טענות התובעת לכוננויות מעידות על חוסר הבנה בסיסי שלה, ובמקרה הפחות טוב- על חוסר תום ליבה. כוננות חומ"ס אינה "אמצעי לשיפור שכר", אלא לטיפול באירועי סיכון.
האיגוד אינו "מחלק" שעות כוננות "לכל דיכפין", אלא רק בהתאם לצרכים והמשאבים העומדים לרשותו, ובהתאם לאישורים הדרושים. כל עובד מקבל סוג של כוננות המתאים לאופי עבודתו, אחריותו והשכלתו, והתובעת אינה זכאית לסוגים שונים של כוננויות.[38]
המסגרת הנורמטיבית
- נקודת המוצא לבחינת זכאות לתשלום בגין כוננות היא כי כוננות אינה חלק מן ההסדרים הקוגנטיים של משפט העבודה המגן, ואינה שקולה כשלעצמה לשעות עבודה נוספות או עודפות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951. בפסיקת בית הדין הארצי הובהר, כי שעות כוננות הן "הסדר חוזי- שיכול ללבוש צורה של הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, הוראת נוהל או נוהג מוכר במקום העבודה"[39]. עניינה של הכוננות הוא בתגמול העובד בעד עצם זמינותו מעבר לשעות העבודה הרגילות. בעניין פלוני הודגש כי הכוננות מבטאת נכונות וזמינות של העובד מעבר לשעות העבודה הרגילות, לצורך ביצוע מטלות כגון מענה טלפוני או התייצבות פיזית, וכי מקור הזכות לתוספת כוננות נלמד מן ההסדר החל על העובד. עיקרון זה חזר גם בעניין ארבל[40], שם נקבע כי מדובר בהסדר שנועד לתת תגמול עבור עצם הזמינות, כאשר מימוש הזמינות מזכה בתשלום נוסף ונפרד בגין העבודה שבוצעה.
- אשר לעובדי הרשויות המקומיות, מקור הזכאות הרלוונטי מצוי בסעיף 27.8 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. בעניין רוזנבלום[41] הובאה הוראת הסעיף, הקובעת כי עובדים ברשויות המקומיות, בכל הדירוגים, שלגביהם לא נקבעו בהסכמים ארציים הוראות מיוחדות אחרות בנושא כוננות, ואשר "נדרשים להמצא בכוננות בביתם לרגל צרכי העבודה, אחרי שעות העבודה, יקבלו תשלום עבור הכוננות"[42]. באותו סעיף נקבע גם מנגנון תשלום מדורג בהתאם למשך הכוננות, וכן הוסדר בנפרד רכיב של "קריאת פתע" לעובד שחזר לביתו לאחר שעות העבודה ונקרא לחזור לעבודתו.
- בית הדין הארצי לעבודה חידד את לשון סעיף 27.8 לחוקת העבודה, ממנה עולה שהפיצוי בגין כוננות משולם למי שנדרש להימצא בכוננות בביתו לרגל צרכי העבודה, זאת בעוד שחוקת העבודה אינה כוללת הגדרה עצמאית למונח "כוננות"[43].
- עוד עולה מעניין רוזנבלום, כי יש לתת משקל לאופן שבו מנגנון הכוננות פעל בפועל. באותו מקרה במסגרתו נדונה סוגיה של כוננות חומרים מסוכנים, צוין כי ביצוע כוננוות החומרים המסוכנים לא דווח למחלקת משאבי אנוש, כי המוקד העירוני לא רשם את העובד ועובדיו ככוננים לאירועי חומרים מסוכנים, וכי מנהלת המוקד לא ידעה על קיומה של כוננות כאמור. בהמשך לכך נקבע, כי כוננות החומרים המסוכנים שביצע העובד באותו מקרה אינה בגדר "כוננות" המזכה ב"פיצוי על כוננות" לפי חוקת העבודה, וכי זכאותו התמצתה בתוספת ששולמה לו מכוח ההסדר הספציפי.
