יחסי עובד-מעביד: הכנסת חברת המעטים תיוחס ליחיד כהכנסה מיגיעה אישית (לפי סעיף 2(2) לפקודה) אם הכנסת החברת המעטים נובעת מפעילותו בעבור אדם אחר, והיא מסוג הפעולות אשר מבצע עובד בעבור מעסיקו (וראו בפירוט בסעיף 62א(2), (3) ו-(5) לפקודה). גם השינויים שנערכו בחלופה זו במסגרת תיקון מס' 277 לפקודה אינם נמצאים במוקד העתירות.
חברות בעלות שיעור רווחיות גבוה: חלופה זו, אשר נוספה במסגרת תיקון מס' 277 לפקודה בסעיף 62א(א1), נועדה לייחס לבעלי המניות הפעילים של החברה (כהגדרתם בפקודה), חלק מההכנסות שמקורן בפעילות עתירת יגיעה אישית (הכנסה שאינה "הכנסה אחרת" כהגדרתה בסעיף 62א(ד) לפקודה; ובשפת בני אנוש - הכנסות שמקורן, בהכללה, אינו הוני אלא מעסק או משלח יד), כאשר רווחיות החברה היא גבוהה יחסית. חלופה זו חלה רק כאשר שיעור הרווחיות של החברה בשנת המס עולה על 25%, ורק ביחס לחברות שההכנסה שלהן מפעילות עתירת יגיעה אישית נמוכה מהמכפלה של 30 מיליון ש"ח במספר בעלי השליטה בחברה. עוד נקבע, כי חלופה זו לא תתקיים מקום בו רווחיה הנצברים של החברה אינם עולים על 750,000 ש"ח בשנת המס הקודמת (וראו בפירוט בסעיף 62א(א1) לפקודה). יצוין, כי חלופה זו, ובעיקר התנאים שנקבעו לתחולתה, הם שעומדים בלב טיעוני העותרות בתיק בית דין גבוה לצדק 35810-08-25 [נבו] ביחס לסעיף 62א (להלן: העותרות ו-העתירה הראשונה, בהתאמה).
הכנסה משותפות: חלק מהכנסת חברת המעטים תיוחס לבעל השליטה בה (כהגדרתו בפקודה), כאשר מדובר בהכנסה הנובעת משותפות שחלקה של חברת המעטים בהכנסותיה קטן מ-10%, ככל שמקורן של הכנסות השותפות הוא מיגיעתו האישית של בעל השליטה (סעיף 62א(א2) לפקודה. כאשר חלקה של חברת המעטים בהכנסות השותפות גדול מ-10% חל ההסדר הקבוע בסעיף 62א(א1)(2)(ב)(1) לפקודה). חלופה זו אינה נמצאת במוקד העתירות.
הכנסה מדיבידנד: חלק מהכנסת חברת המעטים תיוחס לבעל השליטה בה, כאשר מדובר בהכנסה הנובעת מדיבידנד שחולק לה מחברה שבעל השליטה בה הוא בעל מניות פעיל בה, כל עוד חברת המעטים אינה בעלת שליטה בחברה שחילקה את הדיבידנד. יוער, כי בסעיף זה הוגדר המונח "בעל מניות פעיל" כבעל מניות שהכנסת החברה שחילקה דיבידנד, כולה או חלקה, הופקה מיגיעתו האישית (סעיף 62א(א3) לפקודה). חלופה זו גם היא אינה נמצאת במוקד העתירות.
לצד זאת, נקבעו בסעיף 62א לפקודה הוראות שונות לגבי האופן בו יש לנכות הוצאות שונות של חברת המעטים בעת חישוב הכנסתה החייבת, כאשר נקבע כי יש לייחס את הכנסתה לבעל השליטה או לבעל מניות בה (סעיף קטן (ג1)); ולגבי האופן בו יש לפעול כאשר נקבע, לצרכי מס, כי רואים את הכנסתה של חברת המעטים כהכנסה של בעל מניות בה (סעיף קטן (ג2)).
- ועתה להסדר המרכזי השני שנקבע במסגרת החוק. סעיפים 81א-81ו לפקודה הביאו לקביעתו של מס חדש - מס המוטל על רווחים עודפים שנצברו בקופות חברות מעטים (להלן: מס רווחים עודפים). כפי שצוין לעיל, כאשר חברה אינה מחלקת דיבידנדים לבעלי מניותיה היא למעשה נהנית מהלוואה מהמדינה הניתנת ללא ריבית ולפרק זמן בלתי מוגבל, בגובה המס בו יחויבו בעלי מניותיה לאחר החלוקה. מטרתו של המס שנקבע על הרווחים העודפים, היא לגרוע מחברות, שאינן מנצלות את הטבת המס לטובת התכלית שלשמה היא נקבעה, את התמריץ הכלכלי להימנע מחלוקה. תוספת המס שנקבעה על הרווחים העודפים, בשיעור של 2%, נועדה לגלם את ערך הזמן של הכסף ביחס לתקופה בה נשמרים הרווחים בקופת החברה. יוער, כי מאחר שלהחלטה לשמור את הרווחים העודפים בקופת החברה השפעה שלילית על כלל הציבור, המס שהוטל על הרווחים העודפים הוא למעשה מס פיגוביאני (Pigouvian Tax) - קרי, מס המיועד לתקן כשל שוק, ולהביא להתנהלות יעילה מבחינה חברתית של השחקנים השונים.
- בליבת ההסדר הקובע את מס רווחים עודפים עומדים סעיפים 81ב ו-81ג לפקודה. סעיף 81ב(א) קובע כי:
חברת מעטים תהיה חייבת בתשלום תוספת למס, לכל שנת מס, בשיעור של 2% מסכום הרווחים העודפים של חברת המעטים, כפי שחושבו לפי סעיף 81ג, לאחר שנוכה מהם סכום דיבידנד שחולק בשנת המס (בסימן זה - תוספת למס).