הערה: הצדדים נחלקו באשר לטיב הקשר בין רס"ן צור לבין מר אלמקייס. מבלי להאריך אבהיר כי איני רואה קושי באמירה כי רס"ן צור הפעיל את מר אלמקייס והשתמש בו לצרכים של אוגדה 210. למעשה, רס"ן צור עצמו נשאל בעניין ואישר כי הקשר עם מר אלמקייס אכן היה דומה להפעלה (ראו בפרוטוקול הודעתו הראשונה של רס"ן צור בפני הוועדה מיום 22.3.2026, בעמ' 17, שם אישר רס"ן צור, לשאלת אחד מחברי הוועדה כי "מעשית" מערכת היחסים שלו עם מר אלמקייס הייתה דומה למערכת היחסים המקובלת בין מפעילים לסוכניהם (להלן: הודעתו הראשונה של רס"ן צור בוועדה). זו הייתה גם עמדתו של ראש מחב"ם. ראו: הודעת ראש מחב"ם בוועדה, בעמ' 3, 10-9 ו-16. לדוגמאות קונקרטיות, עיינו: ההתכתבויות בין רס"ן צור למר אלמקייס, בעמ' 285, 296, 322-311, 364, 393, 425-423, 485, 581-573 ו-617).
- השאלה שבמחלוקת בעניין תפקודו של האלוף גופמן בפרשת אלמקייס היא האם מעבר לכשלים התפקודיים-פיקודיים שנפלו בהתנהלותו, יש לייחס לו גם כשל ערכי בעל השפעה על מינויו לתפקיד ראש המוסד. בעניין זה נראה כי התפתחו שני נרטיבים שונים, שבנקודות רבות סותרים בתכלית זה את זה. האחד, לו טוענים העותרים, ואשר לעמדתם הצטרפה היועצת, הוא שהאלוף גופמן הכחיש במודע את הפעלתו של מר אלמקייס, ונמנע במודע מלפעול למענו לאחר שנודע לו על מעצרו. בלשון בני אדם: נטען כי שיקר ביחס למעורבותו בפרשה, והפקיר את מר אלמקייס (להלן: נרטיב השקר וההפקרה); השני, לו טוענים גופמן וראש הממשלה, הוא שהאלוף גופמן אומנם חרג מהנהלים בהפעלתו של מר אלמקייס על ידי אוגדה 210, ואולם לא נפל כל פגם ערכי בפעולתו, לא בעת שנשאל על מעורבות האוגדה בפרשה (בחודש מאי 2022), ולא לאחר מכן (בחודש אוגוסט 2022), עת הבהיר את חלקו ואחריותו במסגרת חקירה מחב"ם בנושא (להלן: נרטיב התקינות הערכית).
- ההכרעה בשאלה שבמחלוקת היא למעשה הכרעה בין שני הנרטיבים הללו: ככל שמקבלים את נרטיב השקר וההפקרה, קשה לחלוק על כך שהדבר מלמד על פגם ערכי חמור בהתנהלותו של האלוף גופמן בפרשת אלמקייס. פגם שכזה בוודאי מטיל ספק כבד באשר לאפשרות למנותו לתפקיד ראש המוסד, ואילו היה ראש הממשלה מאמין בקיומו, יש להניח כי היה נמנע מלקדם מינוי כזה. לעומת זאת, ככל שמקבלים את נרטיב התקינות הערכית, הרי שהתנהלותו של האלוף גופמן בפרשה היא אומנם לקויה, אך היא משליכה על הערכת התאמתו לתפקיד מבחינה מקצועית - לא על כך שאינו ראוי לכהן בתפקיד מבחינת טוהר המידות.
- בטרם אמשיך, אציין כי יו"ר הוועדה דן בחוות דעתו גם בכשלים בהתנהלות אוגדה 210 בקשר לפרשת אלמקייס, וייחס לאלוף גופמן אחריות ערכית לחלק מכשלים אלה בשל העובדה שעמד בראש האוגדה. בפרט, בהקשר זה מייחס יו"ר הוועדה פגם בטוהר המידות באשר להפעלתו של מר אלמקייס למרות שהיה קטין, וזאת אף שהוא מניח לזכותו כי האלוף גופמן לא ידע כי מדובר בקטין: "הפעלתו של קטין על ידי גוף צבאי מגיעה כדי פגם מבחינת 'טוהר המידות'. הגם שמפקד האוגדה לא ידע על נתון זה, וזו כאמור ההנחה, יש לזכור שהוא הגורם האחראי לפעולות האוגדה. בהיותו הגורם האחראי, ומאחר שהפעלה של קטין הינה פגם מאד משמעותי וחמור, הרי אלוף גופמן נגוע מבחינת 'טוהר המידות'" (סעיף 18 לחוות דעת יו"ר הוועדה). בחוות דעתו המשלימה הוסיף יו"ר הוועדה כי יש צורך לברר האם במסגרת ההתכתבויות בין רס"ן צור למר אלמקייס נמסר לאחרון מידע מסווג (בהקשר זה יצוין כי גם לשיטתו של יו"ר הוועדה לא כל הכשלים בהפעלת מר אלמקייס מהווים פגם בטוהר המידות, ובפרט, אין כשל ערכי בעצם העובדה שההפעלה בוצעה בניגוד לנהלים באשר לזהות היחידות הצבאיות הרשאיות לפעול כאמור, מאחר ש-"לא כל הפרה של חוק, כלל או פקודה מהווה פגם מבחינת 'טוהר המידות'" (שם, בסעיף 17)).
