שנית, במהלך שמיעת הראיות העידו מספר עדים שהם לקוחותיו לשעבר של הנאשם וכן העיד הנאשם עצמו. הקשר בין הנאשם לבין העדים התבצע בין היתר באמצעות התכתבויות והודעות קוליות, לרוב באמצעות תוכנת הוואצאפ, אשר תועדו ולאחר מכן "נפרקו" ממכשירי הטלפון. תיעוד זה, שמצא את דרכו למערך הראייתי בתיק, מהווה כלי מסייע חשוב לבחינת גרסאות הצדדים. ראיות אלו מאפשרות חזרה במנהרת הזמן והצצה אל ההתרחשות והלך רוחם של המעורבים "בשעת אמת".
שלישית, הראיות שמצויות לפניי כוללות בין היתר תיעוד של חילופי דברים בין הנאשם לבין "דוברים" אחרים (לקוחות או לקוחות פוטנציאלים) לרוב באמצעות יישומון וואצאפ, שחלקם אינם עדים שהעידו בבית המשפט. על רקע מצב הדברים, טען הנאשם כי ראיות אלו אינן קבילות, משום שמדובר בעדות מפי השמועה ואותם דוברים בני שיחו כלל לא נמצאים בין עדי התביעה.
אמת, אמרותיהם של הדוברים שאינם עדי תביעה הן בבחינת עדות מפי השמועה, אך עם זאת הם עשויים לשמש ראיה לכך שהדברים אכן נאמרו (רשות ערעור אזרחי 8597/21 יעקב נ' נבואני (21.2.2022); ערעור פלילי 522/88 מדינת ישראל נ' יפרח; יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1322 (2009) (להלן: קדמי-ראיות)). לפיכך, לא ניתן ללמוד מדבריהם של אותם דוברים על אמיתות תוכנם, אלא בנסיבות שניתן לראותם בתור שכאלה לפי דיני הראיות. ברם, אין משמעות הדברים כי יש לפסול את התיעוד באופן כולל, זאת משום שהחלק של הראיה שמתעד את דבריו של הנאשם הוא קביל מכח סעיף 12 לפקודת הראיות (ערעור פלילי 5140/99 וידאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 844, 858-857 (2002) (להלן: עניין וידאל); ערעור פלילי 3669/14 גולן נ' מדינת ישראל (18.12.2016) (להלן: עניין גולן); קדמי-ראיות, עמ' 1330)). יתרה מכך, בפסיקה נשמעה הדעה לפיה ניתן לעשות שימוש בדברים שאמר בן שיחו של הנאשם, אף בלי לדעת אם אמר אמת, כדי להבין את משמעות דבריו של הנאשם (עניין וידאל, 858-857; עניין גולן; יניב ואקי דיני ראיות כרך ג', עמ' 1263(2021) ).
רביעית, הראיות שהונחו לפניי על ידי המאשימה מגוונות וכוללות תיעוד רב בכתב לצד עדויות הלקוחות שסחרו בזירה באמצעות הנאשם. בבואי לנתח את גרסתם של המשקיעים הזהרתי את עצמי מפני האפשרות כי בבסיס הדברים יש להם (או לחלקם) אינטרס בתוצאת המשפט ובהרשעת הנאשם. נזכיר כי העדים הפסידו את כספם וסבלו מחסרון כיס וחלקם מאשימים את הנאשם בכך. הדברים אמורים ביתר שאת לגבי עדים אשר הביעו את כעסם על הנאשם באופן גלוי (דוגמת ח'ורי, הראל ואסא). דברים אלו עמדו כמובן לנגד עיניי בבואי לנתח את הראיות, אם כי הרושם הכללי שעולה, הינו כי המדובר בעדים שמסרו גרסאות שהתאפיינו כמהימנות וכי עדויותיהם שזורות היטב ביתר הראיות ובעיקר התיעוד שהיה במהלך פעילותו של הנאשם. ראיות אלו עולות בקנה אחד עם גרסאות העדים, ולכך אתייחס בהמשך בזיקה לכל סוגיה וסוגיה מאלו הנדונות בהכרעת הדין.
