נדון גם בטענותיו של הנתבע 2 לקיזוז בגין סכומים ששילם ביתר לטענתו.
- נדון במחלוקות בין הצדדים להלן.
דיון והכרעה
שטר החוב
- ס’ 13 א’ להסכם השכירות הראשון קובע את הביטחונות שעל הנתבע 2 ורעייתו היה למסור לתובע ובכלל זה שטר ביטחון ע”ס 10,000 ש”ח. בהסכם מצוין אמנם כי שטר הביטחון ייחתם ע”י שני השוכרים, קרי הנתבע 2 ורעייתו, וע”י שני ערבים טובים.
- בפועל, שטר החוב נחצם רק ע”י הנתבע 2 כעושה השטר וע”י הנתבעת 1 כערבה.
- עם זאת, לנוכל האמור בתצהירי הנתבעים שצורפו בתמיכה להתנגדות, המסקנה המתחייבת הינה כי שטר החוב שהוגש לביצוע בתיק זה הוא שטר החוב שנמסר לתובע בעת חתימת הסכם השכירות הראשון.
- נוסחו של ס’ 13 א’ להסכם השכירות השני זהה בנוסחו לס’ 13 א’ להסכם השכירות הראשון וגם הוא עוסק באותו שטר חוב.
- בנסיבות בהן הנתבע 2 ורעייתו וכן הנתבעת 1 חתמו גם על הסכם השכירות השני שעה שיש בידי התובע שטר חוב שנמסר לו מכוח הסכם השכירות הראשון יש להניח כי לא נמסר שטר נוסף וכי הצדדים הסכימו כי שטר החוב, שלא נכתב בו כי הוא רלוונטי רק להסכם השכירות הראשון אלא צוין כי הוא ניתן “עבור דירה ברח’ אליהו הנביא 22/13, ב”ש”, ימשיך לחול גם בקשר עם הסכם השכירות השני.
- ממילא גם שאם היה שטר החוב שניתן בקשר עם הסכם השכירות הראשון מוגבל לאותו הסכם בלבד היה על הנתבע 2 ורעייתו למסור לתובע שטר חוב חדש.
יודגש גם כי הנתבעת 1 חתמה על הסכם השכירות השני וערבה לכל ההתחייבויות ע”פ הסכם זה.
- טענת התובע ולפיה שטר החוב נמסר במעמד חתימת הסכם השכירות הראשון לא נסתרה והיא מקובלת עליי.
- לנוכח האמור בס’ 13 א’ סיפא להסכם השכירות הראשון יש להניח כי שטר החוב נמסר כשהוא אינו נושא תאריך.
- הסכם השכירות הראשון, שהוארך כאמור מעת לעת עד שהגיע לסיומו הסופי ביום 31.08.2013, מאפשר לתובע לעשות שימוש בשטר לאחר שנתן לשוכרים הזדמנות לתקן את ההפרות ואלו לא תוקנו בתוך 7 ימים.
- מכתבי ההתראה שנשלחו במהלך השנים מעידים כי מלבד הפרת ההסכם לה טוען התובע בתביעה שבפנינו היו לתובע טענות נוספות להפרת ההסכם.
העובדה כי התובע לא עשה שימוש בשעתו בשטר החוב אינה גורעת מתקפותו. מותר לתובע לבחור מתי לעשות שימוש בשטר החוב.
- באשר לטענתם של הנתבעים להתיישנות השטר הרי שטענה זו נדחית.
- לא זו בלבד ששטר החוב חל גם ביחס להסכם השכירות השני שנחתם ביום 28.08.2008 אלא שגם לפי הסכם השכירות הראשון טרם חלפה תקופת ההתיישנות גם אם היה נושא שטר החוב את תאריך חתימת הסכם השכירות הראשון.
- הסכם השכירות הראשון נחתם ביום 19.10.2007 ושטר החוב הוגש לביצוע ביום 17.03.2014. תקופת ההתיישנות הקבועה בס’ 96 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובעת תקופת התיישנות של שבע שנים ממועד שבו נולדה עילת התביעה.
- גם אם הייתי מניח כי עילת התביעה נולדה ביום חתימת הסכם השכירות הראשון, והיא לא, הרי שממילא טרם חלפה תקופת ההתיישנות כאמור.
- סיכומו של דבר, טענתם של הנתבעים להתיישנותו של שטר החוב נדחית.
- נבחן בהמשך את תוקפה של ערבותה של הנתבעת 1 כלפי התובע מכוח הסכמי השכירות.
השיק
- השיק נושא תאריך 28.10.2013 והסכום הרשום בו הינו סך של 12,100 ש”ח.
- המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה מתי נמסר השיק.
- בתצהירים שצורפו תמיכה להתנגדות טענו הנתבעים כי השיק נמסר כשהוא ריק בעת חתימת הסכם השכירות הראשון ולהבטחת החיובים שנקבעו בהסכם השכירות הראשון בלבד.
- גם אם אלך לשיטתם של הנתבעים הרי שברי כי גם בעניין זה של השיק, בדיוק כפי שפורט בעניין שטר החוב, טענת ההתיישנות נדחית.
- התובע לעומת זאת טען כי השיק נמסר ביום 22.08.2010 ביום בו נחתם מסמך בנוגע להארכת הסכם השכירות לתקופה נוספת, עד ליום 31.08.2011.
- הנתבע 2 הכחיש בחקירתו את הטענה האמורה וטען “זה לא נכון, התוספת בכתב יד לא הייתה במקור והמקור אצלך”.
הנתבע 2 נשאל מדוע לא טען טענה זו עד היום והוא השיב “עד היום לא שמתי לב לזה”.