענותיהם והשלמותיהן שטרם הוגשו באותו שלב תיבחנה בנפש חפצה.  ככל שיעמדו על בקשותיהן, הוסכם, יתאפשר למבקשות להשלים טיעוניהם בהיקף הנרחב שביקשו, עד יום 24.3.2026, ולמשיבות יתאפשר לעשות כן עד יום 26.3.2026.
35. המבקשות הגישו את השלמות הטיעון במועדן. קרי על בקשותיהן הן עומדות, וזו כמובן זכותן המלאה.  השלמות הטיעון, דומה, חידשו פחות ממה שניתן היה ניתן לסבור כי יחדשו.  עיקרן ניסיון לגונן על עיתוי הגשת הבקשה ודרך הילוכן של המבקשות (כל אחת בדגשים שלה), ולבאר על שום אין קושי להתמקד בעצירת מימושן של החלטות דירקטוריון של חברה, שעה שאת עיקר טענותיהן מסמיכות המבקשות על הסכם בין בעלי מניות בחברה.  כן ביארו הן, בין יתר טענותיהן, על שום יש סתירה בין החלטות הדירקטוריון לבין הסכם 2017; וכן מדוע מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המשיבות ואינו מצדיק את דחיית הבקשה, ודאי כאשר המדובר ב"תביעה מוצקה" לסעד אכיפה.  כן ראו להוסיף לראשונה, באופן בעייתי, טענות בעניין הצורך באישור ההחלטות באסיפה כללית (ס' 7 להשלמת עלמא, ס' 15 להשלמת רבוע), שם מסתבר כי יעתרו ליישום זכות הווטו הנטענת שלהן.
36. 00המשיבות סבורות מנגד, אם נתמצת, כי אין בהשלמות הטיעון דבר שיצדיק את מתן הצווים המבוקשים, ועותרים לדחיית הבקשות.

0

37. ביום 29.3.2026 הגישה קיסטון עתירה להוספת ראיה: התייחסות עלמא בדוחותיה לחוות השרתים, שממנה עולה תמונה כאילו עלמא מבקשת להתהדר בפני בעלי מניותיה במיזם הקורם עור וגידים, ומנגד היא פועלת כאן למניעת קידומו. העתקי דוח ומצגת שפרסמה עלמא צורפו לבקשה.  אפשרתי לעלמא להתייחס עד יום 31.3.2026 והיא עשתה כן.  בתשובתה הלינה על צירוף הראיה לגוף הבקשה, בהסתמך על ההלכה הנוהגת לעניין צירוף ראיות בשלב הערעור (רשות ערעור אזרחי 6658/09 מולטילוק בערעור מיסים נ' רב בריח (08) בערעור מיסים (12.1.2010)).  לגוף הדברים ביארה כי התייחסותה למיזם ואף לקיומה של מחלוקת משפטית על אודותיו שיקפה דברים כהווייתם ואינה גורעת מזכותה לפעול בגדרי בקשתה.  סוגיה שאבהיר כי לא היא שתצביע על קושי ממשי בהתנהלות עלמא, לא הצדיקה עתירה נוספת וממילא אין תועלת בצירוף הראיה כמבוקש (זאת בלא קשר לשאלת הצגתה של הראיה כבר לעת הגשת העתירה לצירופה, שביחס אליה, כאשר המדובר בצירוף ראיה בערכאה הדיונית ולא בערעור, קיימות עמדות שונות בפסיקה (ראו: תיק אזרחי (מח'-ת"א) 36870-01-20 א.ג נ' ע.ח בפסקה 9 (7.11.2021)‏‏).
38. משנשלמה עתה מלאכת הגשת הטיעונים, ניתן לפנות להכרעה.

דיון

39. דין הבקשה להדחות. מאזן הנוחות, שלו מעמד הבכורה, נוטה באופן מובהק לחובת המבקשות, אך גם מגוון טעמים נוספים מובילים למסקנה ברורה זו.  נוכח ריבוי טענות הצדדים ובסד הזמנים אדון אך בטענות העיקריות, אך ודאי נדרשתי לכולן, ואין באלה שמקומן נפקד כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת.

