לכך יש להוסיף, ועניין זה מהותי לאחת מטענות העותרים, כי בסעיף 81ב(ב) נקבעו שלושה מקרים בהם חברת המעטים לא תידרש לשלם את המס על רווחים עודפים:
(1) סכום הפסדי חברת המעטים בשנת המס לפי סעיפים 28, 29 או 92, עולה על 10% מסכום הרווחים הנצברים של חברת המעטים בתום שנת המס הקודמת;
(2) סכום הדיבידנדים ששולם מס בשל חלוקתם, שחברת המעטים חילקה לבעלי מניותיה, עולה על 50% מסכום הרווחים העודפים של חברת המעטים בתום שנת המס הקודמת;
(3) סכום הדיבידנדים ששולם מס בשל חלוקתם שחברת המעטים חילקה לבעלי מניותיה, הוא בשיעור של 6% או יותר מסכום הרווחים הנצברים של חברת המעטים בתום שנת המס הקודמת; [בהמשך סעיף משנה זה מופיעה הגדרת המונח "דיבידנדים ששולם מס בשל חלוקתם"]
- אנסה לפשט את הדברים עד כמה שניתן, בראי המשקל שניתן לסוגיות השונות במסגרת העתירות. כאמור, על מנת לזהות את הרווחים העודפים של החברה נדרש לחשב את ההפרש בין הרווחים הנצברים החייבים של החברה (כהגדרתם בפקודה) בתום שנת המס הקודמת, לבין הסכום הגבוה מבין שלוש חלופות הנוגעות לשנת המס הנוכחית:
מגן כספי: סך של 750,000 ש"ח (סעיף 81ג(א)(1) לפקודה). משמעותו היא כי אם הרווחים הנצברים החייבים של החברה אינם עולים על 750,000 ש"ח היא לא תהיה חייבת בתשלום המס על רווחים עודפים. יוער, כי אם בעל שליטה בחברת המעטים הוא בעל שליטה בחברות מעטים נוספים, יחולק סכום זה במספר חברות המעטים שבשליטתו, למעט אלו אשר הודיעו כי הם הן מוותרות על חלקן בסכום.
מגן ההוצאות: סכום ההוצאות של חברת המעטים בשנת המס או ממוצע סכום ההוצאות השנתיות של החברה בשנת המס ובשנתיים שקדמו לשנת המס, לפי הגבוה שבהם (סעיף 81ג(א)(2) לפקודה). הוצאות החברה הוגדרו כהוצאותיה המותרות בניכוי, למעט הוצאות לרכישת נכסים מיוחדים כהגדרתם (ראו פירוט ביחס להגדרה זו בהמשך). כפי שהוסבר בדברי ההסבר לחוק, מטרתו של מגן ההוצאות היא לנטרל את ההוצאות שנדרשות לחברה לצורך מימון פעילותה בשנת מס מלאה (שם, בעמ' 101-100).
מגן הנכסים: עלות נכסי החברה, בהפחתת עלות נכסים מיוחדים, הון עצמי ויתרת הלוואה מצד קשור, ובתוספת עלות חבר בני אדם מוחזק (כהגדרת מונחים אלו בפקודה. סעיף 81ג(א)(3) לפקודה). כמפורט בדברי ההסבר לחוק, מטרתה של חלופה זו היא לאפשר לחברות המעטים לעשות שימוש ברווחיה לטובת השקעות עסקיות ארוכות טווח (שם, בעמ' 101). לאור זאת, הופחתו מהחישוב נכסים אשר משמשים לרוב כנכסי השקעה שאינם קשורים לפעילות העסקית של החברה (לרבות "נכסים מיוחדים" אשר כוללים, בין היתר, ניירות ערך וזכויות מסוימות במקרקעין).
- גם אם לפי חישוב זה נמצא כי לחברה רווחים עודפים, היא תהיה פטורה מתשלום המס אם מתקיימת אחת משלוש החלופות הבאות:
- סכום הפסדי חברת המעטים בשנת המס עולה על 10% מסכום הרווחים הנצברים שלה בתום שנת המס הקודמת.