- לעניין שאלת ההקצאה של כוננויות, הרי שזו מצויה במתחם שיקול הדעת הניהולי של המעסיק, אולם שיקול דעת זה כפוף לעקרונות של סבירות, ענייניות, תום לב ושקיפות מינהלית מספקת. בעניין ארבל, הבחין בית הדין הארצי בין כוננויות הסכמיות לבין כוננויות מתוכננות, הנובעות מן הפררוגטיבה הנתונה למדינה כמעסיקה. אשר לכוננויות מתוכננות נקבע כי הן מחולקות בין העובדים על ידי הנהלת המוסד ובהתאם לשיקול דעתה. עם זאת, בית הדין מצא פגם בהליך קבלת ההחלטה מקום שבו החלוקה לא הייתה שקופה וסדורה דיה, והשיקולים הוצגו באופן כללי, ללא התייחסות קונקרטית לבעלי התפקידים הרלוונטיים. בית הדין הדגיש, כי פגם כאמור אינו מוביל בהכרח לקביעה בדבר אפליה, אולם הוא עשוי להצדיק החזרת העניין לשקילה מחודשת[44].
- אשר להשוואה בין עובדים, מהפסיקה עולה, כי אין לגזור זכאות לכוננות מכוח השוואה כללית בלבד. כך למשל בעניין שמחי[45] נדחתה טענת התובע שלפיה מאחר שעובדי מחלקת החניה הכפופים לו קיבלו תגמול עבור כוננויות, קמה גם לו זכאות דומה. הזכאות נבחנה לפי ההסדר שחל עליו, לפי השאלה אם אושרה לו מכסת כוננויות, ולפי השאלה אם נדרש לבצע כוננויות ודיווח עליהן. בדומה, בעניין ארבל הובהר, כי לצורך בחינת טענת אפליה, יש לבדוק אם עובדים שנמצאים במצב דומה זכו לאותו יחס. כאשר מדובר בעובדים שיש ביניהם שוני רלוונטי, יש לבדוק אם ההבדל ביחס שניתן להם מוצדק לפי מידת השוני ביניהם[46].
מן הכלל אל הפרט
- בענייננו, הן התובעת והן הנתבע לא הפנו למקור המעגן את זכאותה של התובעת לקבלת גמול בגין כוננות (מכל סוג שהוא) ו/או למקור שעל פיו הנתבע שילם את גמול הכוננות לתובעת ולעובדיו בעת הרלוונטית.
- עם זאת, מכלול הראיות, ובכלל זה, פרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 26.9.2017[47] מלמד, כי על אף שלא קיים מקור נורמטיבי מפורש אשר הסדיר את תשלום הכוננות באיגוד, הייתה קיימת פרקטיקה של אימוץ חלק מההוראות והנהלים החלים על רשויות מקומיות. כך, התובעת טענה בישיבה: "אנחנו הולכים לפי התקשי"ר של עיריית אשדוד"[48]. המנכ"לית, ד"ר ענת רוזן, אישרה כי "האיגוד מאמץ את הנהלים המתאימים של עיריית אשדוד על מנת שלא להמציא את הגלגל מחדש", אך הדגישה כי "האיגוד אינו עושה 'העתק והדבק' לכל מה שעושים באשדוד" בהיותו "גוף קטן עם צרכים אחרים"[49].
- יש לציין, כי מחוות דעת המומחית מטעם הנתבע, רו"ח מיכל לוי ישוביוף (להלן: "המומחית מטעם הנתבע"), אשר ערכה את תחשיב שכרה של התובעת (נספח כ"ח לתצהיר עדותה הראשית של ד"ר רוזן) עולה, כי שעות הכוננות בעניינה של התובעת שולמו בהתאם ל"אוגדן תנאי השירות". כך נכתב בחוות הדעת:
"העובדת קיבלה בשכרה 40 שעות כוננות בכול חודש מחודשי הביקורת.