שנית, סמכויות הוועדה, בגלגולה הנוכחי, מאפשרות לה לבצע בדיקה מעמיקה בנוגע למועמדים גם במישור העובדתי. בעבר נמתחה ביקורת על התנהלות הוועדה ביחס למינויים קודמים, לפיה לוועדה אין את מלוא הכלים הדרושים על מנת לברר עובדות הנוגעות למועמדים (הביקורת הובעה בעיקר ביחס למועמדתו של האלוף (במיל') יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. להרחבה, ראו: בג״ץ 3059/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ׳ בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל, פסקה 4 (10.11.2015); מבקר המדינה מינוי עובדים בכירים בשירות המדינה 237 (2016)). בעקבות זאת, הוסכם כי יש צורך להרחיב את סמכויותיה של הוועדה, ולתת "כלים לוועדה לשם חקירה או בדיקה [...] בהתייחס בעיקר לנקיון כפיים ולאתיקה" (שם). מסקנות אלו אומצו במסגרת החלטה 3839, שעיגנה את סמכויותיה של הוועדה, ובהן, "לזמן לדיוניה כל אדם שלדעתה יהיה בהופעתו לפניה כדי לסייע לה בגיבוש חוות דעתה או לבקש ממנו התייחסות בכתב"; להכין שאלון מפורט שעל המועמדים למלא; ולפנות ליועץ המשפטי לממשלה על מנת לקבל את עמדתו ככל שיתעורר בכך צורך (שם, בסעיפים ד(4), ד(2) ו-ד(7), בהתאמה. להרחבה, ראו: שפירא, בעמ' 5-4). ואכן, הוועדה המייעצת השתמשה בסמכויות רחבות אלה בעבר לא אחת (ראו: אסף שפירא "הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים ומינוי ראש השב"כ הבא" 3 (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2025)).
משעה שהוטלה על הוועדה אחריות כבדה להבטיח את טוהר המידות של המכהנים בשבעת התפקידים הבכירים, ומשהוקנו לה הכלים לממש אחריות זו - יש לדרוש ממנה אמת מידה גבוהה בבואה לגבש תשתית עובדתית לצורך המלצה על טוהר מידותיו של מועמד שעניינו מובא לפניה.
- בענייננו, וכפי שנאמר במפורש בהחלטת ההרכב מיום 19.5.2026, סברנו כי עבודת הוועדה בשלב הראשון (עובר להגשת העתירות) "לקתה בחסר, ובכלל זה באי-חשיפה למסמכים רלוונטיים מזמן אמת ולעדויות ישירות של גורמים שהיו מעורבים בדבר". בפרט, לאחר שהתברר בשלב מוקדם כי פרשת אלמקייס תעמוד במוקד הדיונים, היה מקום לזמן את מושא הפרשה עצמו - מר אלמקייס - להופיע בפני הוועדה. חלף הזמנתו, נשענו חברי הוועדה על ראיונות שהעניק מר אלמקייס בתקשורת, הן במהלך השיחות עם הגורמים האחרים שהוזמנו להעיד בפני הוועדה, והן במסגרת ההחלטה הראשונה של חברי דעת הרוב (ראו שם, בסעיף 6.1). בנסיבות אלה מוטב היה לזמן את מר אלמקייס על מנת לשמוע את גרסתו באופן בלתי-אמצעי. בדומה, לאחר שהתבררה מרכזיותו של רח"ט הפעלה, בהיותו החולייה המקשרת בין האלוף גופמן לגורמי החקירה בטרם נעצר מר אלמקייס, סברנו כי ראוי יהיה להורות לו להגיש תצהיר, ונוכח האמור בתצהיר, סברנו כי ראוי לזמנו להופיע בפני הוועדה.