- סכום הדיבידנדים ששולם מס בשל חלוקתם, שחברת המעטים חילקה לבעלי מניותיה, עולה על 50% מסכום הרווחים העודפים של חברת המעטים בתום שנת המס הקודמת.
- סכום הדיבידנדים ששולם מס בשל חלוקתם שחברת המעטים חילקה לבעלי מניותיה, הוא בשיעור של 6% או יותר מסכום הרווחים הנצברים של חברת המעטים בתום שנת המס הקודמת.
במילים אחרות, חברות מעטים להן הפסדים מסוימים, ויותר חשוב לענייננו - חברות מעטים שבחרו לחלק דיבידנדים בהיקף מספיק, יהיו פטורות מתשלום מס רווחים עודפים (לפירוט ראו בסעיף 81ב(ב) לפקודה).
- נוסף על ההסדרים המתוארים לעיל, יצוין כי בסעיפים 5 ו-6 לחוק נקבעו שתי הוראות מעבר שנועדו לאפשר שינוי הדרגתי בפעילות החברות. הוראת המעבר הראשונה מאפשרת לחברות מעטים במשך תקופות שנקצבו לחלק דיבידנדים בהיקף נמוך יותר מזה שנקבע בסעיף 81ב(ב) לפקודה, ועדיין לקבל פטור מתשלום מס רווחים עודפים (ראו בפירוט בסעיף 5 לחוק). הוראת המעבר השנייה מאפשרת לתקופה מוגבלת לבעלי מניות שאינם מעוניינים להמשיך לפעול באמצעות חברת המעטים לפרק אותה, או להעביר נכסים לבעלי מניותיה (ללא פירוקה), תוך הפחתת נטל המס הכרוך בכך (ראו בפירוט בסעיף 6 לחוק. להלן: הוראת המעבר לעניין פירוק חברות מעטים או הוראת המעבר). לענייננו, יצוין כי האפשרות לפרק את חברת המעטים במסלול שנקבע בהוראת המעבר מותנה בכך שהפירוק החל בשנת המס 2025, ושולם בעדו מלוא המס עד תום שנת המס 2025.
- למען שלמות התמונה, יצוין כי במסגרת החוק תוקן פעם נוספת סעיף 77 לפקודה, במטרה להקל על הפעלת הסמכויות הקבועות בו. השינויים שנערכו בו לא נתקפו במסגרת העתירות שלפנינו.
- לאחר שהוצג הרקע הנדרש לעניין, להלן יתוארו טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי הטענות שהגישו ובדיון שנערך לפנינו ביום 13.11.2025.
טענות הצדדים
- במסגרת העתירה הראשונה מבקשות העותרות, עמותה המאגדת יועצים למגזר העסקי (רואי חשבון, יועצי מס וכיו"ב) וארגון עסקים בתחומי המסחר והשירותים, כי נורה על בטלותו של החוק. לחלופין, התבקשנו לקבוע כי החוק לא יחול על רווחים שנצברו לפני כניסתו לתוקף; כי החוק יחול כהוראת שעה בלבד; או למצער, כי הוראת המעבר לעניין פירוק חברות מעטים תוארך בשנתיים נוספות. יוער, כי בצד העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, בה התבקשנו להורות למדינה שלא ליישם את הוראות החוק עד להכרעה בעתירה.
- לטענת העותרות, חוק רווחים לא מחולקים הביא לשינוי חסר תקדים של עקרונות יסוד בדיני המס ובדיני החברות, ועלול לפגוע בכלכלת ישראל, בתחרות ובמאבק ביוקר המחייה. כמו כן, נטען כי החוק מוביל לפגיעה משמעותית בזכות לקניין, בזכות לחופש העיסוק ובזכות לשוויון. כך, משעה שמדובר בחקיקת מס רטרואקטיבית ועונשית, שנחקקה בחיפזון ומבלי שהשלכותיה נבחנו באופן ראוי. על רקע האמור, העותרות סבורות כי ההסדרים שנקבעו בחוק לא עומדים בתנאי פסקת ההגבלה - ולפיכך, דינם בטלות. כך טענותיהן בתמצית, ועתה ביתר פירוט.
