התובע ציין כי המשטרה לא הצליחה לגלות את נסיבות ההצתה אך ציין לצד זאת כי שריפת הדירה אירעה מייד עם הפקדת השיק נושא התובענה ובכך רמז לקשר בין שני הדברים.
- בכתב התביעה טען התובע כי לקראת סיום תקופת השכירות האחרונה אכן ביקש מהנתבע 2 שיקים של אמו, הנתבעת 1, אולם הנתבע 2 סירב לעשות כן והציע שיקים שלו אולם, “לאור ניסיון העבר שבו חוללו השיקים שלו סירב התובע לתנאי זה”.
- התובע טען כי בשלב זה החלו בין הצדדים חלופת מסרונים ואף הוקלטה שיחה שמצביעה על סירובו של הנתבע 2 ורעייתו לפנות את הדירה במועד.
- באשר למועד מסירת השיק טען התובע כי השיק לא נמסר מכוח הסכם השכירות הראשון אלא בהתאם למסמך הארכת הסכם השכירות שנחתם ביום 22.08.2010 ואשר צורף לכתבי הטענות, ולא כחלק מהסכם השכירות הראשון כנטען ע”י הנתבעים, כאשר במסמך זה צוין כי השיק נמסר “להבטחת תשלומים שוטפים לשכירות חודשית עבור 11 חודשי שכירות”.
- עוד טען התובע כי הנתבעת 1 הייתה מעורבת בכל ההתקשרות בין הצדדים “ועצם מעורבותה הביאה להסכמת התובע ובתו להמשיך ולהשכיר את הנכס לתובע (צ”ל “הנתבע 2” - א.ה.) ולאשתו שכן היא הייתה “הגורם האחראי” מבין הצדדים”.
- עוד טען התובע כי “הנתבעים אף סירבו לאפשר לבתו של התובע להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאליים וזאת בניגוד לתנאי הסכם השכירות” ותמכו טענתם זו במסרון שצורף לכתבי הטענות.
- ביום 24.06.2015 התקיים דיון אליו לא התייצבו הנתבעים אף כי מועד הדיון נקבע בנוכחותם בדיון שקדם לכך.
בנסיבות אלו ניתן כנגדם פסק דין על מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד.
- הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין וביום 28.10.2015 התקיים דיון בבקשתם זו. הנתבע 2 נחקר על האמור בתצהירו. ב”כ התובע ויתרה על חקירתה של הנתבעת 1 והצדדים סיכמו טענותיהם.
בהחלטה שניתנה בדיון הוריתי על ביטול פסק הדין שניתן בכפוף לתשלום הוצאות התובע בסך של 3,000 ש”ח ולהפקדת סך של 15,000 ש”ח בקופת בית המשפט.
בתום ההחלטה נקבע מועד לשמיעת הראיות.
- ביום 06.01.2016 נשמעו הראיות בתובענה. מטעם התובע העידו בתו, הגב’ אלה רשף, וה”ה ליפכן ואבוקסיס ואילו מטעם הנתבעים העידו הם בעצמם.
- בשלב מאוחר יותר הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
- המחלוקות בין הצדדים נוגעות לנסיבות מסירת השיק וכפועל יוצא מכך לחבותה של הנתבעת 1 מכוח השיק, להיקף הנזקים, ולהפרת ההסכם.
באשר לנזקים הרי שהתחשב בכך כי הנזקים שפורטו בכתב התביעה גבוהים, בערכם הנומינלי, מהסכום שננקב בכתב התביעה בערכו הנומינלי, אין מנוס מלדון בכל הנזקים שפורטו ולקבוע לאילו נזקים, אם בכלל, אחראים הנתבעים.