- בהינתן התרשמותנו זו, המלצנו לאחר הדיון בעתירה, על קיום הליך בירור משלים בפני הוועדה, ועל הגשת מסמכים נוספים לכלל חברי הוועדה. וכך היה. כמתואר בפסקאות 39-36 לעיל, ביום 21.5.2026 שמעה הוועדה גורמים נוספים, ולאחר שעיינה במסמכים רבים, הוועדה מסרה לראש הממשלה ביום 26.5.2026 החלטה משלימה. לצערי, גם בשלב זה עבודת הוועדה לא הייתה מיטבית, וניתן למצוא בה פגמים - כפי שהטיבה היועצת לתאר בהתייחסותה לחוות הדעת המשלימה. חוות דעת הרוב התמקדה בניתוח ההתכתבויות בין רס"ן צור למר אלמקייס, וביקשה להראות כי הודעות אלה אינן מעידות כלל על העברת מידע מסווג למר אלמקייס. בדעת המיעוט של יו"ר הוועדה צוין ללא הנמקה של ממש כי הוא אינו רואה מקום לשנות ממסקנותיו בהחלטה הראשונה, וכי הוא חולק על הקביעות שבהחלטה המשלימה של חברי דעת הרוב בוועדה. דא עקא, השאלה אם רס"ן צור העביר מידע מסווג למר אלמקייס, אם לאו, אינה במוקד ההליך, וספק אם נדרשת הכרעה בה (ויודגש - ההכרעה שהמידע שהועבר בין רס"ן צור למר אלמקייס לא היה מסווג בכלל רחוקה מלהיות מובנת מאליה. עמדת מחב"ם הייתה כי אכן הועבר מידע מסווג, אף שלא בסיווג גבוה (סעיף 8 לסיכום חקירת רס"ן צור במחב"ם), וגם עיון בהתכתבויות בין רס"ן צור למר אלמקייס אינו מאפשר לוועדה לגבש קביעה חד-משמעית בעניין, נוכח ההיבט המקצועי של בחינת רמת סיווגו של מידע נתון (וראו, לדוגמה: התכתבויות בין רס"ן צור למר אלמקייס, בעמ' 302, 618, 649-648; סעיפים 28-25 להתייחסות המשלימה של מר אלמקייס ועמ' 25-23 לתרשומות חקירות שב"כ)). חלף התמקדות בשאלת טיב המידע שהעביר רס"ן צור, היה על הוועדה להעמיק בהתייחסות להתנהלותו של האלוף גופמן בפרשה - ובעיקר לדברים שהתבררו בקשר לשיחת הבדיקה שניהל עמו רח"ט הפעלה. מטעם זה, קשה לומר כי הבירור שערכה הוועדה בשלב ההשלמות היה משביע רצון.
- אין לכחד - בתשתית העובדתית נותרו חללים מסוימים, גם מאחר שגורמים נוספים שהיו יכולים לסייע בבירור נקודות מהותיות לא זומנו להופיע בפני הוועדה וגם משום שבפני הגורמים הרלוונטיים שהופיעו בוועדה לא הועלו נקודות מסוימות, ומשכך קשה לקבוע ממצאים ודאיים ביחס אליהן (לדוגמה, עוזר רח"ט הפעלה שערך את זיכרון הדברים לא זומן להעיד, למרות שייתכן שיכול היה לשפוך אור על תוכנו; ראש מחב"ם לא התבקש להופיע פעם נוספת בפני הוועדה לאחר שתרשומות חקירות שב"כ הוגשו לוועדה, ובהן פורטו שיחות שנערכו בינו ובין גורמי החקירה (ועל כך, ראו: תרשומות חקירות שב"כ, בעמ' 19-18, וכן עמ' 2 לפניית היועצת לוועדה מיום זה (להלן: פניית היועצת)); האלוף גופמן לא נשאל על הפערים בין גרסתו לבין גרסת רס"ן צור באשר לשאלה אם עודכן לאחר מעצרו של מר אלמקייס בדבר המעצר (ראו להלן בפסקה 96, והשוו: פרוטוקול הודעתו השנייה של האלוף גופמן בוועדה מיום 22.3.2026, בעמ' 5 ו-6 (להלן: הודעתו השנייה של האלוף גופמן בוועדה))). למרות האמור, איני סבור כי יש מקום להורות על השבת ההליך פעם נוספת לוועדה המייעצת. הוועדה שמעה את הגורמים המרכזיים הנוגעים לדבר, והוגשו לה מסמכים רבים, רובם "מזמן אמת" או קרוב לכך. כן הוגשו לה מסמכים שונים שאותרו על ידי היועצת, לאחר מספר חודשים. כמובן, הוועדה הייתה יכולה להעמיק עוד יותר את בדיקתה, אך התועלת השולית של בירור עובדתי נוסף הולכת ופוחתת, ואיני סבור כי יש מקום לקבוע, במסגרת הכרעה שיפוטית, כי הוועדה הייתה מחויבת לעשות כן. בשונה מטיעוני העותרים והיועצת עובר לשלב ההשלמות, בהתייחסויות האחרונות שהוגשו מטעמם, הם לא הצליחו להצביע על נדבך משמעותי בתשתית העובדתית שעודנו חסר לטעמי, ולמצער כזה שלא ניתן לבררו במסגרת העתירות דנן, על בסיס החומר שהוגש לנו. משכך, סבורני כי ראוי להכריע בעתירות על יסוד התשתית העובדתית הקיימת, תוך התחקות מדוקדקת אחר הראיות העומדות ביסוד החלטת הוועדה.
