שנית, כתוצאה מכך, ולמרות שהקשר בין מר אלמקייס לבין רס"ן צור היה מוכר לחוקרים משלבים מוקדמים של החקירה, הוא לא היה מבחינתם בעל חשיבות מרכזית לחקירה הביטחונית והפלילית, מאחר שלא היה קשור כלל לדלף המידע המתואר, שעמד במוקד החקירה. בהתאם, החוקרים לא ראו לנכון לזמן את רס"ן צור לחקירה, אלא הותירו את בירור הקשר המלא בינו לבין מר אלמקייס לחקירת מחב"ם, שהתקיימה לאחר הגשת כתב האישום נגד מר אלמקייס, ונועדה להשלים את הבירור בנוגע לקשרים שקיים מר אלמקייס עם גורמי צבא שונים, שפעולותיהם נתפסו על ידי גורמי החקירה בדרגת חומרה פחות יותר מהרף הדרוש להליך הביטחוני והפלילי.
שלישית, כפועל יוצא מהדברים, ההשערה שמעלה מר אלמקייס, כאילו התנהלות גורמי אוגדה 210 בכלל, ותת-אלוף גופמן בפרט, השפיעה על אופן התנהלות החקירה הביטחונית והפלילית, ומכאן על עניינו, אין לה על מה שתסמוך, לא מבחינת הראיות שלפנינו, ולא מבחינת ההיגיון הבריא. כאמור, עניינה של החקירה הביטחונית והפלילית לא היה דלף מידע שנבע מאוגדה 210 או שנחשד ככזה שנבע ממנה, וממילא מידע על קשרים מאושרים עם אוגדה 210 לא היה בו כדי להביא לעצירת חקירה זו.
רביעית, הקשר בין אוגדה 210 לבין מר אלמקייס נבחן לראשונה בצורה מעמיקה על ידי גורמי צה"ל, במסגרת חקירת מחב"ם. דו"ח מחב"ם, שהוא להתרשמותי דו"ח יסודי, מצא פגמים בהפעלתו של מר אלמקייס על ידי אוגדה 210, שלא היה להם דבר וחצי דבר עם דלף המידע מגורמי אגף המודיעין, וכנגזר מכך, עם תוצריה העיקריים של החקירה הביטחונית והפלילית, כפי ששוקפו בכתבי האישום שהוגשו בעקבותיה. מאחר שתת-אלוף גופמן נטל במסגרת חקירת מחב"ם אחריות להפעלת מר אלמקייס על ידי אוגדה 210, ובכך העניק גיבוי מיידי לפקודו (רס"ן צור), ננקטו נגדו צעדים משמעתיים בצה"ל. צעדים אלה התייחסו לכשלים בהפעלה (אי קבלת האישורים הדרושים), והם הסתיימו בסנקציה משמעתית ברמה נמוכה (הערה פיקודית שלא נרשמה בתיקו האישי).
- עד כאן תיאור פרשת אלמקייס, תוך חידוד חלקו (השולי) של תת-אלוף גופמן במסגרתה. עתה, לסקירת פעולתה של הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים, שחוות דעתה בעניינו של האלוף גופמן היא העומדת במוקד העתירות שלפנינו.
עבודת הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים וחוות דעתה בעניין מינוי האלוף גופמן
- הוועדה המייעצת - אשר עם חבריה נמנים יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון (בדימ') אשר גרוניס (להלן: יו"ר הוועדה), ממלא-מקום נציב שירות המדינה היוצא, פרופ' דניאל הרשקוביץ, ונציגי הציבור, פרופ' טליה איינהורן ומר משה טרי - התכנסה ארבע פעמים, והופיעו בפניה גורמים שונים, ובכלל זה ראש הממשלה, ראש המוסד היוצא, הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון ומפקד פיקוד צפון לשעבר (שהיה מפקדו של האלוף גופמן עת אירעה פרשת אלמקייס), האלוף גופמן, ראש מחב"ם היוצא (שהיה אחראי על חקירת מחב"ם) ורס"ן צור. כמו כן, הוועדה המייעצת קיבלה לידיה חומרים רבים, חלקם חומרים מסווגים, הנוגעים בחלק ניכר מהם לפרשת אלמקייס. עם זאת, למרות בקשות שהעביר מר אלמקייס לוועדה, היא לא מצאה לנכון לזמנו להופיע בפניה.
