הנתבע 2 טען כי ביקש להאריך את תקופת השכירות אולם רק ביום 27.08.2013, שלושה ימים לפני תום תקופת השכירות שנקבעה בהסכם השכירות האחרון, הודיע לו התובע “כי הינו עומד על המצאת שיקים חדשים מטעם אימי ואינו מסתפק בשיקים שלי”.
הנתבע 2 טען כי בהתראה כה קצרה הוא לא יכל לפנות את הדירה בה התגורר עם רעייתו ועם בתו בת ה - 3 ועל כן נותר לגור בדירה עד ליום 30.09.2013 “עד שמצאתי דירה חלופית”.
עוד טען הנתבע 2 כי “להודעותיי כי בידי המפתח ואני מבקש למוסרו - לא הייתה כל היענות”.
- בתצהירה התייחסה הנתבעת 1 למועד מסירת השיק ושטר החוב וטענה, כאמור, כי אלו נמסרו בקשר עם הסכם השכירות הראשון ולהבטחת ההתחייבויות ע”פ הסכם זה בלבד.
הנתבעת 1 טענה להתיישנות השיק ושטר החוב “בשים לב למועד בהם הם ניתנו, ולתקופה עבורה הם ניתנו”. הנתבעת 1 טענה כי לא הסכימה “כי שטר החוב והשיק יהוו בטוחה לאחר יום ה- 31/8/2008”.
- ביום 02.03.2015 התקיים דיון בתובענות שאוחדו.
הנתבע 2 הודה כי דמי השכירות עבור חודש ספטמבר 2013 לא שולמו. ביחס למסירת המפתח לאחר פינוי הדירה ביום 30.09.2013 כטענתו, טען הנתבע 2 כי ביקש מבתו של התובע לתאם ביקור בו ימסור את המפתח. עוד טען הנתבע 2 כי אינו אחראי “לכל הנזקים שהיו בדירה”.
- בדיון טענה ב”כ התובע כי התובע אינו יודע את מועד הפינוי בפועל אולם ביום 08.10.2013 נפרצה הדירה ע”י פורץ שהוזמן ע”י התובע “ובאותו מועד התגלה שהדירה במצב הרוס שנגרמו לה נזקים רבים”.
- ב”כ התובע הסכימה בהגינותה הרבה למתן רשות להתגונן על כל סכום שמעבר לסך של 1,300 ש”ח שהוא סכום דמי השכירות לחודש ספטמבר 2013, שאין חולק כי לא שולמו.
הצדדים הסכימו כי טענת ההתיישנות תוכרע במסגרת פסק הדין.
- לנוכח המוסכם ניתנה לנתבעים רשות להתגונן על הסכום שמעל 1,300 ש”ח וניתן פסק דין חלקי על הסכום שאינו שנוי במחלוקת תוך שצוין כי “חיוב הנתבעת 1 בתשלום שכר הדירה אינו מהווה הכרעה ביחס לטענותיה כפי שהועלו בהתנגדות”.
- בהתאם לאמור בהחלטה שניתנה הגיש התובע כתב תביעה בסדר דין מהיר ובס’ 14 לכתב התביעה פירט את הנזקים שנגרמו לו.
אציין כי התאריך שצוין בס’ 9 לכתב התביעה בטעות יסודו שכן התובע ציין קודם לכן, וכך גם עולה מהקבלה שצורפה, כי פריצת הדירה ע”י המנעולן בוצעה ביום 08.10.2013.
ראו לעניין זה גם את האמור בס’ 12 לכתב התביעה.
- עיקר הסכום שנתבע הינו בגין האיחור בפינוי הדירה כאשר בגין מרכיב זה תבע התובע הן את הפיצוי המוסכם בסך של 10,000 ש”ח והן את הפיצוי המוסכם בסך של 100$ לכל יום איחור והכל כאמור בס’ 10 א’ 1 להסכם השכירות הראשון (סעיף שמופיע גם בהסכם השכירות שנחתם בשנה שלאחר מכן).
- התובע ציין כי סך הנזקים שנגרמו הינו סך של 44,628 ש”ח אך תבע את הסכום של 24,899 ש”ח שהוא סכום החוב בשני תיקי ההוצל”פ שנפתחו במועד פתיחתם.
- בכתב התביעה טען התובע כי לאחר שנפרצה הדירה על ידו התברר לו כי זו נפרצה קודם לכן מהחלון ונשרפה כתוצאה מהצתה (ס’ 12 לכתב התביעה).
בעניין זה של ההצתה טען התובע בס’ 16 לכתב התביעה כי “הדירה נשרפה וניזוקה קשה בהצתה”.