עמדת המיעוט של יו"ר הוועדה
- לעמדת היועצת והעותרים יש לייחס משקל מיוחד לדעת המיעוט שחיבר יו"ר הוועדה (במסגרת השלב הראשון בעבודת הוועדה). זאת בשל היותו יושב הראש של הוועדה, בשל ניסיונו כשופט, ועקב כך שהוא, וממלא-מקום שירות המדינה היוצא, הם שני חברי הוועדה היחידים שנחשפו למסמכים המסווגים שהוגשו לוועדה בטרם חיברו את חוות דעתם הראשונה (בשונה מנציגי הציבור בוועדה, פרופ' איינהורן ומר טרי, שנחשפו להם רק בשלב מאוחר לגיבוש חוות דעתם הראשונה).
- אינני סבור כי ניתן לקבוע, ככלל, שלעמדת יו"ר הוועדה מוקנה מעמד מיוחד, מעבר לקול הנוסף בהצבעה, כאשר הדעות בוועדה חלוקות, המוענק לו לפי החלטה 3839. עם זאת, במקרה שלפנינו מתן משקל רב מהרגיל לעמדה זו מוצדק, שכן בכך ניתן ביטוי לעובדה שחוות דעתו הראשונה של יו"ר הוועדה גובשה בסיועו של כל החומר הרלוונטי, בעוד שחוות דעת הרוב בוועדה לא התבססה על חומרים אלה (הגם שאחד מהחתומים עליה, ממלא-מקום שירות המדינה היוצא, נחשף אליהם, ובהחלטה הראשונה של חברי דעת הרוב נאמר כי הוא לא סבר שחומרים אלה פוגמים בטוהר המידות של האלוף גופמן, מבלי להתמודד עם מסקנותיו המנומקות של יו"ר הוועדה). אומנם, כלל חברי הוועדה נחשפו בהמשך למידע המסווג וכן למסמכים הנוספים שהוגשו בשלב ההשלמות, אך ברי כי קיים הבדל בין קבלת החלטה ראשונה על יסוד תשתית עובדתית מלאה, ובין בחינת מלוא המידע רק לאחר קבלתה ופרסומה של ההחלטה הראשונה. בהליך שבפנינו התקיים מצב בלתי-שגרתי, שבו התבקשו חברי הוועדה לקיים מעין "עיון חוזר" בהחלטה שנתנו זה מכבר (ולאחר שהחלטה זו כבר הובאה לידיעת ראש הממשלה, שהסתמך עליה כשהורה על מינויו של האלוף גופמן). כידוע, שינוי החלטה בדיעבד קשה יותר מקבלתה מראש, ועל כן הכלל הוא שיש לגבש את התשתית העובדתית קודם לקבלת החלטת הוועדה בדבר המלצתה לגורם הממנה (השוו, לעניין שימוע שנעשה לאחר קבלת החלטה: בית דין גבוה לצדק 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865, 891 (2004); בית דין גבוה לצדק 7289/11 קרייזי וואו בולז בערעור מיסים נ' שר התעשייה והמסחר, פסקה 19 (9.5.2013)). לאור זאת, מצב הדברים שנוצר, לפיו שניים מחברי הוועדה גיבשו עמדה על בסיס מידע חסר, ורק לאחר שניתנה עמדתם, נחשפו למידע המלא, אינו תקין, ויש בו כדי להצדיק מתן משקל מיוחד לעמדת אותם חברי וועדה שעיינו במידע הסודי מלכתחילה - ובראש ובראשונה לעמדתו המנומקת של יו"ר הוועדה.