- ביום 26.3.2026 התכנסה הוועדה המייעצת לדון בעמדות חבריה, ובישיבה זו התקבלה החלטת הוועדה, ברוב דעות (כנגד דעתו החולקת של יו"ר הוועדה), לאשר את מינויו של האלוף גופמן לתפקיד ראש המוסד מבחינת טוהר המידות. בהמשך לכך, חוות הדעת הכתובה של דעת הרוב הושלמה ביום 30.3.2026 וחוות דעת המיעוט של יו"ר הוועדה הוגשה ביום 12.4.2026 בשני מסמכים - חוות דעת מלאה בעותק שהוגדר "סודי" ותמצית חוות הדעת בעותק גלוי.
הערה מקדמית: חלק לא מבוטל מהחומרים שהוגשו לוועדה המייעצת היו מסווגים, בדרגות סיווג שונות, ותמלילי השיחות שערכה הוועדה המייעצת עם הגורמים השונים שהופיעו בפניה, היו חסויים, בהתאם להחלטה שהתקבלה על ידי רוב חברי הוועדה (כנגד דעתה החולקת של פרופ' טליה איינהורן). כך גם חוות הדעת המלאה של יו"ר הוועדה, אשר הוגדרה כמסמך סודי. מרבית החומרים הללו פורסמו בסופו של דבר, רובם ברשות ומקצתם, למרבה הצער (והחומרה), שלא ברשות. משכך נעשה, התיאור להלן יכלול התייחסות, במקומות הנדרשים, גם לחומרים שהוגדרו במקור כסודיים, אך פורסמו לכל. יובהר עם זאת כי ביחס למסמכים שלא פורסמו, ונותרו מסווגים, הסתפקתי בפרפרזות כלליות בלבד, במידה הדרושה להבהרת עמדתי. בדומה, השתמשתי גם בציטוטים מדבריהם של גורמים שונים בפני הוועדה שהובאו, במלואם או ברובם המכריע, במסמכים שפורסמו, וביתר המקרים הצגתי פרפרזות של אותם דברים.
- בסופו של דבר, ביום 12.4.2026 פורסמה החלטת הוועדה המייעצת. חברי הוועדה דחו פה אחד את כלל ההשגות שהועלו בעניין מינויו של האלוף גופמן, ואשר התייחסו לעניינים החורגים מפרשת אלמקייס. לעניין פרשה זו, והעולה ממנה ביחס לאלוף גופמן, נחלקו דעות חברי הוועדה. יו"ר הוועדה מצא כי התנהלות האלוף גופמן בפרשת אלמקייס מגלה דופי בטוהר המידות שלו, ולאור זאת סבר כי אין זה ראוי למנות אותו לתפקיד ראש המוסד; שלושת חברי הוועדה הנותרים, קרי הרוב, הגיעו למסקנה ההפוכה, לפיה לא נפל פגם בטוהר המידות של האלוף גופמן גם בפרשת אלמקייס, ולפיכך לא מצאו כל פסול במינויו לתפקיד ראש המוסד (החלטות אלו יכונו, בהתאמה: חוות דעת יו"ר הוועדה או חוות דעת המיעוט, ו-חוות דעת הרוב). ארחיב מעט בתיאור חוות הדעת השונות.
