וכן:
"אני באמת לא יכול להיזכר באיזשהו אירוע שעל הרקע שלו התעקשתי להכין את המסמך. אני שוב פעם אומר, אני מניח שניסים פנה אלי לבקש ממני להכין אישור כזה, אני לא יודע לצורך מה, ולמי הוא התכוון להציג אותו."[382]
באותו מועד הכין מכתב נוסף לנאשם 1, לבקשת האחרון – ת/185 (נושא תאריך 2.11.2010) - לפיו נאשם 1 לא עשה שימוש בייפוי-הכוח ת/1. הסתבר לנאשם 2 במהלך חקירתו כי הוא אישר את חתימתו של נאשם 1 על מסמך שאינו אמת, שכן בפועל, הוא עצמו, נאשם 2 השתמש בייפוי-הכוח בקפריסין לצורך רישום הדירות בהרצליה ע"ש נאשם 1, וגם היה כבר ברור לו בעת שנאשם 1 ביקש ממנו לאמת את המסמך אצל נוטוריון (עו"ד לידיה תמיר) שהלה מתכוון להשתמש בייפוי-הכוח לצורך הקפאת נכסי זכרנקו ברוסיה.
167) אין ספק כי נאשם 2 לא התבלבל בין ייפויֵי-הכוח השונים בעת שרשם את המכתב המאשר, ת/184, כי זכרנקו חתם בפניו על ייפוי-הכוח במשרדו, שכן הוא מתייחס לתריך 20.3.2009. נוטה אני לחשוב כי הוא לא יכול היה לעמוד בפני דרישתו ולחצו של נאשם 1, וכדי לרצות אותו הוא נעתר לו, כשהוא סבור שלייפוי-הכוח ת/1 אין ממילא ערך משפטי בישראל, ואולי אף בחו"ל.
נאשם 2 אפילו לא בירר עם נאשם 1 מהי נחיצות המסמך, ולשם מה הוא נדרש. אך יחד עם זאת, אני מאמינה לנאשם 2 שהוא לא היה שותף לתכניתו של נאשם 1 לזייף על ייפוי-הכוח את חתימת זכרנקו.
נאשם 2 לא היה מעורב בהליכים המשפטיים ברוסיה, ואני מאמינה לו שלא היה מעורב במלאכת הזיוף.
עו"ד גוטליב ציין כי נאשם 1 הוא אדם מתוחכם המסוגל "למכור קרח לאסקימוסים", וככזה הוא יכול היה לנתב את נאשם 2 להיענות לדרישותיו.
168) אין כל ראיה שנאשם 2 היה מודע לתוכניותיו של נאשם 1- כמבצע העיקרי של מעשה זיוף ייפוי-הכוח. הוא היה מוכן לכתוב עבורו מכתבים, ולאחר שהסתבך בכתיבת המכתב ת/184, הוא לא יכול היה לסגת ולטעון שזכרנקו לא חתם בפניו, וכך הסתבך בשקרים אודות חתימת ת/1.
לאחר עריכת המכתב ת/184 מצא עצמו נאשם 2 אפוא במצוקה, שכן הוא לא יכול היה עוד שלא לדבוק בגירסה השיקרית לפיה החתים את זכרנקו על ת/1, שאם לא כן - מדוע הסכים לתת לנאשם 1 מכתב חריג כמו ת/184?
169) להבדיל מנאשמת 3 שהייתה תלויה כלכלית בנאשם 1, ויחסיה עימו היו יחסים "מיוחדים", נאשם 2 לא היה שותפו לעסקים של נאשם 1 והוא לא קיבל ממנו טובות-הנאה למעט שכר טרחה לשותפות.