היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות ורצון להשיג המטרה.
בהצעת חוק "איסור הלבנת הון" תשנ"ט-1999 (ה"ח תשנ"ט, 420), נקבע:
"הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית במטרה להטמיע רכוש שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טישטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש."
מטרת העבירה היא להסתיר או להסוות את מקור הרכוש וזהות בעלי הזכויות בו.
ב-ע"א 9796/03 חביב שם טוב ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, נקבע:
"טול מחוק איסור הלבנה את חובת הדיווח, ונטלת ממנו את נשמתו."
פרשנות העבירה נשוא ההליך הנוכחי, נדונה בהרחבה בפסיקת בית-המשפט העליון בשנים שמאז חקיקתה, ואפנה לעיקרי הדברים (ע"א 9796/03 הנ"ל):
"העבירה שבסעיף 3(ב), ובה ענייננו, עוסקת בעשיית פעולה ברכוש או במסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח כנדרש בסעיפים 7 ו-9 לחוק. המונח 'רכוש' מוגדר בסעיף 1 לחוק כ'מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש הוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור'. 'פעולה ברכוש' מוגדרת, בין היתר, כהקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, פעולות בנקאיות שונות ברכוש וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם אין הוא רכוש אסור... ככלל, הדיווח הוא נשמת אפו של החוק ולכך נועדה הוראת סעיף 3(ב)."
לצורך מימוש אפקטיבי של האיסור החוקי, נוסח זה באופן מרחיב, ועל בית-המשפט לפרש את העבירה בהתאם, על-מנת להחילה בנסיבות ובמנגנונים חדשים ומגוונים בהם מתבצעת הסתרת הרכוש. כך, נפסק ב-בש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ' אדר ואח', פ"ד נח(3) 613, 619-620:
"הוראת סעיף 3(ב) שלחוק מהווה, על-פי תכליתה, חגורת ביטחון הסובבת את ההוראה העיקרית שבסעיף 3(א). המבקש להלבין הון שהושג בעבירה - לרבות הון ששימש לביצוע עבירה או הון שאפשר ביצוע עבירה - יעשה כל אשר ביכולתו כדי להסתיר את מעשיו מפני הרשויות. דרכו זו של העבריין מבקשת הוראת סעיף 3(ב) לשבש. מכאן חובת הדיווח המוטלת על תאגידים בנקאיים כהוראת הסעיף 7 לחוק, ובקביעת עבירה למי שעושה פעולה ברכוש במטרה לסכל דיווח לפי סעיף 7 (או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון)... חגורת הביטחון שהוראת סעיף 3(ב) קובעת סביב הוראת סעיף 3(א), לא נוכל לומר עליה כי חגורת ביטחון הזויה היא. הוראת סעיף 3(ב) הפכה את חובת הדיווח לחובה ראשונית, ולא ניתן לומר כי בפרשנו את החוק כלשונו יצרנו מפלצת שיש צורך להכריתה מארץ."