170) כאמור, נאשם 2 לא קיבל נכסים או טובות הנאה מעבר לשכ"ט שאף הוא לא הסתכם בסכום של 720,000 ₪ כפי שסברה התביעה בתחילה, שכן בסכום הנ"ל נכללו גם פיקדונות והעברות. שכה"ט לשותפות הסתכם בסך של כ-200,000 ₪.[383]
אי-הדיווח לרשם החברות על נאמנות זכרנקו במניות, כמו גם אי-מסירת הפרטים לעו"ד גוטליב וחב' גאון נבעו מתצריף של חוסר ידע, טעות ורשלנות, אך לא שוכנעתי שנאשם 2 פעל כך מתוך כוונה למסור דיווח שִׁקרִי כוזב.
רק לאחר הגשת כתב-האישום וקבלת ייעוץ משפטי מבאי-כוחו, ולאחר ש"נבר" בחומר המשפטי, למד נאשם 2 את אשר ציטט בבית-המשפט בעניין הזכות החוזית מול טענת הבעלות.
נאשם 2 היה מודע לאי-ידיעתו של זכרנקו את השפה העברית והאנגלית, אלא שהוא התרשם ממערכת יחסים טובה בין נאשם 1 לזכרנקו, וכשנאשם 1 הביא בפניו נתונים ועובדות שיש להכלילם בחוזה הוא יצא מההנחה שהדבר הוא גם על דעתו של זכרנקו, כלשונו: "לעיתים ניסים היה אומר לי שהוא הגיע לאיזשהו סיכום כזה או אחר עם אלכס, והיה מעביר לי את תוכן הדברים, אבל התקשורת עם אלכסיי ברוב האירועים באמצעות אלינה".[384]
עוד לדבריו, מערכת הקשרים בין נאשמת 3 לזכרנקו הייתה אינטנסיבית ו"כל זה נטע בי ביטחון שאכן מדובר באשת אמונו ונציגתו"[385].
החוקר אנטולי ליבשיץ הטיח בפניו: "אתה עורך מסמך שנותן לאדם צד ג' שליטה על מיליונים, וזאת מבלי שאתה מכיר לא את הלקוח השני שלך, אתה מייצג פה שני לקוחות..." על כך השיב נאשם 2: "לא היה לי כל יסוד לחשוב ולהאמין שהדברים אינם כשרים"[386] וכן: "אני באותה תקופה לא ראיתי את התרגום, כתירגום מטעם ניסים"[387]
אף אלינה לא הייתה מוחזקת בעיני נאשם 2 כמתורגמנית בלבד, אלא כ"נציגתו של אלכס" וזאת נוכח היחסים ההדוקים ביניהם.[388]
נאשם 2 הסביר כי היא הוצגה בפניו כפקידת ציבור- ראש לשכה של שרת הקליטה, והדבר הותיר עליו רושם עז.
נאשם 2 ציין כי זכרנקו הבין מה שמדברים אליו: "אני בכלים שלי המקסימאליים עשיתי את המקסימום לוודא שהוא אכן עדיין ככל שזה כרוך במסמכים שאני אחראי להכנתם ולהחתמתם"[389].
יחד עם זאת, הוא אינו מתעלם מכך שאינו יודע להגיד אם דבריו תורגמו בדקדקנות,[390] כשהוא מדגיש: "אני שוב חוזר ומדגיש אלינה באותה תקופה נתפסת בעיניי לפחות כנציגתו".[391]
וכן: "לא היה יסוד להניח שהדברים הם לא ככה".[392]