בענייננו - אזהרה כדין הכוללת את העמדתו של הנאשם על מלוא זכויותיו, לרבות זכותו שלא לומר דבר, זכותו להיוועץ בעו"ד כי דבריו יתועדו ועשויים לשמש כראיה בבית המשפט, כל אלו נאמרו לנאשם נאמרו לו קודם לכן, באותו יום, בחקירה שלכאורה הסתיימה כחמש דקות קודם לכן, וחודשה על ידי הנאשם עצמו, למרות שהיתה צריכה לעבור ולהיות חקירה בנושא אחר.
החקירה הקודמת (ת/163) וחקירתו זו (ת/172), אשר 5 דקות הפסקה ביניהן, הינן באותו נושא, באופה פרשה, ובאותו עניין עצמו, שתי החקירות באותו חדר חקירות, בפני אותו חוקר, וברצף ענייני בין אחת לשניה, כאשר בפתחה של החקירה השניה הנאשם מתחיל לדבר מיוזמתו על דברים שנרשמו במסמך המתעד את החקירה הראשונה.
אין כל ספק כי הנאשם, גם במסגרת החקירה השניה ת/172, היה מודע היטב לזכויותיו כולן.
ככלל מסקנה זו עולה בבירור לא רק מהנתונים הללו, אלא גם מצפייה בצילום החקירה, בו נחזה ונשמע הנאשם כמי שמבין היטב את משמעות דבריו, נזהר בחלקים מסויימים עד מאוד מלומר דברים מפלילים, אינו משיב לשאלות רבות באופן ענייני, למעט בנקודות מבויימות בהן הוא מודה מפורשות וגם קושר עצמו בידיעתו של פרטים רבים כפי שיפורט בהמשך.
טענת פגיעה בזכותו של הנאשם לאי-הפללה עצמית ואי ידועו כי מדובר בחקירה מתועדת
- נטען כי הנאשם לא ידע כי מדובר בחקירה מתועדת ובכך גם נפגעה זכותו לאי-הפללה.
אין לקבל טענה זו, אשר אינה מתיישבת עם ת/172. ראשית מדובר בהמשך ישיר של חקירה פורמאלית ומתועדת שהיא ת/163 כפי שהורחב לעיל בעניין זה.
שנית, אף הנאשם עצמו בעדותו בבית המשפט מציין כי הוא יודע שאייל הוא חוקר, וכי הוא חושב שהשיחה מוקלטת, ואין לו הסבר הגיוני מדוע דיבר עם אייל בצורה שקולה , "חשבתי שמקליט משהו" - כך:
" ש. אתה מבין שאייל הוא חוקר, נכון?
ת. כן
ש. אתה הבנת שאייל יכול לתעד את מה שאתה אומר, נכון?
ת. לא יודע. לא ידעתי
ש. לתעד זה גם בכתב לא רק הקלטה?
ת. חשבתי שמקליט משהו
ש. אני אומרת לך שאתה מדבר איתו בצורה שקולה, גם לאייל אתה לא שופך מה שאתה רוצה, אתה בודק את הצעדים שלך, הבנת את השאלה, הכוונה לת' 172?
ת. יכול להיות. אין לי תשובה. איך בנושאים כאלה מדברים. בכל נושא כמעט"
(פר' עמ' 345 שו' 25-27).
קודם לכן הוא נשאל אם חשב שהם הקליטו אותו והוא משיב : "לא נכון, הייתי בטוח שזה ישאר באותו חדר אפילו אם הם מקליטים.." (פרו' עמ' 345 שו' 8-9).