שופט
השופט אלכס שטיין:
- במציאות של ״הכל בגיץ״, אין תמה שמינוים למשרות ציבוריות בכירות מזמנים לפתחנו מתלוננים, מקטרגים, ומטילי דופי, העונים לשם ״עותרים ציבוריים״, אשר מעלים לפנינו טרוניות בגין כל רבב וכל תקלה שלשיטתם מצאוּם אצל הזוכה במשרה או בהליכי מינויו - תוך שהם מבקשים מאתנו, בשם הציבור כולו, לבטל את המינוי. לחלק מטרוניות כאלה יש הצדקה מלאה או חלקית, ולחלקן אין שום הצדקה.
- במקרה דנן, העותרים אשר ניצבים לפנינו, מבקשים לפסול את מינויו של המשיב 5, האלוף רומן גופמן, לתפקיד של ראש המוסד. למשמע הטענות שהועלו נגד גופמן, אשר רובן ככולן נטועות בסברות ובעדויות מפי שמועה, ואחרי שהפכתי והפכתי במסמכים הרבים שהונחו לפנינו - התרשמתי כי בעתירות שבהן עסקינן אין ממש ודינן להידחות.
- טענות העותרים הרכיבו יחדיו ניסיון כושל לייחס לגופמן כישלון במבחן של טוהר המידות. מקטרגיו של האלוף גופמן לא סיפקו ראיות ברורות ומשכנעות אשר יש בהן כדי לבסס, באותות ובמופתים, את טענותיהם לפיהן בפועלו כמפקד אוגדה 210 גופמן ידע על הפעלה מודיעינית של אזרח קטין - להבדיל מ"בלוגר" בגיר - על ידי פקודיו; וכאשר שמע כי אותו מופעל נעצר בחשד לביצוע עבירות ביטחון חמורות, בחר להסתיר את מעשה ההפעלה, מילא פיו מים בכוונת מכוון, וכטענת העותרים, אף הגדיל לעשות ודיבר דבר-שקר ביחס לכך.
- מסמכים ועדויות שנאספו בענייננו מציירים תמונה אחרת בתכלית: האלוף גופמן, ככל הנראה, נתן את אישורו להפעלה כלאחר-יד, מבלי להתעניין בפרטיו של ״הבלוגר״, שקצין ממודיעין האוגדה ביקש להפעיל, ובשמה של הפלטפורמה האינטרנטית שבאמצעותה אותו ״בלוגר״ אמור היה לפעול. כך נלמד, בין השאר, מהעובדה המוסכמת לפיה גופמן לא היה, בשום נקודת זמן, בקשר ישיר עם "הבלוגר", מר אלמקייס; וכך גם נלמד מדבריו של האלוף אמיר ברעם, מפקד פיקוד הצפון דאז, אשר ערך בזמן אמת בירור בדבר דליפת המידע מפיקודו, כי הוא מאמין בלב-שלם לגופמן שבעת הפעלתו של אלמקייס ("הבלוגר") גופמן לא היה מודע כלל להיותו קטין.
