(עמ' 7 להודעת ראש מחב"ם בוועדה וסעיף 11 לחוות דעת יו"ר הוועדה. גם האלוף גופמן העריך, בהודעתו השנייה בפני הוועדה ביום 22.3.2026 - עובר למסירת התצהיר של רח"ט הפעלה, כי השיחה עם רח"ט הפעלה התנהלה בדרך דומה לדרך שתוארה לבסוף בתצהיר: ראו שם, בעמ' 4).
- מהאמור לעיל עולה כי קשה לקבוע, על סמך זיכרון הדברים ומכלול נסיבות העניין, מהו המניע שעמד מאחורי התשובה הלא-מדויקת של האלוף גופמן לשאלה הראשונה. בסופו של דבר, וזה עיקר, לא השתכנעתי כי התשובה של האלוף גופמן היא תשובה מטעה בכוונת מכוון, ובהחלט סביר בעיניי כי היא נמסרה בשוגג, בין אם עקב האופן בו הבין את נושא השיחה ובין אם בשל היסח הדעת. מטעם זה לא ניתן להטיל באלוף גופמן את הדופי הערכי החמור הכרוך בקביעה כי האלוף גופמן שיקר לגורם צה"לי שנשלח לברר על אודות פעילות באוגדה שתחת פיקודו (וברי כי תשובה שגויה שנמסרה בשוגג אינה מגבשת פגם ממשי בטוהר המידות, המצדיק את פסילת ההחלטה למנות את האלוף גופמן לראשות המוסד).
כלל ידוע הוא כי "ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות" (ערעור אזרחי 3725/08 חזן נ' חזן, פסקה 31 (3.2.2011); ערעור אזרחי 7456/11 בר נוי נ' מלחי, פסקה 15 (11.4.2013)). כלל זה חל גם בהקשרים מנהליים, בשינויים המחויבים (ראו: ברק-ארז, כרך א', בעמ' 455-454; רון שפירא מאכיפה פלילית לאכיפה מינהלית 176-174 (2019); ערעור אזרחי 8709/23 החברה המרכזית להפצת משקאות בערעור מיסים נ' הממונה על התחרות, פסקה 37 (9.3.2026)). לאחר ההשלמות שנעשו בעקבות העתירות, עמד בפני הוועדה המייעצת מצע ראייתי רב, ובמרכזו מסמך מפורט מזמן אמת, לצד הודעות בעל-פה של המעורבים בשיחה, וכן הודעות נוספות ומסמכים מחודשים סמוכים. ראיות אלה אינן מאפשרות להסיק את המסקנה כבדת-המשקל שמבקשים העותרים והיועצת להסיק מהן, לפיה לא רק שהאלוף גופמן מסר תשובה שגויה באשר לקשר של אוגדה 210 עם מר אלמקייס, אלא שהוא עשה זאת במזיד. מטעם זה - לא ניתן לומר כי סוגיית השקר מטילה דופי ערכי באלוף גופמן.
סוגיית ההפקרה
- הסוגייה השלישית והאחרונה היא סוגיית ההפקרה. בעניין זה טוענים העותרים והיועצת כי האלוף גופמן נמנע מלחשוף לפני גורמי החקירה, לאחר מעצרו של מר אלמקייס, את העובדה כי הלה הופעל באישורו, על ידי אוגדה 210. עקב כך, על פי הנטען, נפגע מר אלמקייס, שכן הקשר בינו לבין צה"ל לא הובהר כראוי במסגרת החקירה הביטחונית והפלילית. סבורני כי ההאשמה האמורה נגד האלוף גופמן שגויה, ואף עושה לו עוול. על מנת לעמוד על כך, חשוב לחלק את ציר הזמן לשניים: התקופה שקדמה לחקירת רס"ן צור במחב"ם (להלן: התקופה שקדמה ליום 10.8.2022); והתקופה שלאחר חקירת רס"ן צור במחב"ם (להלן: התקופה שלאחר יום 10.8.2022). אתייחס לתקופות אלה בהיפוך הסדר הכרונולוגי.
- התקופה שלאחר יום 10.8.2022: כאמור, ביום 10.8.2022 נחקר רס"ן צור במחב"ם בקשר לפרשת אלמקייס. חקירה זו, שהתרחשה כחודשיים וחצי לאחר מעצרו של מר אלמקייס, היא על פי המידע הקיים הפעם הראשונה בה גורם כלשהו מאוגדה 210 נחקר ביחס לפרשה (וזאת, כפי שהובהר, לא בשל כך שהקשר בין רס"ן צור למר אלמקייס לא היה מוכר לחוקרים, אלא לאור הערכתם, המוצדקת, שאין לו רלוונטיות לדלף המידע שעמד במרכז החקירה הביטחונית והפלילית (ראו לעיל בפסקאות 81-77)). מספר שעות לאחר מכן, התקשר האלוף גופמן לראש תחום חקירות במחב"ם ומסר לו באופן מפורש כי הוא אישר את פנייתו של רס"ן צור למר אלמקייס: "[האלוף גופמן] ביקש להבהיר שהוא אישר ל[רס"ן צור] ליצור קשר עם בלוגרים שעוסקים בסוריה כדי לאסוף מידע וכן לצורכי השפעה" (סעיף 6 לסיכום החקירה הביטחונית של רס"ן צור וסעיף 6(א) לעדכון מפקדים). מכאן שבמועד זה האלוף גופמן לקח על עצמו אחריות מלאה להפעלתו של מר אלמקייס על ידי אוגדה 210, וקשה להבין איך יכולה להיטען טענה כלשהי במישור זה נגדו ממועד זה ואילך.
לדברים הפשוטים והברורים הללו, אבקש להוסיף שלוש הערות: