מר אלמקייס טען בהודעתו בפני הוועדה כי הוא נחקר, בין היתר, על מידע שקיבל מרס"ן צור ועל מעשים שביצע במסגרת הפעלתו עבור אוגדה 210. לדבריו, הוא שב וטען בפני חוקריו כי הוא הופעל על ידי רס"ן צור כדין, אך אלו לא האמינו לו (עקב הפקרתו בידי האלוף גופמן), "וככה נתפסתי כלא אמין, וגם כשאמרתי להם שהחומרים שהם טוענים שהם מסווגים נמצאים באינטרנט ויש לינקים, הם אמרו לי שמבחינתם זה לא נכון" (פרוטוקול הודעת מר אלמקייס בפני הוועדה מיום 21.5.2026, בעמ' 14, 15 ו-22. וראו: סעיף 50 להתייחסות המשלימה מטעמו). אלא שלהשערתו זו של מר אלמקייס אין כל תמיכה בחומר הראיות. מעבר לכך שהוא מטיל דופי במקצועיותם של החוקרים, הוא אינו מתיישב עם תרשומות חקירות שב"כ שהוגשו לעיוננו (המראות כי דווקא טענותיו של מר אלמקייס באשר להפעלה בידי אוגדה 210 לא נפלו על אוזניים ערלות).
- שנית, יש לברר את התנהלותו של האלוף גופמן מנקודת מבטו שלו, לפי המידע שהיה מצוי בידיו בחודשים מאי עד אוגוסט 2022. אפילו אם בפועל מעשיו של האלוף גופמן לא היו משפיעים על ההליך הפלילי נגד מר אלמקייס, האם היה עליו להניח, על יסוד ידיעותיו החלקיות מאד באותה עת, כי במעשיו (ובמחדליו) הוא מפקיר את מר אלמקייס? התשובה לכך, למיטב התרשמותי, אף היא שלילית. לפי הראיות שהונחו בפני הוועדה, זה המידע העיקרי שהיה לאלוף גופמן בסמוך למעצרו של מר אלמקייס:
- האלוף גופמן הנחה את רס"ן צור להעביר לערוץ הטלגרם רק מידע בלתי-מסווג, ובפרט כזה שפורסם כבר בתקשורת (ראו לעיל בפסקה 80 וכן הודעת רס"ן צור בוועדה, בעמ' 5). מכאן שכל דלף מידע ביטחוני שעבר דרך מר אלמקייס לא אמור היה להיות קשור לאוגדה 210, אלא אם הוראותיו של האלוף גופמן הופרו.
- לפי זיכרון הדברים, רח"ט הפעלה הבהיר לאלוף גופמן כי הפרשה הנחקרת נוגעת לחשדות לדלף מידע מודיעיני מצה"ל, וכי, לכל היותר, באוגדה 210 מצוי רק "סניף מסוים" של הפרשה (שם, בסעיף ב(2)). עוד הנחה רח"ט הפעלה את גופמן שלא לדבר על החקירה עם גורם כלשהו באוגדה, בשל חשש לשיבושה.
- רס"ן צור ראה דיווח על מעצר של אדם, ומאחר שמר אלמקייס הפסיק לפרסם עדכונים בערוץ הטלגרם שלו, חשב רס"ן צור כי יכול להיות שהוא נעצר (הודעתו השנייה של רס"ן צור בוועדה, בעמ' 5). לדבריו הוא עדכן בכך את מפקדיו, והללו עדכנו את האלוף גופמן (ראו לעיל בפסקה 96).
ככל שהאלוף גופמן הניח, בשלב זה, שלא נמסר למר אלמקייס כל מידע מודיעיני מהאוגדה שבפיקודו, אזי היה עליו לשער כי רשויות החקירה המוסמכות בישראל עצרו את מר אלמקייס על יסוד חשדות מבוססים, שאינם קשורים להפעלתו על ידי אוגדה 210. כאמור, להערכה כזו היה גם עיגון בדברים שמסר רח"ט הפעלה בשיחת הבדיקה. אכן, במצב דברים זה היה על האלוף גופמן להקדים ולדווח לגורם מוסמך (למצער, רח"ט הפעלה) על הקשר בין האוגדה למר אלמקייס, ולוּ למען ניקיון הדעת - אך הימנעותו מכך בוודאי אינה מהווה "הפקרה" של מר אלמקייס, שהרי על יסוד המידע החלקי שהיה לאלוף גופמן היה עליו להניח שיש נגד מר אלמקייס חשדות מבוססים שאינם נוגעים לאוגדה 210. ייתכן, מנגד, שהאלוף גופמן סבר, בעת שנודע לו על מעצרו של מר אלמקייס, כי קיימת גם אפשרות שרס"ן צור העביר למר אלמקייס מידע מודיעיני (בניגוד להנחיות שנתן), וכי מידע זה הוא אחד מנושאי החקירה המתנהלת נגד מר אלמקייס. גם תחת תרחיש כזה מוטב היה אם האלוף גופמן היה מדווח לגורמים מוסמכים על הקשר בין האוגדה למר אלמקייס, ועל הנחיותיו לרס"ן צור. אלא שגם במצב דברים זה, לא ניתן לומר שהאלוף גופמן "הפקיר" את מר אלמקייס, שהרי, לפי תרחיש זה, מר אלמקייס אכן קיבל הדלפות בלתי-מורשות של מידע מודיעיני מאוגדה 210 - וטוב ורצוי שאלה ייחקרו ללא התערבותו של מפקד האוגדה. במצב כזה, ממילא, לא הייתה שגיאה בעדכון שנמסר מצה"ל לגורמי החקירה מלכתחילה, לפיו דליפת המידע המודיעיני לא נעשתה כחלק ממבצע של צה"ל שבוצע באישור.
