ב) להתנתק מההרגלים של עצמו;
ג) להיות מצויד בכישרון גרפי כדי לחקות בהצלחה את דגם המקור.
במקרה דנן, בכל פעם שהמעתיק מנסה להידמות לזכרנקו הוא מבליט ומדגיש ומשתמש באותם אלמנטים פחות או יותר, ובאותה צורה כפי שהעד פירט בחקירה הראשית.[92]
46) רפ"ק ניב שלל את האפשרות שהמסמך נחתם תחת השפעת אלכוהול.[93] (ההגנה לא העלתה טענה זו, כנראה נוכח גירסתו של נאשם 1 בחקירתו, כי זכרנקו לא היה שתוי בעת שחתם על ייפוי-הכוח ת/1).
הקו פרפה
47) מדובר בתנועה בולטת אבל לא מורכבת. זה קו הלוך וקו חזור.[94]
העד אף אישר שלחתימות א', ט' ו-י', יחס עיקבי לשורת הדפוס.[95]
לדעת עו"ד עוזר, חתימה י' אינה נוגעת אלא חוצה את שורת הדפוס. ולחתימה ט' – אין קו. כמו-כן בחתימה א' שבטיעון אין הפסקה אחר ה-A, בעוד שחתימות ט' ו-י' מאופיינות בהפסקה אחר ה-A ואחר-כך זיג זג.
העד ניב מציין כי בחתימות ט' ו-י' הוא עושה את ה-A עם הפרפה ואחרי זה עושה את הזיג זג.[96] בחתימה א' שבמחלוקת הוא עושה את הזיג זג ואז בסוף עושה את הקו החוצה.[97] החקיין מנסה לצייר את האלמנטים בחתימות זכרנקו, והוא פשוט לא עובד באותו סדר, בחתימה A הוא עושה את הא' עם הזיג זג ואז את הקו החוצה הלוך חזור, ובחתימות ט' ו-י' הוא עושה את הא' עם הקו הלוך וחזור ועושה את הזיג זג.[98]
48) ב"כ נאשם 2 הפנתה את העד לחתימה ו' ב-ת/6ג', כשלטענתו, הוא אינו מזהה הפסקה אחרי ה‑A שנכתבה כנראה בתנועה אחת והעד הסביר כי אינו יכול לזהות הפסקה, אבל לפי תנועת הקו החוזר ברגל השמאלית של ה-A החוזרת חזרה אל החתימה, הוא מניח "שיש פה פשוט זיג זג צפוף".[99]
העד אישר כי הוא אינו מזהה הפסקה בז' 29 וז' 3 אבל לדבריו יש "אותה תנועה. הרגל השמאלית של A יורדת ועובדת תנועת חזרה אל החתימה ויורדת בזיג זג".[100]
העד אף אישר כי בחתימה א' שבטיעון הנגיעה היא אמנם רק ברגל שמאל אבל לדבריו, הרגל הימנית צמודה במילימטרים – שתיהן צמודות בחתימה שבטיעון לשורת הדפוס, כשרגל שמאל נוגעת בשורה.[101]
לטענת ב"כ נאשם 2, מתוך 20 דוגמאות, ל-6 מהן אין כל שורת דפוס, והמומחה ניב מאשר "מה שאני אומר אני מתכוון כמובן איפה שיש שורת דפוס".[102]
ב"כ נאשם 2, עו"ד מיכל עוזר, אמנם אמרה לרפ"ק ניב במהלך עדותו כי היא אינה מבקרת את שיטת עבודתו, שכן לדבריה "היא נראית לי לפי מיטב הבנתי, היא מאוד נכונה מבחינה מקצועית",[103] כשהמומחה מתבונן בתכונת כתב, ואם היא חוזרת באחת מדוגמאות החתימה הוא רואה בה "תכונה שלא יכולה להוות אי התאמה".[104]