- הודעות הנאשם בפני רנ"ע ועדותו בבית המשפט
- הנאשם הלין על האופן בו התנהלה החקירה נגדו, וטען כי יש בכך כדי להביא לפסלותן של הודעותיו. במהלך עדותו טען הנאשם כי לא ניתנה לו הזכות להיוועץ בעו"ד ולדבריו "הם עינו אותי, ממש עינוי, הם הקפיאו אותו במזגן, לא נתנו לי לאכול, לא נתנו לי לשתות, צעקו עלי, השפילו אותי" וכי החקירה התבצעה תחת איומים ולחץ (פ' 10.9.2025 עמ' 375, ש' 15-4).
אין בטענות אלה ממש ודינן להידחות מכל וכל.
- הנאשם נחקר פעמיים על ידי ליברמן, חוקר מטעם רנ"ע, בתאריכים 6.10.2019 ו- 29.1.2020. החוקר העיד בבית המשפט לגבי נסיבות החקירה ומהלכה ודבריו שיקפו עדות מפורטת ומהימנה שמתיישבת עם יתר הראיות בתיק. שתי החקירות תועדו בתיעוד חזותי. החקירה מיום 6.10.2019 (להלן: החקירה הראשונה), תועדה במוצג ת/1; התמלול סומן ת/2. ואילו החקירה מיום 29.1.2020 (להלן: החקירה השניה) תועדה במוצג ת/3, התמלול ת/4. התיעוד החזותי מאפשר לבחון באופן בלתי אמצעי את טענות הנאשם.
- צפייה בתיעוד החזותי מלמדת כי במהלך החקירות לא התרחש אירוע ראוי לציון ולא נרשמה התנהלות חריגה שבכוחה להוביל אף לתחילתו של דיון בטענת פסלות. בוודאי שאין בתיעוד סימן לכך שהחקירה בוצעה תוך כדי צעקות והשפלות כפי שהנאשם טען לראשונה בתשובתו לכתב האישום, לא כל שכן תוך הפעלת לחץ פיזי כפי שנרמז בבקשה שהוגשה ביום 23.12.2025. לשם ההמחשה, בשלב מסוים בחקירה הראשונה אמר הנאשם לחוקר כי הוא רעב, ובעקבות כך דאג החוקר לספק לנאשם אוכל (ת/2, עמ' 183 סיפא עד 184). בהמשך, ולאחר שנערכה הפסקה עולה בבירור כי הנאשם אכל ארוחת צהריים (אם כי לא היה שבע רצון מאיכות המזון) ואף הוצעה לו שתיה חמה (ת/2, עמ' 185, ש' 7 ואילך). במהלך החקירה אף התאפשר לנאשם לשוחח עם אמו (ת/2 עמ' 325-324). כמו כן בשלב מסוים של החקירה הלין הנאשם על הטמפרטורה בחדר (ת/2, עמ' 19). התנהלות זו מעידה על כך שהנאשם לא היסס להביא את רצונותיו בפני החוקר וכי החוקר היה קשוב לבקשותיו ולרצונותיו. העובדה כי החקירות ארכו מספר שעות, אין בה כדי להוות פסול, בפרט לאור כך שנערכה בתנאים סבירים תוך שמירה על זכויותיו של הנאשם.