א.         סעד זמני שאינו משרת את זה העיקרי - בקשת עלמא

40. סעד זמני אמור לשרת את זה העיקרי, שאם לא כן אין תוחלת בנתינתו. באין זיקה מספקת בין הסעד הזמני המבוקש לסעד העיקרי, לא יינתן סעד (ראו: רשות ערעור אזרחי 8937-12-25 אורלנדו נדל"ן המאירי 19 ירושלים בערעור מיסים נ' אפרים (5.3.2026)).  מטרת הסעדים הזמניים היא הרי "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין" (ראו: תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; להלן: התקנות).  בענייננו המדובר בצווים זמניים מן הסוג הראשון, של הבטחת זכות לכאורה (להבדיל מעיקול זמני, לדוגמה).  בעת בחינת של בקשה לסעדים זמניים מסוג זה, ובפרט של סיכויי ההליך העיקרי לכאורה, אנו אמורים אפוא להניח שההליך העיקרי יכלול דיון הנסב על העניינים הנבחנים בחינה ראשונית בהליך הביניים, ולהעריך מה טובים סיכויי התובע-המבקש לשכנע במסגרת דיון שכזה.  ברם התביעות הקיימות אינן כאלה: הן עוסקות בעיקרן בענייני שינוי התקנון בשנת 2024, גם אם הן כוללות ניסיון לאכוף על המשיבות (ומעשית - על IPMH, שהיא בעלת המניות היחידה שהיא צד לו זולת המבקשות) את קיום הסכם 2017.  הבקשה הנוכחית היא בעלת זיקה רופפת במיוחד לאלה: עניינה בהחלטת הדירקטוריון של החברה (שאינה צד להסכם), מפברואר 2026, בעניין הקמת חוות שרתים.  התביעות במתכונתן הנוכחית לא יסובו על נושא זה כלל; ולא ניתן לדחוק לגדרן דרך טענת "קיום ההסכם" (שספק אם הוא בתוקף) גם את נושא חוות השרתים, שנולד כשנתיים לאחר הגשת התביעות.  ממילא אין כל דרך לקבוע האם סיכויי התביעה לכאורה טובים הם (או אם יש "ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה", לשון תקנה 95 לתקנות), כאשר לא על כך נסבה התביעה.  ויוער עוד: נניח לצורך הדיון שהתביעות תתקבלנה במלואן: מכך ודאי לא נגזר שיש פסול בהחלטת דירקטוריון החברה בעניין המיזם.  קרי, אין בנמצא תביעות רלבנטיות.
41. רבוע נהגה באורח שונה מעלמא: היא עתרה במקביל לבקשתה לתיקון נרחב של כתב התביעה, באופן שיחול גם על האירועים הנוכחיים. אין אמנם כתב תביעה מתוקן בנמצא, אך בדוחק ניתן לראות את הבקשה כמקבילתה של בקשה לסעדים זמניים טרם הגשת הליך עיקרי (תקנה 95(ג) לתקנות); כאן - לא בגלל מהלך בעייתי של הגשת בקשה לסעדים זמניים בלא הליך עיקרי כלל, אלא כיוון שהתיקון טרם אושר (והשוו: ערעור על החלטת רשם (מח'-ת"א) 35681-12-23 טאוב נ' ולדמן (21.1.2024)).  מובן שמצב זה יוצר משוכה מוגבהת על דרכה של רבוע בניסיונה לקבל צווים זמניים.  אך אשר לעלמא - אף שחזתה בבקשתה של רבוע קודם להגשת בקשתה שלה - הרי שהיא בחרה שלא להגיש בקשת תיקון כלל.  הערותיי בעניין זה לא זכו למענה ממצה, בדיון או בהשלמת הטיעון.  מכאן שסיכויי תביעתה של עלמא בנדבך הרלבנטי, הוא כשרות החלטת הדירקטוריון בעניין המיזם, לעת הזו אינם קיימים כלל, עניין החורץ לבדו את דין בקשתה לשבט.
42. עם זאת, שעה שהבקשה נדונה, וגם בהנחה שעלמא הייתה עותרת לתיקון כתב התביעה (או מגישה תביעה חדשה ובצדה בקשה לסעדים זמניים), התוצאה לא הייתה משתנה. אעמוד על הטעמים המובילים אף הם לדחיית הבקשות, הן זו של עלמא, הן זו של רבוע.

