בשונה מההליכים האחרים נשוא התביעה שבפניי, התובע אינו צד לת.א. 3932-06-22, שהתנהל בין אדם אחר לבין הנתבעת. כאן, פרסמה הנתבעת מתוך התיק את תצהירו של התובע, שהגיע לידיה כבעלת דין, ולא משום שהוא היה חשוף לציבור כחלק מהנתונים הפתוחים באתר נט המשפט. מכל מקום, בכותרת התצהיר מצוין מספר תעודת הזהות של התובע ובסופו מתנוססת חתימתו (נספח 22 לכתב התביעה).
- לטענת הנתבעת, אותה אישר גם התובע במסגרת החקירה הנגדית, במועד הגשת התצהיר הוא כבר היה מיוצג על ידי בא כוחו הנוכחי, שהיה גם ב"כ התובע בתיק הנ"ל. למרות האמור, התובע לא ביקש לחסות פרטים אלו, ולא ביקש לאסור את פרסום התצהיר (ר' עמ' 31 לתמליל, ש' 1-25).
הפגיעה בפרטיות התובע - סיכום
- כאמור, אף שהתביעה הוגשה בגין מספר רב של הליכים, לא הוכח שהנתבעים פרסמו מסמכים או החלטות מתוך ביטוח לאומי 11270/09 וביטוח לאומי 10243/10. מספרי הליכים אלו אינם מופיעים ברשימת ההליכים בתדפיס מתוך "תולעת המשפט" תחת שמו של התובע. אם לא די בכך, התובע אישר במסגרת החקירה הנגדית שחלק מהתיקים שהוא תובע עליהם לא התפרסמו על ידי הנתבעים (עמוד 21 לתמליל, שורה 32).
- כפי שפורט בהרחבה לעיל, הנתבעת הכחישה פרסום מידע מתוך תיקים אלו, ואילו התובע לא צירף צילומי מסך מהם ניתן ללמוד על פרסום מידע כלשהו אודותיו מתוך הליכים אלה. בנסיבות אלה, התובע לא עמד בנטל להוכיח פגיעה בפרטיות בכל הנוגע לשני ההליכים שנזכרו לעיל. לפיכך, אני דוחה את התביעה בנוגע לפרסום מידע מתוך הליכים אלה.
- באתר "תולעת המשפט" פורסמו שני הסדרי פישור עליהם התנוססה חתימתו של התובע, האחד מתוך ד"מ 9713-10-16 והשני מתוך סכסוך עבודה 6613-10-18. בהסדר הפישור השני מצוין גם מספר תעודת הזהות של התובע.
- כבר נקבע כי פרסום מספר תעודת זהות של אדם הוא פגיעה בפרטיותו (ר' ערעור עתירה/תובענה מנהלית 2820/13 עו"ד רז רוזנברג נ' רשות האכיפה והגבייה, סז(1) 1 (2014), ערעור אזרחי 439/88 רשם מאגרי מידע נ' משה ונטורה, מח(3) 808 (1994)וכן הגדרת המונח "מידע אישי" בס' 3 לחוק הגנת הפרטיות). עם זאת, " כבר נפסק שהזכות לפרטיות מתייחסת, בראש ובראשונה, למידע או לנתונים הנוגעים באופן מובהק לפרט, כגון: מצבו הרפואי, רמת הכנסותיו, גילו, משקלו, העדפותיו המיניות וכדומה" (עתירה מנהלית (מינהליים מרכז) 41955-01-24 לביא זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' שירות בתי הסוהר (2.2.25)). מספר תעודת הזהות אינו דבר אינטימי ופרטי, אשר ככלל אדם מבקש לשמור לעצמו, כמו מצבו הרפואי. לפיכך, כל אדם "שיש לו לכאורה ענין בדבר" רשאי לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה ולקבל את מספר תעודת הזהות של כל אדם אחר (ר' נוהל 2.14.0001 באתר האינטרנט של רשות האוכלוסין וההגירה).
- באשר לדוגמת החתימה, אף אם ניתן לראות בפרסומה מידע אישי, הפגיעה בפרטיות הכרוכה בפרסום היא מינורית ביותר, ולראיה חתימתו הסרוקה של כל שופט מתנוססת על גבי כל החלטה שנתן, ומופצת לכל דכפין. אם לא די בכך, במקרה שבפניי, ניכר שחתימתו של התובע כפי שפורסמה בפרסומים נשוא ההליך שבפניי, משתנה חדשות לבקרים (עמ' 32 לתמליל, ש' 26-29). בנסיבות אלה, הפגיעה בפרטיות שבפרסומה קטנה עוד יותר.
- התובע העיד כי הוא חושש שהפרסום מציב אותו בסיכון לגניבת זהות. אלא שנוכח הקלות בה ניתן להשיג מספרי תעודות זהות ודוגמאות חתימה, ככלל אין בפרטים אלה די על מנת להזדהות, ונדרשת הצגת תעודה מזהה הכוללת תמונה, סיסמא או דבר מה נוסף.
- במצב דברים זה, פרסום הסדרי הפישור עליהם מתנוססת חתימת התובע, ועל אחד מהם נרשם בכתב יד מספר תעודת הזהות שלו, היא פגיעה מינורית בפרטיותו של התובע.
- יודגש כי במקרה שבפניי, אין חולק שהפרסום נעשה לפני שניתנו צווי איסור פרסום, וכי מייד לאחר שניתנו צווי איסור הפרסום והובאו לידיעת הנתבעת, הוסרו הפרסומים.
- ת' 5(ה) לתקנות בית הדין לעבודה (פישור), תשנ"ג-1993, קובעת את חובת הסודיות של המפשר, "המפשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הפישור למי שאינו צד לפישור." עם זאת, הסכם הפישור המצוי בתוספת לתקנות אלה אינו כולל סעיף דומה לס' 2א' בהסכם המצורף לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993, ואינו מטיל חובת סודיות על בעלי הדין.
- מכל מקום, אף אילו היה סעיף דומה בתקנות בית הדין לעבודה, חובת הסודיות (והעדר הקבילות של המסמכים בהליך המשפטי) אינה חלה על הסדר הגישור, אלא רק על מידע אחר שנמסר תוך כדי הגישור, כפי שנקבע בערעור מיסים 8769/08 פלוני נ' פלונית (31.12.08):
"כל מסמך שנוצר בחדר הגישור - למעט "הסדר גישור" כמשמעותו בחוק ובתקנות - אינו יכול לצאת מתחת כנפי אי הקבילות."