- כמו כן, מכלול הנתונים שנפרשו לפנינו מראים כי הלך רוחו של האלוף גופמן, בנקודת הזמן הרלבנטית ובכלל, לא היה הלך רוח של אי-גילוי והסתרה. ניתן להניח, כי במהלך השיחה הטלפונית הקצרה בין ראש חטיבת ההפעלה המבצעית, תא"ל ג', לבין גופמן - מחשבותיו של האחרון היו נתונות לענייני ביטחון שוטפים שהיו תחת אחריותו כמפקד אוגדה, ומחקו את המופעל - ״הבלוגר״, שכאמור גויס על ידי קצין ממודיעין האוגדה - מלוח לבו. ברי הוא, כי לגופמן לא היה כל רצון זדוני להרע לאותו ״בלוגר״ או רצון להסתיר את מתן אישורו להפעלתו על ידי פקודיו. זאת ניתן להסיק, בין היתר, מתצהירו של רח"ט ההפעלה ומזיכרון הדברים שצורף אליו - ראיה אמינה ביותר מזמן אמת - בו נאמר כי במהלך השיחה גופמן הציע לרח"ט ההפעלה "לבדוק את הדבר עם אנשיו על מנת להשיב באופן וודאי". זאת ועוד: מייד כשנודע לגופמן כי קצין ממודיעין האוגדה נחקר בנוגע לפרשת אלמקייס, הוא הודה במפורש כי נתן את אישורו להפעלה. אישור כללי זה ניתן על ידי גופמן - כך נראה - ללא בדיקת זהותו של "הבלוגר" וללא מחשבה יתירה. בהקשר זה, חשוב להדגיש כי גופמן הנחה את הקצין ממודיעין האוגדה שלא למסור ל״בלוגר״ שום מידע סודי - עובדה שמסבירה, גם היא, את התשובה השלילית שנתן גופמן לשאלה הכללית שהופנתה אליו בנוגע לפרסומי המידע המודיעיני בפלטפורמה Telegram, במהלך שיחה אודות מעורבות האוגדה בפרשה שבמוקדה דליפת מידע סודי.
- באשר לטענה כי גופמן חטא בהפרת העיקרון המוסרי "לא מפקירים פצועים בשטח" - סבורני כי בין האשמה חמורה זו לבין פועלו של גופמן אין ולא כלום. כאמור, גופמן נטל על עצמו אחריות פיקודית מלאה על מעשיו של הקצין ממודיעין האוגדה בגדרי הפרשה מייד אחרי חקירתו לראשונה של הקצין במחב"ם. במסגרת זו, מסר גופמן כי נתן את אישורו להפעלת "הבלוגר" ובכך, למעשה, אישרר כי אלמקייס הופעל על ידי האוגדה במתכונת זו או אחרת. גופמן אינו נמנה על אנשי אכיפת החוק; הוא אינו מוסמך להתערב בחקירות פליליות, וממילא אין זה ראוי שיעשה כן. גופמן עשה את המוטל עליו ומסר את המידע בדבר ההפעלה לגורמים המוסמכים בצה"ל אשר עסקו בחקירת הפרשה, על-מנת שיעשו בו כחוכמתם. יתרה מכך: עדות מזמן אמת שסיפק לנו רח"ט ההפעלה, שבאמינותה לא ניתן לפקפק, הראתה כי גופמן התבקש במפורש לא להתערב בחקירת הפרשה כאשר חקירה זו התנהלה. כאמור, הצעתו של גופמן כי יבדוק את מעורבותם של אנשי אוגדתו באותה פרשה נדחתה בכדי לשמור על סודיות החקירה. אוסיף ואדגיש, כי הפרשה שבמסגרתה הואשם אלמקייס נקשרה כולה לדליפת מידע מודיעיני מסווג ממקור צה״לי שאינו אוגדה 210, כאשר גופמן הניח - והיה רשאי להניח - כי הקצין ממודיעין האוגדה שלו פעל לפי ההנחיה הברורה, והיחידה, שנתן לו: לא להעביר ל"בלוגר" שום מידע מסווג.
- אודה ולא אכחד: גופמן נתן את אישורו להפעלת "הבלוגר" לקצין ממודיעין האוגדה מבלי לברר פרטים אודות המופעל ופועלו, שהיה צריך לבררם, ומבלי לוודא שאין מדובר בקטין. מתן אישור כאמור - המשול לשיק פתוח - הוא בלי ספק בגדר התרשלות וכֶשֶל פיקודי. אולם, בין התרשלות וכֶשֶל פיקודי לבין מעשה המנוגד לטוהר המידות, שבבסיסו כוונת מכוון, מפריד מרחק-שנות-אור. במציאות של מתח ביטחוני תמידי בגבול הצפון ושל זרימה מהירה ובלתי פוסקת של מידע ביטחוני ושל אירועים והחלטות צבאיות הרות גורל, רק מי שאינו עושה דבר לעולם אינו טועה ואינו מתרשל. התרשלות ואחריות פיקודית אינן מהוות, מן הסתם, מקור לגאווה ולקבלת צל״ש, אולם אין בהן כדי להטיל ספק, אפילו ספק קטן, בטוהר מידותיו של גופמן.