ב.         טענות המשיבות לחוסר תום לב, שיהוי מניעות והשתק

43. לעניין השיהוי: ראשית יש להסיר מעל סדר היום טענה של עלמא שלפיה ההחלטה הראשונה, בבקשות המקוריות, הותירה בידה את הזכות להגיש בקשות לסעדים זמניים בכל עת, בלא שבידי המשיבות יהיה לטעון לשיהוי. בפסקה 43 להחלטתי הראשונה ציינתי כי באין צו מניעה זמני, "לכל מהלך של המשיבות מכוח התקנון החדש, שאינו מתיישב עם הוראות הסכם 2017, תינתן התראה זמן סביר מראש ולא תיטען טענת שיהוי והסתמכות מצד המשיבות" (ההדגשה הוספה).  החלטת דירקטוריון ודאי אינה פעולה מכוח התקנון החדש; ובאותה מידה ממש יכול היה לקבל אותן החלטות גם מכוח התקנון הישן, הלאקוני.  עיונית טענת שיהוי ודאי יכולה להטען אפוא.
44. לגוף טענת השיהוי: צודקות רבוע ועלמא, כי שמונה הדיונים הקודמים בדירקטוריון לא כללו החלטה סופית בדבר אימוץ מיזם חוות השרתים, אלא פורמלית עניינן היה בתכנון ובהתקדמות מקדימה, טרם אימוץ המיזם. מבחינה זו, אכן אפשר שלו פנו לבית המשפט במועד מוקדם יותר, היו נענות בכך שהקדימו את פנייתן, ואם כך - קשה יותר לטעון לשיהוי.
45. ועם זאת, טובות יותר טענות המשיבות באשר לקושי בהתנהלות המבקשות, לא בהכרח בנוגע לעיתוי פנייתן לבית המשפט, כי אם בהתנהלותן ב"זמן אמת" בכל הנוגע לפעולות בחברה פנימה - התנהלות שיכולה לעלות כדי חוסר תום לב (ולמעשה המשיבות כורכות עניין זה בהשתק ובמניעות).
46. לו גרסו המבקשות - כבעלות מניות - כי דיונים בדירקטוריון החברה על אודות הקמתה של חוות שרתים, או כל חלופה אחרת מאלו שהועלו, ממילא עקרים, שכן הסכמתן כבעלות מניות נדרשת, הרי שהיה עליהן להשמיע קול ברור בזמן אמת, לפני שנתיים וחצי, ושנתיים ושנה. אין כמובן לומר בכך שכל אימת שבעלי מניות מסוכסכים ביניהם, כל פעולה בחברה תלווה מיד במכתב עורכי דין שלפיהם כל צד שומר על זכויותיו - מהלך חסר תועלת.  אולם בנסיבות המקרה כאן, שתיקת המבקשות רועמת, ובעייתית.  הסכסוך בין הצדדים, נכון למועד הדיונים בדירקטוריון (ממאי 2024, עבור בדיון המרכזי באוקטובר 2024, וכך לכל אורך שנת 2025) - היה בעיצומו.  אך הוא נסב כל כולו על ענייני הסכם 2017 ושינוי התקנון.  המבקשות עמלו בגדרי בקשותיהן הקודמות לנסות ולשכנע בית משפט זה מדוע החשש לפגיעה בזכויותיהן אינו תיאורטי אלא כזה המצריך צווים זמניים - ועניין קידום חוות השרתים לא הועלו על הפרק.  התקדמות דירקטוריון החברה לעבר בחירת חלופה כלשהי לשימוש בקרקע לא הוצגה כדוגמה להפרת ההסכם, גם לעת הגשת בקשת רשות הערעור על החלטתי הראשונה לבית המשפט העליון, ביוני 2025.  כל זאת, כאשר איננו עוסקים במכתבי שמירת זכויות למען הסדר הטוב בעתות שלום, אלא בסכסוך משפטי גועש בין הצדדים.  כך ארע שבמשך כשנתיים, התקדמה החברה, בליווי ייעוץ מקצועי, בקידום אפשרות אימוץ המיזם, הכל בהסכמה מלאה של כל חברי הדירקטוריון, ותוך השקעת מיליוני ₪, בלא שהמבקשות משמיעות הסתייגות ומודיעות: כל חלופה שתאומץ, לנו זכות הווטו.  כל חלופה שתאומץ, ממילא דינה בטלות, שהרי היא סותרת את הסכם 2017, או גורעת מן הדיבידנד שיש לחלקו במלואו, או מרחיבה את עסקי החברה שלא כדין, וכך הלאה.
47. בעייתיות רבה יש אף בטיעון החוזר של המבקשות, כי כל העת סברו שהפעילות תאומץ במסגרת "חברה אחות", כאשר להן הזכות להחליט ביום פקודה אם להצטרף כבעלות מניות באותה חברה אחות אם לאו. בדירקטוריון עצמו לא נידונה שאלת המבנה התאגידי אלא בשלהי שנת 2025, כך שטענה כי לאורך כל הדרך סברו המבקשות כי ההקמה תהיה דווקא בחברה היא מוקשית.  אך גם טענת "החברה האחות" לגופה היא בעייתית: אם הבעלות בחברה האחות שטרם הוקמה לא תהא בהכרח זהה לבעלות בחברה, הרי שאותו 'קשר משפחתי' בין החברות הולך ומתרופף.  ואם הכוונה היא שבידי קיסטון להציע מיזם, שינוהל מחוץ לחברה, ולמבקשות הזכות להחליט אם ברצונן להצטרף אם לאו, אזי מה לה לחברה עצמה לעסוק כלל בבחירת אילו מן החלופות שעל הפרק, ולהידרש לשאלת ההשקעות שיידרשו? תציע קיסטון את שתציע, ומן החברה לא יידרש דבר זולת החלטה בדבר השכרה או מכירה של הקרקע לקיסטון.
48. בכל מקרה, יש קושי ניכר בגישה שלפיה למבקשות (כבעלות מניות) עומדת זכות וטו שבידן להכמין בשרוולן: אם בתום שנים של קידום הפרויקט והשקעת משאבים ניכרים יחליט הדירקטוריון להתקדם באותו מיזם שמן הרגע הראשון נחזה כמועדף ביותר לחברה - או אז יחליטו המבקשות אם להפעיל אותה זכות וטו, או שמא לא לעשות כן, ככל שהמיזם יישא חן בעיניהן. שתיקתן של המבקשות, גם לעת סכסוך משפטי מתנהל ועוצמתי, תעמוד להן אפוא לרועץ.

ג.          סיכויי התביעה: נמוכים, ככל שהדברים נוגעים לתקיפת החלטתו של הדירקטוריון