במקרה שלפנינו אין כל קושי להסתמך על הודאת הנאשם לגבי מספר הלקוחות עבורם ניהל את החשבון, אשר מעוררת אמון כשהיא עומדת לעצמה ומתוכה. המסמך האמור כולל את שמות העדים שהעידו במשפט אשר הנאשם אישר כי הם חלק מהלקוחות שניהל עבורם חשבון, כך שקיימת הצלבה בין השניים. לרשימה נלווים דבריו של הנאשם בחקירתו, שכוללים פירוט ביחס לחלק מן השמות מה שמעיד על אמיתות הרשימה. לזאת יש להוסיף את סירובו של הנאשם להתייחס באופן ענייני למסמך. נוסף לכך, בחומר הראיות אינדיקציות חיצוניות למכביר באשר לאמיתות הדברים.
יוער כאן כי הרשימה האמורה כללה 50 שמות, אך המאשימה ייחסה לנאשם ניהול עבור 35 לקוחות. המאשימה הסבירה בסיכומיה כי היא נקטה משנה זהירות לאחר שהצליבה את הרשימה במקור עם נתונים מתוך זירת הסוחר.
- המסקנה מכל האמור, כי המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירות שיוחסו לו באישום השני - ניהול תיקים ללא רישיון לפי סעיף 39(א)(1) לחוק הייעוץ וריבוי עבירות של הצעה למתן שירותי ניהול תיקים ללא רישיון, לפי סעיף 3א יחד עם סעיף 39(ב)(12) לחוק הייעוץ.
- האישום השלישי - הפנייה לזירת סוחר שאינה מפוקחת בישראל
- באישום השלישי מיוחסת לנאשם עבירה של איסור הצעה לסחור בזירת סוחר שאינה מורשית, לפי סעיף 53(ב)(6)ב לחוק נ"ע, אשר קובע כלהלן:
")ב) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס פי שניים וחצי מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד - פי שנים עשר וחצי מן הקנס כאמור באותו סעיף:
...
(6ב) פנה בהצעה לסחור בזירת סוחר, בניגוד להוראות סעיף 44טו"
סעיף 44טז לחוק נ"ע קובע כך:
")א) לא יפנה אדם בהצעה לסחור בזירת סוחר, אלא אם כן הזירה מנוהלת בידי חברה בעלת רישיון זירה, או בידי מי שרשאי לנהל זירת סוחר בלא רישיון לפי הוראות סעיף 44ל.
(ב) לא יפנה אדם בהצעה לסחור בזירת סוחר המשמשת רק לקוחות מחוץ לישראל, אם מוצע בזירה כאמור מסחר במכשיר פיננסי מסוג אופציה בינארית או במכשיר פיננסי אחר שנקבע לפי סעיף 44יב1"
- הוראות אלו מצויות תחת פרק ז'3 לחוק נ"ע שעוסק בזירת סוחר לחשבונו של אחר, אשר הוסף במסגרת תיקון 42 שנועד להסדיר את הפיקוח על זירות סוחר וקובע, כי לצורך הפעלתן נדרש רישיון זירה מטעם רנ"ע בהתאם לסעיף 44יג(א) לחוק נ"ע, לצד זאת סעיף 44טו לחוק נ"ע שאוסר, כאמור, לפנות בהצעה לסחור בזירת סוחר שאינה מורשית בישראל.
- הרקע לתיקון 42 היה פעילותן בישראל של זירות המאפשרות למשקיעים לסחור מול מפעילי הזירה בנכסים פיננסיים שונים (כגון נגזרי מט"ח, מדדים, סחורות וכו'). פעילות זו התבצעה על ידי משקיעים הפועלים בהיקפים כספיים נמוכים דרך אתרי אינטרנט ייעודיים המצטטים באופן רציף מחירים לניירות ערך שבהם מציעה הזירה לסחור. קיומן של זירות אלו הוא פועל יוצא של הגישה הקלה שיצר האינטרנט והאפשרות לקיים מסחר אלקטרוני באמצעותו. עובר לתיקון 42, היה הציבור בישראל נגיש לעשרות זירות מקומיות שאינן מוסדרות בדין הקיים, ומכאן קם הצורך בהסדרה (עמ' 540 לדברי ההסבר לתיקון 42).
- בדברי ההסבר צוין עוד כי במקרים רבים המכשירים הנסחרים בזירות מיועדים ללקוחות מתוחכמים, זאת בשל רמת המינוף הגבוה הקיימת באתרים אלה. המינוף הגבוה ופערי הידע בין הלקוח לזירה עלולים להביא להפסדים כבדים של הלקוח בפרק זמן קצר. בדברי ההסבר הודגש כי הזירות לא מבצעות בחינה פרטנית של כשירות לקוחותיהן והלכה למעשה, המכשירים מוצעים ללקוחות שהבנתם הפיננסים מוגבלת, ויעידו על כך סכומי ההשקעה הנמוכים הנדרשים לצורך ההשקעה. מצב דברים זה יוצר סיכון להפסד ובעניין זה צוין בדברי ההסבר כי -
"פוטנציאל הרווח העצום הגלום בזירות הסוחר ואשר נובע מרמות המינוף הגבוהות של ההשקעות המבוצעות דרכן, הוא המוטיב העיקרי בשיווק ובפרסום זירות אלה. קיים חשש כי ציבור המשקיעים מסונוור ואינו מניח על כפות המאזניים, לצד הסיכויים העצומים, את הסיכונים הגדולים אף יותר אשר קיימים במסחר זה" (עמ' 550 לדברי ההסבר).
