במענה לכתב האישום לא הכחיש ב"כ הנאשם את אירוע הגניבה ואין מחלוקת על העובדות הכתובות בכתב האישום בעניין אופן הפריצה והגניבה, והאמל"ח שנגנב, ויודגש כי הגם שחלק מאמרותיו של ע.ת. 7 (הקצין שאדי) במחלוקת, הרי שדבריו כלפי אופן ביצוע הפריצה והגניבה אינם שנויים במחלוקת.
ביחס להוראה שניתנה להוריד מהשמירה את החייל שהיה בעמדת השמירה הצופה אל הבונקר ר' ת/43 עמ' 2, ות/29.
כאמור בכתב האישום, מועד ביצוע אירוע הפריצה והגניבה הוא 29.4.17, וכנגד מועד זה העלה הנאשם טענות, שככלל הינן כפירה, ללא הנמקה של ממש.
לאור הראיות שבפני המסקנה הינה כי האירוע של הפריצה הגניבה של התחמושת אירע ב- 29.4.16 בשעות הצהריים.
מעדותו של שאדי עולה כי אירוע הפריצה התרחש "בסוף שבוע לא יום שבת" בחג הפסח (ת/179 שו' 111-113). כאשר פלוגתו שמרה בבסיס. שאדי אמר בהודעתו מיום 24.7.16 (ת/192 שו' 156) כי באותו היום, בשעות הערב, פינה חייל לקבלת טיפול רפואי. על פי סיכום רפואי שהוגש בעניין זה (ת/134) מדובר בתאריך 29.4.16.
חייל העיד במסגרת ת/38 כי היה פינוי בחמישי או בשישי של בחור שהתעלף, ואומר כי שאדי הוא שפינה אותו (ת/38 עמ' 14).
נמסרה הודעה מאת חייל בבסיס (ת/31) כי בשבוע השמירות השלישי בסופ"ש, עת ששמר בעמדה הקרובה לבונקר, הגיע אליו עדי (בנו של הנאשם) וצעק לו לרדת מהעמדה ולשוב למגורים, וכך עשה. בהמשך, חייל נוסף ראה את החייל והורה לו לשוב לעמדת השמירה. החייל אומר כי זה היה בשעות הצהריים (ת/31 שו' 4). החייל מציין כי לדבריו האירוע הזה אירוע ביום חמישי או שישי בשעות בין 11:00-13:00 (ת/48 שו' 389-391).
בת/179 שאדי נשאל אודות השעה של האירוע, ובחקירתו נשאל אודות אירועי היום והאם הם יוכלו לסייע באיתור נקודת הזמן של האירוע. שאדי אומר כי בוודאות היה אור יום (שו' 350-351) גם כשהם סיימו להעמיס את האמל"ח (שו' 354-355). הוא עונה כי היה זה שעת צהריים (שו' 337) והוא לא בטוח אבל נראה לו כי זה היה לפני השעה 16:00 (שו' 342-343).
שאדי חוזר בעדות נוספת מיום 17.7.16 (ת/187) כי במועד הפריצה, עדי נתן לו לשוחח בטלפון על אדם שאיים עליו, וכשנשאל באיזו שעה זה היה הוא השיב "אני חושב בצהריים. לא זוכר שעה" (שו' 216)
בעדותו מיום 20.7.17 (ת/189) שאדי מספר כי לאחר אירוע העברת האמל"ח הם (הוא ועדי) הלכו לשבת ברהט בנרגילה, והוא משיב כי היום שם "פחות מארבעים דקות" (שו' 132) והם חזרו לבסיס בשעות הצהריים, לא ערב ולא בוקר בוודאות (שו' 136-137).