"ביום ההקראה במשפטו בגין עבירות ההתפרצות שלח המערער פתק לתובע המשטרתי, ובו כתב שביכולתו לעזור לפענח את רצח המנוח ונקב בתאריך הרצח וביקש בתמורה לערוך עמו "הסכם עד מדינה". הוא חזר והעלה נושא זה מיוזמתו בהמשך חקירותיו. כלל הוא, כי מקום שבו הנחקר יוזם קיומו של משא ומתן לחתימה על "הסכם עד מדינה" - בהבדל ממקום שבו היוזמה באה מאת רשויות החקירה - אין מניעה להשתמש בדברים שאמר הנחקר נגדו, במשפטו (ערעור פלילי 157/87 סביחי נ' מדינת ישראל [3]; בקשות שונות פלילי 48/1197 משה נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 822; קדמי בספרו הנ"ל (כרך א) [28], בעמ' 78). ההנחה שבבסיס הכלל היא שחשוד היוזם את המשא ומתן אינו מוסר את המידע המפליל כתוצאה מהבטחה מצד רשויות החקירה, ויוזמתו מצביעה על כך כי הוא נטל על עצמו את הסיכון שהדברים ישמשו נגדו (ערעור פלילי 175/80 סמילה נ' מדינת ישראל [5], בעמ' 25; ערעור פלילי 6366/98 הנ"ל [2], פיסקה 7). כלל זה איננו מוחלט, ויכול שתהיינה נסיבות שבהן אף שהנחקר הוא שנקט יוזמה, עדיין ייתכן שבהמשך הדרך נתנו לו הבטחות או נשלל רצונו החופשי. על-כל-פנים, בענייננו הדברים אכן נמסרו על-ידי המערער מרצון חופשי וטוב, ולפיכך ניתן ליישם את הכלל האמור על המקרה הנידון. גם מי שגורס כי יש להטיל חיסיון גורף על דברים שנאמרו במהלך משא ומתן לקראת הסכם עד מדינה, מסייג כלל זה כאשר הדברים נמסרו מרצונו החופשי של הנחקר (תיק פלילי (תל אביב) 277/87 הנ"ל [27], בעמ' 166-167). בענייננו די בטענת המערער כי מלכתחילה התכוון הוא למסור לחוקרים מידע שקרי לטענתו על-מנת לקבוע כי ניתן להשתמש נגדו בדברים שנאמרו על-ידיו במסגרת השיחות שנערכו בקשר לבקשתו לשמש עד מדינה, קל וחומר שכך הוא, כאשר לא הובטח לו דבר במהלך החקירה, וכאשר נשמר רצונו הטוב והחופשי. אשר-על-כן סבורה אני כי בדין נתקבלו אמירותיו של המערער כראיות קבילות."
התייחסות לכך נמצאת גם בהנחיית היוערעור משפחה בדבר "עד מדינה" (הנחיה 4.2201 (50.031)), ואפנה לדברים האמורים שם, הגם שלא הם אשר קובעים את ההגדרה ואת הנדרש: "יש להבחין בין מצב בו הנחקר יוזם קיומו של מו"מ לחתימה על הסכם עד מדינה - שאז יש לראות ביוזמתו משום נטילת סיכון שהדברים ישמשו נגדו... כאשר הנחקר משקר או משתמש במסגרת המו"מ כתחבולה על מנת לזכות מן ההפקר בטובות הנאה או למטרות פסולות אחרות, אזי הדברים שנאמרו במסגרת משא ומתן זה אינן ראויים לחיסיון..."