- מתן משקל רב מהרגיל לעמדת יו"ר הוועדה במקרה דנן גם נותנת ביטוי לתפקיד המיוחד שהוטל על הוועדה בענייננו: הכרעה בשאלות עובדתיות. כפי שצוין לעיל, תפקידה המרכזי של הוועדה המייעצת הוא להעריך את המידה שבה עובדה או מעשה מסוימים מהווים פגם בטוהר המידות של המועמד - בחינה נורמטיבית בעיקרה. נדיר יותר שהוועדה נדרשת להכריע במחלוקות עובדתיות, בפרט כאלה שבהן לא נערך, למעשה, בירור משפטי של ממש. במקרה כזה בא לידי ביטוי מובהק "יתרונו היחסי" של יו"ר הוועדה שהוא, לפי החלטה 3839, שופט בדימוס של בית המשפט העליון, ובענייננו הוא הנשיא (בדימ') גרוניס, שכיהן כשופט וכנשיא כ-27 שנים. זאת שכן קבלת הכרעות עובדתיות, על בסיס שיחות בעל-פה ומסמכים, מצויה בליבו של המקצוע השיפוטי. עובדה ביוגרפית זו אינה מצדיקה מתן קול נוסף ליו"ר הוועדה כשאין שוויון בקולות, בניגוד להחלטה 3839; אך, כעניין פרקטי, היא מחייבת את יתר הגורמים המעורבים - חברי הוועדה האחרים, הגורם הממנה ובית המשפט - לשקול היטב את עמדתו של יו"ר הוועדה, על מנת לקבל החלטה מושכלת אם השתכנעו דווקא מהמסקנות העובדתיות של יו"ר הוועדה, אף שהיה במיעוט.
- אם כן, מסקנתי באשר לטענות לפגמים הליכיים מאמצת חלק מטענות העותרים והיועצת, אך לא את הסעדים המבוקשים מכוחם. אכן, ראוי היה להרחיב את הבירור העובדתי שערכה הוועדה, וגם לאחר שלב ההשלמות, התשתית העובדתית הקיימת אינה מלאה. בדומה, בנסיבות המקרה המיוחדות, שבהן התקבלה ההחלטה הראשונה של חברי דעת הרוב בוועדה על יסוד מידע חלקי, ונוכח הצורך בבירורים עובדתיים מקיפים, היה מקום להקנות משקל ניכר לעמדתו של יו"ר הוועדה. פועל יוצא מהאמור הוא כי יש מקום לבחון באופן מדוקדק וזהיר במיוחד את המסקנות אליהן הגיעו חברי דעת הרוב בוועדה, תוך מתן משקל ניכר לחוות דעתו של יו"ר הוועדה (בה פרש את עמדתו באשר למחלוקות העובדתיות בפרשה).
מן הכלל אל הפרט: החלטות הוועדה המייעצת והמחלוקת העובדתית בפרשת אלמקייס
- בטרם אדרש לפרשת אלמקייס עצמה, אסיר מדרכנו את יתר הטענות שהועלו נגד המינוי. בעתירת התנועה הועלו טענות הנוגעות לכישוריו וניסיונו של האלוף גופמן. נושאים אלה מסורים לשיקול דעתו של הגורם הממנה - במקרה זה ראש הממשלה - ולמעט מקרי קיצון בהם המועמד בעליל אינו מחזיק בכישורים הדרושים לצורך מילוי התפקיד, אין זה מתפקידו של בית המשפט להתערב בכך (במקרים קיצוניים כאלה, ייתכן שיהיה ניתן לראות במינוי אדם לא-כשיר בעליל ביטוי אפשרי לשקילת שיקולים זרים, ולפסול, אף מטעם זה, את המינוי. ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 726-725 (2010); שפירא, בעמ' 4-3). פשיטא כי המקרה שלפנינו אינו מסוג המקרים האמור. האלוף גופמן הוא קצין צבא בכיר ועתיר זכויות; הוא מילא בהצלחה שורה ארוכה של תפקידי פיקוד בצה"ל, האחרון שבהם תפקיד המזכיר הצבאי, שהוא בעל אופי מדיני ואסטרטגי; הממונים עליו, ובראשם ראש הממשלה והרמטכ"ל הביעו הערכה רבה לכישוריו ולתפקודו. איש אינו חולק על עוז רוחו ואומץ ליבו של האלוף גופמן, אשר מצאו ביטויים גם באופן בו לחם ונפצע קשה במהלך קרב בעוטף עזה בשבעה באוקטובר (לפירוט באשר לאמור, ראו את מכתבו של ראש הממשלה לוועדה המייעצת מיום 4.12.2025, שצורף כנספח 1 לתגובה המקדמית של ראש הממשלה). זאת ועוד, אין במדינת ישראל נורמה המחייבת מינוי ראש מוסד מתוך הארגון דווקא. למען האמת, כמחצית מראשי המוסד לא צמחו בתוכו, אלא היו, כמו האלוף גופמן, אלופים בצה"ל אשר "הוצנחו" לעמוד בראש המוסד (הראשון שבהם, אלוף מאיר עמית ז"ל, כבר בשנת 1963; האחרון שבהם, אלוף מאיר דגן ז"ל, בשנת 2002). מבחינת כישוריו וניסיונו של האלוף גופמן, מינויו לתפקיד ראש המוסד הוא החלטה המצויה עמוק במתחם הסבירות, ולפיכך הסמכות - והאחריות - על קבלתה מוטלת על ראש הממשלה, והיא אינה מענייננו.