- במילים אחרות: האלוף גופמן פעל בתום-לב, כשפיו ולבו שווים. סבורני כי ממסקנה זו לא נוכל להימנע גם אם נצא מן ההנחה - הנכונה במידה רבה - כי קביעת העובדות על ידי הוועדה אשר דנה בעניינו של גופמן (להלן: ועדת הבכירים) לא היתה במיטבה. מסקנה זו תוסיף להיות מתבקשת אף אם נשפוט את טוהר מידותיו של גופמן על בסיס העובדות - להבדיל מספקות והשערות גרידא - אשר נקבעו לחובתו על ידי הנשיא א׳ גרוניס בדעת המיעוט שכתב. עובדות אלה מראות כי גופמן טעה במתן היתר להפעלתו של "הבלוגר"; ואף אם נוסיף ונניח לחובתו כי טעותו היתה בגדר טעות חמורה - גם בהינתן כל הלחצים בהם הוא היה נתון כמפקד אוגדה קרבית פעילה - לא נוכל לייחס לו מעשה מכוון נטול יושרה אשר סוטה מטוהר המידות.
- עניינן של העתירות שלפנינו הוא ביקורת שיפוטית על ההחלטה שנתקבלה בעניין טוהר מידותיו של האלוף גופמן על ידי ועדת הבכירים - הא, ותו לא. בהינתן טוהר המידות, מי שאמור למנות, או לא למנות, את גופמן לתפקיד של ראש המוסד הוא ראש ממשלת ישראל; הוא - ולא אנחנו. החלטתו של ראש הממשלה בדבר המינוי כאמור היא הקובעת. בחינת היבטיה המקצועיים של החלטה זו לא מסורה לנו או למאן דהוא שאינו ראש הממשלה. מטעם זה, אני דוחה בשתי ידיים את הניסיון הפסול להפוך את ההליך שלפנינו ל״משפט גופמן״, שמטרתו לקבוע האם גופמן ראוי לעמוד בראש המוסד. ניסיון זה בא לידי ביטוי, למשל, בהגשת מכתבו של ראש המוסד היוצא, אשר חיווה את דעתו לגבי כשירותו של גופמן לעמוד בראש הארגון; ואודה, כי התקשיתי עד-מאד להבין את עמדת היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועצת) אשר סברה כי עיון בחוות דעת זו יסייע בידינו בביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה בעניינו של גופמן.
- כמו כן אבקש להתייחס, בקיצור נמרץ, לטענת היועצת כי עלינו לבכר את דעת המיעוט של הנשיא גרוניס על-פני דעת הרוב של חברי הוועדה - זאת, על רקע ניסיונו הרב כשופט. טענה זו - לאו טענה היא. החלטת ממשלה מס' 3839 "הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים וביטול החלטות ממשלה" מיום 27.5.2018 - בגדרה פועלת ועדת הבכירים - לא הקנתה מעמד בכורה לדעות המיעוט של היושבים בראש הוועדה; ואל לנו להמציא "כלל משפטי" שאיננו קיים במציאות או ליתן גושפנקא לכלל כזה.
- בהחלטת הוועדה שבה עסקינן נפלו אמנם אי-אלו פגמים באיסוף הראיות, כאמור בחוות דעתו של חברי, השופט גרוסקופף - אולם, לטעמי, פגמים אלה אינם יורדים לשורש העניין. פגמים אלו רחוקים מאד מ"האזור האדום" בו מצויות העילות שמכוחן ניתן לבטל את החלטת הוועדה. בנסיבות אלו, הנני סבור כי לא קמה כל עילה מבוררת להתערבות בשיקול דעתה של ועדת הבכירים או בשיקול דעתו של ראש הממשלה.
- לא אוכל לסיים את פסק דיני מבלי להתייחס לדברים הפוגעניים אשר נאמרו בפנינו במהלך הדיון בעתירות על ידי בא-כוחה של התנועה לאיכות השלטון, עוה״ד אליעד שרגא, ביחס לאלוף גופמן: ״... גופמן מתברר שהוא רצדיביסט. [...] אנחנו כל הזמן מסתכלים רק על טוהר המידות, ואנחנו שוכחים שמדובר פה גם בהחלטה של ראש הממשלה, שצריך לקבל החלטה האם הוא לוקח ראש מוסד שהוא רצדיביסט״ (ראו פרוטוקול הדיון מיום 12.5.2026, עמוד 29, שורות 13 ו-22 (ההדגשה הוספה - א.ש.)). דומני כי איש לא יחלוק על כך שגופמן הוא איש רב-הישגים שהקדיש את מיטב שנותיו לביטחון המדינה ואף סיכן את חייו למענה. כיצד ייתכן אפוא שמי שבא בשערינו בכובעו כ"עותר ציבורי" מכנה את האלוף גופמן, ללא ביסוס עובדתי ומשפטי, בשם ״עבריין סדרתי״ והאשמה חמורה זו נרשמת בפרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון כדבר שבשגרה?
- מענה ממצה לשאלה זו קשור לאופן שבו, להשקפתי, ראוי לנהל עתירות ציבוריות, בכדי שיובטח כי מי שמנהל עתירות כאלה יקדם בנאמנות אינטרס ציבורי כללי, להבדיל מאינטרס סקטוריאלי צר או אינטרס מפלגתי כזה או אחר. במילים אחרות: מייצגי הציבור בעתירות ציבוריות חייבים לעמוד בדרישות הדומות לאלו אשר חלות על עורכי הדין אשר מייצגים ציבור של תובעים בתובענות ייצוגיות - דרישות שבאות להבטיח מקצועיות והגינות ולמנוע ניגודי אינטרסים (ראו פסק דינו של חברי, השופט גרוסקופף, בקשות עירייה אחרות 1582/20 חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ, פסקאות 54-51 (29.12.2021); כמו כן, ראו והשוו: Alon Harel & Alex Stein, Auctioning for Loyalty: Selection and Monitoring of Class Counsel, 22 Yale Law & Policy Review 69 (2004)). אחד האמצעים שבעזרתו ניתן להבטיח כי עתירות ציבוריות תשרתנה אינטרסים ממלכתיים על-מפלגתיים הוא פסיקת הוצאות משמעותיות לחובתו של מי שמפר את דרישת ההגינות. הוצאות שראוי לפסוק במסגרת זו צריכות לשקף את חומרת הפגיעה בהגינות ההליך ואת העלויות אשר נכפו על מי שנדרש להתגונן מפני הכפשת שמו בריש גלי.
- אשר על כן, סבורני כי נעשה נכון אם נחייב את העותרת 1 בתיק בית דין גבוה לצדק 39686-04-26, התנועה לאיכות השלטון, לשלם למשיב 5, האלוף גופמן, הוצאות בסך כולל של 70,000 ש״ח. הנני מודע לכך שדעתי בעניין ההוצאות היא דעת מיעוט, ואני מכבד את עמדת חבריי השונה מדעתי-שלי. בנסיבות אלו, לא נותר לי אלא לחזור על האמרה השגורה בפיהם של שופטי מיעוט: דעת המיעוט של היום היא דעת הרוב של מחר.
- בכפוף לאמור לעיל, אני מצרף את דעתי לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט גרוסקופף, ולעיקרי נימוקיו.
אלכס שטייןשופט
|