- בשתי החקירות הועמד הנאשם על זכותו להיוועץ בעו"ד, אך הנאשם לא ביקש להתייעץ עם עו"ד (ת/2 עמ' 3-4, ת/4 עמ' 2-3, ת4א, ת/2א). אינני מקבל את הטענה כי היה מקום לוודא שהנאשם מבין את הדברים ולשאול אותו פעם נוספת שאלה בסגנון "אתה רוצה לפני שאנחנו ממשיכים, להיוועץ עם עו"ד", או לתת לנאשם הסברים נוספים לגבי הסנגור הציבורי (פ' 2.2.2023 עמ' 99, ש' 14; עמ' 101, ש' 4). צפייה בתיעוד החקירה הראשונה מעלה כי לא הייתה כל סיבה לחשוב שהנאשם לא הבין את זכותו להיוועץ בעו"ד. מתיעוד החקירה השנייה, שנערכה מספר חודשים לאחר החקירה הראשונה, עולה כי לאחר האזהרה ולאחר שהנאשם הועמד על זכותו להיות מיוצג על ידי סנגור ציבורי, שאל הנאשם "איך אני יכול לדעת אם אני זכאי לסנגור ציבורי?" (ת/3, עמ' 3, ש' 14). בעקבות כך נעשתה פניה על ידי החוקר לסנגוריה הציבורית, אך זו האחרונה לא ראתה לתת ייעוץ על ידי סנגור מטעמה בנימוק כי הנאשם לא עצור ואינו צפוי להיות עצור. יצוין עוד כי בעקבות תשובת הסנגוריה, ולמרות שהדבר הוצע לו, הנאשם לא ביקש להתייעץ עם עו"ד פרטי מטעמו (ת/3, עמ' 8-3, עמ' 44, ש' 15-2).
- התמונה העולה מהתיעוד של חקירות הנאשם בפני רנ"ע ומעדותו של החוקר ליברמן כי לא מתקיימת עילה לפסילת ההודעות, ולאמיתו של דבר הראיות המונחות לפניי לא מאפשרות אפילו ראשיתו של דיון בעילות פסלות מכל סוג שהוא.
- הנאשם בחר להעיד והעיד בבית המשפט. בהרבה מן הנקודות, עדותו בבית המשפט לא עולה בקנה אחד עם הדברים שמסר בפני חוקר רנ"ע. בהמשך ננתח את הראיות ונתייחס לגרסת הנאשם, אך בשלב זה נעיר כי המסקנה העולה, כי יש להעדיף את דבריו של הנאשם שמסר בשתי החקירות בפני חוקר רנ"ע, על פני עדותו בבית המשפט. גרסתו של הנאשם בפני חוקר רנ"ע הייתה סדורה, התגלה בה היגיון פנימי סדור וברור וכן במספר נקודות הוצלבה תוך כדי החקירה עם ראיות נוספות שאספה הרשות. לעומת זאת, התנהלות הנאשם בבית המשפט ודבריו במהלך עדותו עוררו קשיים רבים מאד. בחלק מהנקודות הנאשם התחמק ממסירת תשובות ענייניות (והדוגמאות רבות: פ' 10.9.2025 עמ' 456-455, עמ' 433-429; 436, 440; עמ' 405-404; עמ' 397, ש' 26-15 - בתשובה לשאלה מסר הנאשם כי הוא "לא מאשר ולא מכחיש"). לעתים תשובותיו של הנאשם היו מתריסות ולא עמדו בקנה אחד עם שורת ההיגיון. כך למשל, לאחר שהנאשם התחמק מלאשר האם הקול בהקלטות שהופקו ממכשיר הטלפון שלו אכן שלו, טען כי "היום באמצעות בינה מלאכותית אפשר לשכפל כל קול של כל אחד, אני אפילו יכול לשכפל את הקול שלכם", וכאשר בית המשפט ביקש שישיב תשובה עניינית ציין כי איננו יודע אם זה הקול שלו (פ' 10.9.2025 עמ' 442, ש' 27 ואילך).
- האישום הראשון - קבלת דבר במרמה
- כפי שצוין מקודם, המאשימה הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח את יסודותיה של עבירת המרמה לגבי שמונה לקוחות - הם הלקוחות שהעידו בבית המשפט.
- נעמוד תחילה על יסודות העבירה של קבלת דבר במרמה ולאחר מכן נעבור לדון בראיות בזיקה ליסודות העבירה.
ההיבט המשפטי
- עבירת קבלת דבר במרמה קבועה בסעיף 415 לחוק העונשין, אשר מורה כלהלן:
"המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים"