"הוא אמר לי שהוא מאמין לי ובוטח בי, הוא אמר שהוא יודע שאני לא אשקר לו בחיים. הוא ראה את ההתנהגות שלי, הוא ראה שאני יכולה להגיד, אני לא פחדתי."[186]
בעקבות אמונו של זכרנקו בנאשמת 3 בה הוא סמך גם על המלצתה על נאשם 1 שהוא האיש שיפתור את המחלוקת עם רונן.
84) על התקשורת עם זכרנקו אמר נאשם 1 את המילים הבאות: "בטלפון לא יכולתי לדבר אתו, כי הוא לא ידע אנגלית טובה, ואני לא מדבר רוסית" (ת/22, עמ' 6, ש' 165-166); וכלשונה של נאשמת 3: "קודם כל הוא היה מגמגם בצורה קשה והיה קשה לו לתקשר איתו, הוא היה רוב הזמן שותק".[187]
לדברי נאשם 1, הוא ראה את זכרנקו פעם בשבועיים, והלה היה תמיד לבד, הלה, כאמור, לא סיפר לו על עסקיו ברוסיה "לא ידעתי כלום. לא ידעתי מה הוא עושה. מה השותפים שלו. כלום".[188]
לאור האמור לעיל, הכיצד ניתן להאמין לנאשם 1 שזכרנקו חתם על ייפוי-הכוח ת/1 המתייחס לנכסיו ברוסיה ומאפשר לנאשם 1 שליטה בהם?!
כשנשאלה נאשמת 3 על-ידי חוקריה הכיצד זכרנקו נתן לנאשם 1 ייפוי-כוח לנהל רכוש בשווי של מאות מיליוני דולר – לא היה לה כל הסבר.[189]
85) נאשם 1, טען כאמור, בפני חוקריו שלא ידע על עסקיו של זכרנקו ברוסיה, אך מאוחר יותר, סתר את עצמו בנושא היכרות עסקיו של זכרנקו, וכשרצה להמחיש לחוקרים הרוסיים כי מערכת היחסים שלו עם זכרנקו הייתה כה חמה וקרובה, עד כי לא ייפלא שהלה ייפה את כוחו לנהל את רכושו ברוסיה, וייעד לו את רכושו לאחר מותו, ציין נאשם 1 כי עוזרת הבית של זכרנקו בסנט פטרסבורג (נדיה), קראה לבנה על שמו של נאשם 1, ולאחר שזכרנקו נעלם, היא קראה לבנה השני על שמו של זכרנקו.
עוד ניסה נאשם 1 לתאר את זכרנקו כמקורב לו, כך שיהא זה הגיוני שייתן לו מרכושו: "זכרנקו נסע איתי לכל מקום בעולם, והוא היה כבן משפחה".[190]
כמו-כן טען, כי "היה ביניהם אמון ללא סייג"; כלשונו: "מה שהבטחתי לו, מה שהוא הבטיח לי, זה היה כאילו נחקק בסלע" (עמ' 589, ש' 16-17).
וכן:
"האמון שלו בי היה מוחלט. הוא היה אמון עיוור, הוא החליט שכל מה שהוא רוצה זה רק איתי. רק באמצעותי. בערך אני מעריך 45 יום אחרי שהכרתי אותו." (עמ' 595, ש' 17-20).
86) את מערכת יחסיו עם זכרנקו תיאר נאשם 1 במלים בוטות:
"אני ניהלתי לו הכל. הוא לא חותם בבנקים. הוא לא זז מטר בלעדי. מילימטר. גם לשירותים כשהוא רצה ללכת הוא היה שואל את רשותי."[191]