- הוועדה המייעצת הבהירה, על דעת כלל חבריה, כי טענות שהועלו ביחס לכישוריו של האלוף גופמן לתפקיד (כגון, ניסיונו בתחום המודיעיני, שליטתו בשפות זרות והעובדה שמדובר במינוי מועמד מחוץ לשורות הארגון) אינן בסמכותה, ועל כן היא כלל לא נדרשה אליהן. אשר לטענות שעסקו בנושא טוהר המידות, הוועדה המייעצת נדרשה לשני סוגים של טענות: טוהר המידות של הגורם הממנה (ראש הממשלה) וטוהר המידות של הגורם המתמנה (האלוף גופמן). בעיקרו של דבר, הוסכם על כל חברי הוועדה המייעצת כי הטענות המופנות כלפי ראש הממשלה, וכן מרבית הטענות שהופנו כלפי האלוף גופמן, דינן להידחות. הסוגיה בה נחלקו חברי הוועדה המייעצת היא, כאמור, חלקו של האלוף גופמן בפרשת אלמקייס, עת ששימש כמפקד אוגדה 210.
- דעת הרוב (מפי ממלא-מקום נציב שירות המדינה היוצא, פרופ' דניאל הרשקוביץ, ונציגי הציבור, פרופ' טליה איינהורן ומר משה טרי. להלן: חברי דעת הרוב) סקרה את תמצית החומרים שהונחו לפני הוועדה, וכן את התייחסות הגורמים שהופיעו בפניה, ועל בסיסם הגיעה למסקנה כי לא נפל פגם בהיבט של טוהר המידות בהתנהלות האלוף גופמן בפרשת אלמקייס. חברי דעת הרוב התרשמו, לאור החומר שהונח בפניהם (ובכלל זה שני ראיונות מקיפים של מר אלמקייס בתקשורת), כי חלקה של אוגדה 210 בפרשת אלמקייס היה מינורי, וכי הקשר של מר אלמקייס עם אוגדה 210 התמצה בקשר עם רס"ן צור בלבד, לפרק זמן קצר ביותר מתוך כלל התקופה בה פעל מר אלמקייס מול גורמי צה"ל השונים. כן נמצא כי הגם שפרשת אלמקייס סיכנה את ביטחון המדינה, חלקה של אוגדה 210, שהיה כאמור מזערי, לא היה כרוך בפגיעה כאמור. תמיכה לכך, לשיטת חברי דעת הרוב, היא העובדה שרס"ן צור המשיך לשרת בצה"ל לאחר החקירה (לרבות בשירות מילואים), ולא ננקטו נגדו צעדים (לא הוגש נגדו כתב אישום, לא ניתנה לו הערה פיקודית, לא שונה סיווגו הביטחוני וכיו"ב).
בכל הנוגע לחלקו של האלוף גופמן בפרשת אלמקייס, חברי דעת הרוב הגיעו למסקנות הבאות: האלוף גופמן לא היה היוזם המרכזי של הקשר עם מר אלמקייס; באף שלב לא היה לו קשר ישיר עמו; הוא לא שיקר בחקירה או הכחיש את מעשיו ולא הפקיר את מר אלמקייס, וגרסתו בעניין זה הייתה עקבית; זהות מר אלמקייס והיותו קטין לא היו ידועים לאלוף גופמן, וגם כאשר ביקש לברר פרטים, לאחר המעצר של מר אלמקייס, הדבר נמנע ממנו מחשש לשיבוש החקירות. עוד ציינו חברי דעת הרוב כי האלוף גופמן לקח אחריות על הטעות שעשה, עת לא ביקש אישור לפעולות שביצע רס"ן צור (הגם שנראה כי לא היה קושי לאשר אותן, אם הדבר היה מתבקש), ועל כך גם קיבל הערה פיקודית שלא נרשמה בתיקו האישי. בהמשך לכך, חברי דעת הרוב סברו כי העובדה שההערה הפיקודית לא נרשמה בתיקו האישי של האלוף גופמן, לצד העובדה שהוא המשיך להתקדם בצבא ואף לעלות דרגה, כמו גם ההערכות החיוביות שקיבל האלוף גופמן ממפקדו בעת פרשת אלמקייס (מפקד פיקוד צפון דאז) וממפקדו כיום (הרמטכ"ל), שהאחרון אף צפה לאלוף גופמן עתיד מזהיר בצה"ל, מלמדות כי אין בפרשת אלמקייס כדי למנוע מהאלוף גופמן להתמנות לתפקיד ראש המוסד.