כב' הרשמת: לאיזה חודשים לא שולמו דמי השכירות?
עו"ד גריידי: אני טוען שלא שולמו, לא שולמו דמי השכירות מתחילת, מחודש ינואר ואילך, לא...
כב' הרשמת: ינואר 22
עו"ד גריידי: 22 ואילך. זאת אומרת, ושמה, ושמה אין לנו, אין לנו שום אסמכתא למה שטען הנתבע שכביכול הוא שילם. חוץ מזה...
כב' הרשמת: הצ'קים של ינואר עד מרץ וגם לא אפריל לא הוצגו לפירעון פה.
עו"ד גריידי: 100% גברתי, מאחר, מאחר שאנחנו, אין מחלוקת לגבי החודשים הבאים שגם הם לא שולמו, אז לא רוצים לתבוע את הכל בבת אחת, תבעו 3 צ'קים...
כב' הרשמת: אז אני אפקיד צ'קים של אפריל אבל אני לא יפקיד ינואר פברואר?
עו"ד גריידי: קודם כול, קודם כול
כב' הרשמת: באמת?
עו"ד גריידי: אצלי מופקד צ'ק הביטחון, ברגע שהופקד צ'ק הביטחון אנחנו מכניסים בתוכו את כל הצ'קים שתלויים באותו..."
אני מוצאת כי יש בטענות אלה לכל הפחות קורטוב של חוסר תום לב בשים לב לכל המפורט לעיל בפרק זה.
אשר לחובות נטענים בגין חשבונות שונים לרשויות השונות
- סעיף 25י(ג)(3) לחוק השכירות מאפשר לממש ערובה ככל שהשוכר לא שילם תשלומים שוטפים שהוא חב בהם, כגון ארנונה, מים וחשמל.
- בעניין זה - מלבד טענות בעל פה של שיינר כי ויטלי נותר חייב בתשלומים שוטפים, לא צורפה כל ראיה התומכת בכך: לא בכתבי הטענות, לא בנספחי כתב התביעה או תצהירו של שיינר ולא במסגרת הדיון, אף שניתנה לו הזדמנות להציג ראיות לכך לצורך חיזוק תביעתו.
- הנטל להוכחת חוב בגין תשלומים שוטפים מוטל על התובע, ומשזה לא הורם אין מקום לקבוע כי ויטלי נותר חייב כספים. זאת בוודאי לאור העובדה כי החשבונות כולם נותרו על שמו של שיינר כפי שעולה מחומר הראיות (ולא רלוונטית לעניינו הסיבה לכך אלא עצם העובדה כי כך נהגו הצדדים) ועל כן המידע בעניין זה מצוי בשליטתו, וגם לאור טענת ויטלי כי החובות הנטענים שולמו לשיינר במזומן, ועל אף שלא הביא כל ראיה לכך - עדיין הנטל להוכיח את גובה החוב מונח על כתפו של התובע בחזקת 'המוציא מחברו עליו הראיה'.
- אמנם, שיינר לא הרים את הנטל להוכיח את היקף החוב הנטען בגין חיובים שוטפים החלים על ויטלי כמי שהיה המחזיק בדירה או את עצם קיומו, אך מנגד - לא ניתן להתעלם מהודאתו של ויטלי כי לא שילם חלק מן התשלומים השוטפים. דברים אלה לא נעלמו מעיני אלא שבהיעדר תשתית ראייתית מספקת המאפשרת לקבוע את היקף החוב, אין בידי בית המשפט בסיס לפסוק סכום כלשהו לטובת שיינר. לפיכך, אני קובעת כי רכיב זה לא הוכח במידה הנדרשת לצורך מימוש הערובה.
- למעלה מן הצורך אציין כי אף אופן מימוש הערובה צריך לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 25י לחוק השכירות, ובפרט בהוראות סעיפים 25י(ד) ו-(ה) (אשר גם על סעיפים אלה אין להתנות) המחייבים התראה של המשכיר לשוכר על כוונתו לממש ערובה שניתנה לו. לא מצאתי כי שיינר פעל למימוש הערובה בהתאם להוראות אלה של החוק, שעה ששיינר פעל למימושה ללא מתן התראה כדין לשוכר או לכל הפחות לא הובאה בפני כל ראיה לכך.
- בעניין זה יוער כי לטענת ויטלי, שילם לשיינר בגין הוצאות שוטפות שונות סך של 3,400 ₪ במזומן סמוך למועד עזיבת הדירה. בתחילה טען ויטלי כי ארטיום היה עד לדברים, לאחר מכן טען כי ידע על כך ואף נטען בשלב מסוים כי בעת העברת הסך האמור היה על קו הטלפון. לטענות אלה אין כל סימוכין. גם עדותו של ארטיום בעניין זה הייתה לא קוהרנטית ואפנה לעמ' 35 שורות 23-29, המנוגדת לסעיף 11 לתצהירו (בעניין זה אפנה גם לעמ' 36 שורות 2-5 מהן עולה כי זיכרונו של ארטיום מעלה תהיות, ועל כך לא אוסיף).
שיינר מכחיש כי ניתנו לו סכומים כלשהם במזומן. בנסיבות אני קובעת כי אין בפני תשתית מספקת לקבוע ממצאים בעניין טענה זו. משכך - לא אדון בטענות הצדדים בעניין הסך האמור: אם נמסר בגין מה נמסר, כיצד חושב, האם היה בו כדי לסגור את החוב בגין תשלומים שוטפים ושאר הטענות שהעלו הצדדים בדיון ההוכחות בעניין זה.
- מכל האמור יוצא, כי לא עמדה למר שיינר כל זכות להעמיד לפירעון את שיק הביטחון אלא בגין הקנס שנקבע בסעיף 12.2 (ב) להסכם, בסך של 7,500 ₪ בלבד. אני דוחה את טענות שיינר לחובות נוספים בגין נזקים שנגרמו לדירה, בגין דמי שכירות או בגין חשבונות שוטפים שלא שולמו בהתאם לכל המפורט לעיל.
סוף דבר