לא יכול להיות ספק שיש לזקוף לחובתו של האלוף גופמן, כעניין מקצועי, את הפרת הנהלים באשר להפעלת אזרחים; את העובדה שהאוגדה הפעילה קטין; וככל שהדבר אירע, גם את העובדה שהועבר למר אלמקייס מידע מסווג ללא אישור. יחד עם זאת, כשלים בהתנהלות האוגדה, המיוחסים לאלוף גופמן כעניין של אחריות פיקודית, אינם מלמדים בהכרח על פגם ערכי במעשיו. ייתכן שהם מלמדים על אחריות במישור המשפטי, אך (לפחות במקרה הרגיל) הם אינם מעידים על אשם בהיבט הערכי (ראו: סעיף 20 לחוות דעת יו"ר הוועדה). על מנת לבחון את טוהר המידות של האלוף גופמן יש להתמקד במעשים (ובמחדלים) שיש לייחס לו באופן אישי מכוח מצב תודעתו; לא במעשים (ובמחדלים) שעשו הכפופים לו, אף אם הוא נושא באחריות מקצועיות להם מכוח אחריותו הפיקודית. כך בפרט, משעה שלא הוצג טעם להניח כי האלוף גופמן עצם עיניו מלראות את התנהלות פקודיו.
- אם כן, שלוש הן הסוגיות העובדתיות בהן נדרש להכריע: האחת, האם האלוף גופמן היה מודע לכך שמר אלמקייס הוא קטין (להלן: סוגיית הקטינות); השנייה, האם האלוף גופמן מסר ביודעין מידע שקרי במאי 2022 ביחס להפעלתו של מר אלמקייס (להלן: סוגיית השקר); השלישית, האם האלוף גופמן נמנע במודע מלנקוט בפעולות שהיה עליו לנקוט לשם הגנה על מר אלמקייס (להלן: סוגיית ההפקרה). אתייחס לסוגיות אלו כסדרן, אך תחילה, וכרקע הכרחי לדברים, אבקש לחדד את היחס בין החקירות השונות שהתנהלו במסגרת הפרשה. כפי שאבהיר, לא כל החקירות האלה עשויות מקשה אחת. הבחנה זו חיונית לבירור שיובא בהמשך, מכיוון שהיא שופכת אור על התנהגותם של הגורמים שהיו מעורבים בחקירות השונות, ובכלל זה גם על התנהגותו של האלוף גופמן עצמו.
בין החקירה הביטחונית והפלילית לבין חקירת מחב"ם
- לאחר עיון במכלול החומרים שהוגשו לוועדה המייעצת והועברו לעיוננו, ובכללם מסמכים שעודם מסווגים, מסקנתי, בתמצית, היא שהקשר המהותי בין החקירה הביטחונית והפלילית שהתנהלה בעניין דלף המידע למר אלמקייס מגורמי אגף המודיעין, ובין חקירת מחב"ם, שעסקה בהפעלת מר אלמקייס על ידי אוגדה 210, הוא רופף, במקרה הטוב. הקשר בין החקירות קיים, כמובן, במישור הסיבתיות העובדתית (החקירה הביטחונית והפלילית הביאה לחקירת מחב"ם); ובשתי הפרשות נחקרו קשרים בין אותו גורם אזרחי מרכזי (מר אלמקייס) לבין גורמי צבא שונים, אך מהבחינה מהותית, מדובר בשתי חקירות העוסקות בנושאים שונים ונבדלים. כך, לא רק משום שבסופו של דבר כתב האישום הוגש אך ורק בעניין דלף המידע מגורמי אגף המודיעין; אלא גם בשל כך שכבר מראשיתה, החקירה הביטחונית של שב"כ (ובעקבותיה החקירה הפלילית) התמקדה בעיקר בדלף המידע מגורמי אגף המודיעין (ראו: תרשומות חקירות שב"כ, בעמ' 6-5 ו-8; סעיף 3 לסיכום חקירת רס"ן צור במחב"ם). הטעם לכך ברור: דלף המידע הוא שיצר סיכון מהותי וחמור בראיית גורמי החקירה; בעוד שהליקויים בהפעלת מר אלמקייס על ידי אוגדה 210 לא הביאו, בראיית גורמי החקירה, לסיכון כה משמעותי (הגם שאף הם יצרו חשש להעברת מידע מסווג לגורם בלתי מוסמך). הדבר עולה ממסמכים מסווגים שהוצגו לוועדה, והוא גם נאמר במפורש לוועדה על ידי ראש מחב"ם בהתייחסותו לחקירה הביטחונית והפלילית:
עיקר הקשב שלנו, של מחב"מ, שב"כ, פרקליטות סייבר... שמלווה את זה ממוקדת שבעבירה המאוד בולטת של [גורמי אגף המודיעין] שממש מקיימים קשר שוטף עם אותו אורי אלמקייס ומעבירים לו מידע מסווג כמעט בזמן אמת [...] העבירה המהותית החמורה היא הפרסום של הידיעות המסווגות שיצאו מצה"ל ושוב בהקשר זניח, גם כרונולוגית, לאותו קשר שקשור לאוגדה 210.