- כמו כן, כאמור, לוועדה המייעצת הוגשו שורת פניות המעלות טענות לפגם בטוהר המידות בנושאים שונים הנוגעים למינוי האלוף גופמן. למרות זאת, מקובל היה על כל חברי הוועדה, ומקובל גם עליי, כי רק פרשת אלמקייס נושאת, מבחינת חומרת הכשל הערכי הנטען, מטען פוטנציאלי היכול להצדיק את המסקנה כי דבק באלוף גופמן פגם בטוהר המידות מהסוג העלול להביא לפסילת מינויו (הטענות האחרות, שאינן קשורות לפרשת אלמקייס, לא עלו, מטעמים מובנים, בעתירת אלמקייס, וגם עתירת התנועה התייחסה לעניינים אלה רק בשולי הדברים (ראו: סעיפים 17-16 ו-29-23 לעתירת התנועה)). אף לא מצאתי ממש בטענות התנועה לפיהן יש לפסול את המינוי נוכח פגם בטוהר המידות של הממנה, ראש הממשלה, שגם הן הועלו בצורה כללית וסתמית. הנה כי כן, על מנת להכריע בעתירות עלינו להתמקד בנושא בו התמקדה גם הוועדה המייעצת - פרשת אלמקייס.
- 00על שני אלה אין חולק: האחד - פרשת אלמקייס היא פרשה חמורה, המחייבת התייחסות וליבון. המדובר במעצרו ובחקירתו של קטין (בעת מעצרו היה בן כ-17.5) למשך תקופה משמעותית ובגין אישומים חמורים במיוחד, בפרשה שהסתיימה בביטול כתב האישום נגדו כשנה וחצי לאחר שנעצר לראשונה. לכשלים הנלמדים מפרשה זו רלוונטיות רבה גם לתפקיד בו עסקינן, שכן מי שלא ידע לפעול כראוי ביחס לקטין ישראלי אותו "גייס" למשימות באוגדה תחת פיקודו, עלול שלא למלא את חובתו כלפי המשרתות והמשרתים בארגון המוסד, וכלפי גורמים שונים שהוא מפעיל. השני - האלוף גופמן כשל בתפקודו בפרשת אלמקייס. הוא כשל בעצם ההפעלה של אזרח פרטי, לא כל שכן קטין, ללא קבלת האישורים הדרושים; הוא כשל בכך שלא פיקח כיאות על הגורמים הנתונים למרותו באוגדה, ואשר היו מופקדים על הפעלתו של מר אלמקייס. על חלק מההיבטים הללו קיבל האלוף גופמן הערה פיקודית ממפקד פיקוד צפון (ראו לעיל בפסקה 16, וכן הודעת מפקד פצ"ן בוועדה, בעמ' 2). על כשלים תפקודיים-פיקודיים אלה נדרש ראש הממשלה לתת את הדעת בבואו לשקול האם האלוף גופמן הוא מועמד מתאים לתפקיד ראש המוסד. ואולם כשלים במישור התפקודי-פיקודי אינם עולים לכדי כשל בתחום טוהר המידות. אין בהם כדי ללמד כי דבק באלוף גופמן פגם ערכי, המונע את מינויו לתפקיד ראש המוסד.
0