תפמ (טב') 34943-01-26 אברהם קריטי נ' פלא גדול

פסק דין

1. לפניי תביעה לפינוי מושכר שהוגשה לפי תקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018.
2. התובע הוא בעלים של מקרקעין במושבה יבניאל הידועה הידועים כגוש 17359 חלקה 60 (להלן: "המושכר" או "הנכס").
3. בהמשך להחלטה שניתנה בדיון מיום 29.4.26 התביעה כנגד הנתבעת נמחקה לפיכך פסק הדין יתייחס לתובע והנתבע בלבד.
4. התובע טוען כי הנתבע הפר הפרה יסודית את הסכם השכירות שנחתם בינו לבין הנתבע ביום 30.10.24, במסגרתו השכיר לו את הנכס תמורת דמי שכירות בסך של 20,000 ₪ לחודש פלוס מע"מ.  בשלב מסוים הפסיק לשלם את דמי השכירות בסך 20,000 ₪ ש"ח בתוספת מערעור מיסים לחודש, וכן לא שילם תשלומים נלווים כגון חשבונות מים וחשמל.

התובע מציין כי הנתבע לא שילם דמי שכירות החל מחודש מאי 2025, וכי חובו עומד על כ-200,000 ש"ח.  התובע פנה לנתבע פעמים רבות בעל פה ובכתב בבקשה לשלם, וכן התקיימה פגישה ביום 17.11.25 בה הנתבע הבטיח להעביר תשלומים בתחילת ינואר 2026, אך לא עמד בסיכומים אלו.

5. התובע סבור כי לא נותרה בידו ברירה אלא להגיש תובענה זו במסגרתה מבקש מבית המשפט להורות על פינוי המושכר מכל אדם וחפץ, ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

טענות הנתבע

6. הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות מאחר שלא מתקיימת הפרת תשלום המזכה בסעד פינוי, וכי קיימת מחלוקת מהותית וכנה באשר לעצם החבות בדמי שכירות. לטענת הנתבע, המושכר אינו ניתן לשימוש למטרה שלשמה נשכר (הפעלת מתחם אירוח ואירועים) מחמת מניעה תכנונית יסודית שהתבררה לאחר חתימת ההסכם, שכן ייעוד הקרקע הוא חקלאי ודורש שינוי ייעוד, זאת על אף שהתובע הצהיר בהסכם כי אין מניעה להפעילו למטרת השכירות המוגדרת בהסכם.

בסעיף 6.1 להסכם השכירות הוגדרה מטרת השכירות כדלקמן:

"השוכר ישכור את המושכר לצורך אירוח קבוצות קמפינג ו/או קיום אירועים, לרבות אירועים פרטיים, מסחריים או ציבוריים, בהיקף של עד 500 משתתפים לכל אירוע.  השימוש במושכר יהיה לצורכי קמפינג, אירוח ולינה תחת כיפת השמיים, וכן לכל מטרה קשורה אחרת שתתאים לאופי הפעילות הנזכרת.".  בסעיף 3.3 הצהיר התובע כדלקמן: "המשכיר מצהיר ומתחייב כי אין כל מניעה חוקית, תכנונית, או רגולטורית כלשהי לקיום כל פעילות חוקית אשר יבוצעו על ידי השוכר בנכס המושכר, בהתאם למטרות השכירות המפורטות בהסכם זה". 

7. הנתבע טען כי הסתמך על מצגי התובע, שהצהיר בהסכם כי אין מניעה חוקית או תכנונית לפעילות זו, והשקיע סכומים משמעותיים בהשמשת תשתיות לתכלית השכירות אותה ביקש לקדם. לדבריו דמי שכירות שולמו מפברואר ועד יולי 2025, והוא חדל מהתשלום רק לאחר שהתברר סופית שלא ניתן לקבל רישיון עסק קבוע ללא שינוי תכנוני.
8. הנתבע החל לפעול מול הרשויות להסדרת הרישוי וממשיך בניסיונות למצוא מתווה הסדרה זמני בתוך שהוא אינו חוסך ביקורת מכך שהתובע לא גילה לו כי ניסה בעבר לשנות את ייעוד הקרקע ללא הצלחה ובכך הפר את חובת תום הלב. הנתבע טוען כי מדובר בהפרה יסודית קודמת מצד התובע, וכי הפסקת התשלום נעשתה בתום לב על רקע מחלוקת יסודית באשר לעצם החבות.  הנתבע מוסיף כי הליך פינוי מושכר מזורז אינו מתאים לבירור מחלוקת חוזית ותכנונית מורכבת זו, וכי סעד הפינוי אינו מידתי.
9. לחלופין, הנתבע סבור כי קמה לו זכות לעכב את תשלום דמי השכירות עד להסדרת התחייבויות התובע או הכרעה במחלוקת המהותית וזאת בהתאם לסעיף 11.4 להסכם. לפיכך הוא מבקש לדחות או למחוק את התביעה, או למצער, לקבוע סעד כספי בלבד ולא סעד פינוי בלתי הפיך.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916