נוסחה הנוכחי של העבירה נועד לאפיינה כעבירת התנהגות שהשתכללותה אינה מותנית בכוונה להשפיע על תוכן העדות, הליך משפטי, או בגרימה בפועל של תחושת טרדה או איום[397]. כפי שנקבע ב-ע"פ בלזר[398]:
"די בהוכחת עשיית מעשה הטרדה, אשר נעשה מתוך מודעות למהות המעשה ולטיבו ולנסיבות הכרוכות בו, כדי לבסס הרשעה על סעיף זה."
אשר ליסוד ההתנהגותי באותו מקרה, מצא בית-המשפט לפרשו בהרחבה כדלקמן:
"מבלי לנסות ולמצות את משמעות דיבור זה ניתן לומר, כי הטרדה כוללת כל פנייה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בהם כדי לטורדו ממנוחתו או מעיסוק באותם העניינים שהוא בוחר לו מרצונו... פניות אליו כדי שישוב ויבחן טענותיו והאשמותיו, בייחוד בלוויית איום מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו, לרבות הזמנתו למקום שלא ביוזמתו בקשר לעדותו ודברים כיוצא באלה, שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים, שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא... יש לראות כהטרדה דרישה מאדם - תוך לחץ סביבתי עקיף המתבטא בחקירות סביבו וסביב עברו, הצגתו בעיני רבים כולל מעבידו כשקרן והעלאת האשמות ורמיזות שיש תיק מלא עם חומר ראיות נגדו....".
אין כל ספק כי כל היסודות העובדתיים הנדרשים להרשעה בעבירת הטרדת עד מתקיימים במקרה דנן: הנאשם הגיע לסניף בנק הפועלים, פנה למר לייב באומרו כי הוא נחשף להודעות שמסרו במשטרה הוא ופקידי הבנק כפיר וזילברשטיין, בציינו כי הוא יודע "הרבה יותר דברים" משידע בעבר עליו ועל שני הפקידים הנוספים.
תוך כך הצהיר הנאשם בפני מר לייב, כי "בשבוע הבא" יקבלו פקידי הבנק מכתב מסודר שתכליתו "שאנשים צריכים לשלם באופן אישי, על-מנת לא לעשות טעויות כאלה בעתיד". בכך קיים את יסודות העבירה, ולדברים שמסר בבית-המשפט מר לייב מהם עולה כי בעת שנאמרו הדברים על-ידי הנאשם לא פרש אותם כאיום[399] יש לייחס משמעות, לכל היותר, במישור החומרה. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שבחקירתו החוזרת אישר לייב שאמר במשטרה כי הוא חושש מהנאשם.[400]
הפן המשפטי
174) לטענת נאשם 1, הוא פעל בנושא חב' פושקין על-פי ייעוץ משפטי שקיבל מעו"ד ברמי, בחברות זכרנקו השקעות ותעשיות בעניין אי-רישום זכויות – הוא קיבל ייעוץ משפטי מנאשם 2. בעניין חב' גאון הוא קיבל ייעוץ משפטי מעו"ד דוד גוטליב.
אקדים ואציין, כי נאשם 1 לא טען זאת בחקירותיו, והטענה צצה לראשונה בעדותו בבית‑המשפט, ולא בכדי ב"כ המאשימה רואה בה טענה "כבושה" שערכה מועט.