- בנוסף לכל האמור יש לזכור עוד עובדה משמעותית אחת: מר אלמקייס לא הוחזק, חלילה, בידי גורמי אויב, ולא נחקר על ידי רשויות ביטחון זרות. הוא נחקר על ידי שירותי הביטחון של מדינת ישראל ועל ידי משטרת ישראל בגין חשדות חמורים של פרסום מידע מסווג. במצב דברים זה, השימוש במונחים של "הפקרה" כלפי מי שמניח לחקירה להתנהל כסדרה אינו במקומו. העובדה שהאלוף גופמן לא דיווח על כך שגם אוגדה 210 הפעילה את מר אלמקייס, באופן שאין לו כל זיקה לדלף המידע שנחקר, עשויה לכל היותר ללמד על פגם בשיקול דעתו. אלא שהטענה נגד האלוף גופמן היא טענה אחרת, וחמורה הרבה יותר, וככזו היא אינה יכולה לעמוד: אדם שאינו מתערב בחקירה שהרשויות המוסמכות בישראל מנהלות, בגין חשדות שלמיטב ידיעתו ואמונתו אינם קשורים אליו, לא "מפקיר" את הנחקר. גם אם הוא לא מוסר מידע שאינו קשור ישירות לחשדות אלו, הוא אינו "מפקיר" את הנחקר (כפי שפירטתי לעיל, האלוף גופמן היה יכול להניח, על יסוד המידע שהיה בידיו באותה עת, כי החשדות הנחקרים אינם קשורים לאישור שהוא נתן לרס"ן צור, וכפי שהתברר בפועל, הם אכן התמקדו בנושאים אחרים). העובדה שבדיעבד בוטל כתב האישום נגד מר אלמקייס גם ביחס לדלף המידע מגורמי אגף המודיעין, וייתכן שמוטב היה שלא היה מוגש מלכתחילה, היא חוכמה שלאחר מעשה, אותה לא ניתן לזקוף לגנותו של האלוף גופמן - לא מבחינה תוצאתית; אף לא מבחינה ערכית.
סוף דבר
- המסקנה העולה מהניתוח האמור היא שהמצע הראייתי שעומד לפנינו אינו מספק תמיכה לנרטיב השקר וההפקרה שהוטח באלוף גופמן על ידי העותרים, אלא מתיישב היטב עם נרטיב התקינות הערכית שהוצג על ידו, ואומץ על ידי עמדת חברי דעת הרוב בוועדה המייעצת וראש הממשלה. אשוב ואבהיר - מסקנתי אינה כי האלוף גופמן פעל כשורה במסגרת פרשת אלמקייס. אין חולק כי בפרשת אלמקייס האלוף גופמן פעל שלא כשורה (והרי, גם הוא עצמו חזר והבהיר כי הוא מודע לכך ששגה, והוא אף קיבל הערה פיקודית בגין חלקו בפרשה. ראו: סעיף 177 לתגובה המקדמית של האלוף גופמן). ואולם, המרחק שבין כשל בהתנהלות לבין פגם בטוהר המידות הוא משמעותי - ובהקשר של כשירות לשמש בתפקיד ציבורי כראש המוסד, מכריע.
- נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת ראש הממשלה למנות את האלוף גופמן לתפקיד ראש המוסד, אף בהתחשב בליקויים בהתנהלות הוועדה המייעצת, ובאמת המידה המחמירה בה יש לבחון טענות לפגם בטוהר המידות של מועמד לראשות המוסד. לפיכך, אם תישמע דעתי, נפסוק כי דין העתירות להידחות. במכלול הנסיבות אציע כי לא נעשה צו להוצאות.
| עופר גרוסקופף |