- פפרסטון היא זירת סוחר שפועלת באוסטרליה על פי רישיון שניתן על ידי הרשות האוסטרלית, אך עובדה זו לא פוטרת את הנאשם מאחריות, משום שפפרסטון איננה בעלת רישיון זירה כמשמעותו בחוק נ"ע. סעיף 44יב לחוק נ"ע מגדיר "רישיון זירה" ככזה שניתן על ידי רנ"ע הישראלית.
- אין לקבל את הטענה כי פפרסטון היא זירה בינלאומית ועל כן אין מניעה להציע לסחור בה. אכן, התיאור העובדתי של הנאשם - כי פפרסטון מורשית בחו"ל - הוא נכון, אך מכאן ועד למירוקו מאחריות פלילית הדרך רחוקה. הטענות שמעלה הנאשם לגבי יתרונותיה של פפרסטון (בין היתר היותה זירה אמינה, שנהנית מדירוג גבוה ונותנת שירות טוב) אין בהן כדי לתת הכשר למעשיו, משנקבע בדין הישראלי כי הפניית לקוחות לזירה שאינה מורשית בישראל היא עבירה פלילית. עוד נזכיר כי אין המדובר במצב בו הנאשם עצמו סחר בזירה האוסטרלית, אלא כי הוא הפנה לקוחות לזירת סוחר בלתי מורשית.
- במענה לאישום, הנאשם לא חולק על כך שמתקיימים יסודות העבירה (עמ' 25 למענה לכתב האישום, סעיף ג(1); עמ' 10, ש' 42). למען הסר ספק, הראיות המונחות לפניי מלמדות בבירור כי הנאשם ביצע את היסודות העובדתיים של העבירה. במהלך עדותו ניסה הנאשם לטעון כי הוא לא הציע ללקוחות אלא רק "[אמר] שהדבר הזה קיים, [ואפשר] להם לקחת החלטה על פי רצונם החופשי" (פ' 10.9.2025 עמ' 464, ש' 31-28). ואולם הראיות הן כה ברורות ועמדנו עליהן בהרחבה בפרקים הקודמים. אף דבריו של הנאשם עצמו מוליכים למסקנה כי הוא פנה בהצעה לסחור בפפרסטון. למותר לציין כי לצורך גיבוש היסודות העובדתיים של העבירה אין צורך כי יתבטל רצונו החופשי של האדם לו פונה הנאשם, שכן על פי הגדרת העבירה די בפניה בהצעה לסחור.
- הנאשם טען כי יש לזכותו מן העבירה בשל כך שלא ידע שאין די ברישיון האוסטרלי ואין די בכך שהזירה מפוקחת על ידי הרשויות האוסטרליות. במלים אחרות, טענתו של הנאשם כי הוא טעה לחשוב שמעשהו מותר בעוד שלפי הדין מעשהו אסור. עניין לנו אפוא בטענה של טעות במצב משפטי.
- סעיף 34יט לחוק העונשין שמתייחס לטעות במצב משפט קובע כלהלן:
"לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר"
- סעיף 34יט לחוק העונשין מעגן את עקרון היסוד בדיני העונשין לפיו התביעה לא נדרשת להוכיח כי הנאשם היה מודע לפסול שבהתנהגותו או לכך שמעשיו מהווים עבירה (ערעור פלילי 207/20 אופיר נ' מדינת ישראל - רשות ההגבלים העסקיים, פסקה 89). במלים אחרות - הכלל הוא כי אי ידיעת הדין לא פוטרת מאחריות. עם זאת, הסיפא של סעיף 34יט לחוק העונשין קובעת סייג שמאפשר להשתחרר מאחריות פלילית, זאת ככל שהנאשם מצליח להוכיח כי הוא טעה וכי טעותו "בלתי נמנעת באורח סביר". הנאשם נדרש אפוא להוכיח התקיימותם של שני נדבכיה של הטעות: במישור הסובייקטיבי נדרש הנאשם להצביע על קיומה של טעות כנה; ובמישור האובייקטיבי - כי טעות זו הייתה "בלתי נמנעת באורח סביר", במלים אחרות כי לא ניתן היה לנקוט אמצעים סבירים למניעתה (ערעור פלילי 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, פסקה 31 לפסק דינה של הנשיאה (בדימוס) ד' ביניש (10.10.2007); ערעור פלילי 1672/06 בלילי נ' מדינת ישראל-הרשות להגבלים עסקיים, פסקה 12 (10.3.2008)).
- הנאשם לא הצליח להרים את הנטל ולעורר ספק כי הוא טעה לסבור כי פעילותו בהפניית לקוחות לזירת הסוחר האוסטרלית אינה אסורה, מצב הדברים הוא רחוק מכך.
- במהלך עדותו בבית המשפט אישר הנאשם כי הוא ידע שפפרסטון לא מורשית לפעול בישראל ואף גילה בקיאות ברגולציה בישראל בכל הקשור לזירות מסחר (פ' 10.9.2025 עמ' 462, ש' 21-4; עמ' 463, ש' 23 ואילך). בחקירתו ברנ"ע אישר הנאשם כי הוא יודע כי הזירות צריכות להיות מפוקחות בישראל וכי על מנת שתהיה אפשרות לסחור בישראל נדרש פיקוח בישראל (ת/2 עמ' 310, ש' 14 ואילך).
מדברי הנאשם אף עולה כי מה שהנחה אותו בפעילותו אינו החוק, אותו ידע היטב, אלא התובנה הסובייקטיבית, כי החוק לא עולה בקנה אחד עם הגיונו של הנאשם כפי שנתפס בעיניו. לשיטתו -