- לגישת העותרות, חוק מיסוי רווחים לא מחולקים מוביל לפגיעה בשלוש זכויות חוקתיות - הזכות לקניין, הזכות לחופש העיסוק והזכות לשוויון. אשר לפגיעה בזכות לקניין, נטען כי חקיקת מס מעצם טבעה פוגעת בזכות לקניין. בנסיבות העניין, העותרות סבורות כי מדובר בפגיעה משמעותית, שכן חלק מהוראותיו של החוק חלות באופן רטרואקטיבי תוך פגיעה קשה בהסתמכות של החברות הרלוונטיות ובעלי המניות שלהן. זאת, בין היתר, מאחר שמס רווחים עודפים מוטל גם על רווחים שנצברו לפני שנחקק החוק. ביחס לפגיעה בזכות לחופש העיסוק, הוסבר כי החוק פוגע באופן ממשי ביכולתן של חברות המעטים לצמוח, להתחרות בחברות שהחוק אינו חל עליהן ואף בסיכויי הישרדותן לאורך זמן. בכל הנוגע לפגיעה בזכות לשוויון, נטען כי הוראות החוק יוצרות הבחנות שרירותיות ולא רלוונטיות בין חברות מעטים לבין חברות אחרות שהחוק אינו חל עליהן. עוד הוסבר, כי החוק מוביל לפגיעה בעקרונות יסוד של דיני החברות - עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ושיקול הדעת העסקי המוקנה לחברה. פגיעות אלו, כך סבורות העותרות, אינן עומדת בתנאים של פסקת ההגבלה, ולפיכך דינו של החוק - בטלות.
- אשר לקיומה של תכלית ראויה, העותרות הודו כי הרצון המוצהר להתמודד עם אובדן ההכנסות שנגרם עקב ניצולו לרעה של המודל הדו-שלבי על ידי חברות ארנק הוא בגדר תכלית ראויה. אולם, לשיטתן, תחולתו הרחבה של החוק מעוררת שאלות "כבדות משקל" באשר לתכליתו האמיתית של החוק, בפרט כאשר קיימים הסדרים אחרים בפקודת מס הכנסה שנועדו להתמודד בדיוק עם תופעה זו. מכל מקום, העותרות מיקדו את טיעוניהן בכך שהחוק אינו עומד במבחני המידתיות.
- תחילה, ולעניין מבחן הקשר הרציונלי, העותרות טוענות כי על פי נתוני משרד האוצר, שיעורן של חברות הארנק מתוך מספר החברות שהחוק יחול עליהן הוא מצומצם ועומד על כ-13% בלבד (כ-15,000 עד 18,000 חברות מתוך 135,000 חברות). מכאן שהקשר בין האמצעים שנבחרו במסגרת החוק, לבין הרצון למנוע מחברות ארנק לנצל לרעה את המודל הדו-שלבי - אינו עומד ברף הנדרש. זאת ועוד, לעמדת העותרות החוק יביא דווקא לפגיעה בהכנסות המדינה ממסים, שכן כתוצאה מהחוק תיפגע הפעילות העסקית בישראל, ומשקיעים זרים יעדיפו להשקיע במדינות אחרות.
ביחס למבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, נטען כי קיימים בפקודת מס הכנסה הסדרים אחרים שנועדו להתמודד עם השימוש שעושות חברות הארנק במנגנון הדו-שלבי, שפגיעתם בזכויות פחותה (הכוונה בעיקר לסעיפים 77 ו-86 לפקודה). לצד זאת, העותרות הציעו דרכים אחרות שיש בהן, לגישתן, כדי להשיג את תכלית החוק באמצעים שפגיעתם פחותה. בין היתר, הוצע לתמרץ חברות לחלק דיבידנדים באמצעות מתן הנחה חד פעמית על שיעור המס; לצמצם את תחולת חוק כך שיחול על חברות הארנק בלבד בהתאם לתכליתו (מבלי שהוסבר כיצד יש לעשות זאת); או לחלופין להרחיב את תחולתו כך שיחול על כלל החברות במשק, תוך הפחתה של שיעור המס בהתאם. עוד נטען, כי פרק הזמן שנקבע בהוראת המעבר אינו מאפשר לחברות רבות לנצל את ההטבה שנקבעה במסגרתה.