לבסוף צוין על ידי חברי דעת הרוב, כי לשניים מהם לא היה הסיווג המתאים המאפשר להם להיחשף לכלל החומרים הסודיים שהוגשו לוועדה המייעצת, אך ממלא-מקום נציב שירות המדינה, שהוא בעל סיווג מתאים, עיין בחומרים ו"לא מצא בחומרים אלה שום דבר שיש בו כדי לפגום בטוהר המידות של אלוף רומן גופמן".
- חוות דעת המיעוט של יו"ר הוועדה, לעומת זאת, לא ראתה עין בעין עם דעת הרוב, וסברה כי התנהלותו של האלוף גופמן בפרשת אלמקייס פגומה בשלושה היבטים מבחינת טוהר המידות: ראשית, יו"ר הוועדה ציין כי הוא בספק שהאלוף גופמן לא ידע שהאוגדה מפעילה קטין (בין משום שקשה להניח שהוא לא התעניין בפרטים לגבי המופעל ובין משום שקשה להניח שרס"ן צור לא מסר לו פרטים לגביו), אך גם תחת ההנחה שהאלוף גופמן לא ידע שהמופעל הוא קטין, עצם העובדה שהאוגדה הפעילה קטין (ורס"ן צור ידע על כך) מהווה פגם חמור מההיבט הערכי, אותו יש לייחס לאלוף גופמן בהיותו מפקד האוגדה וכמי שנושא באחריות למעשיה ומחדליה. יו"ר הוועדה הבהיר בהקשר זה כי "יש להבחין בין עניינים שמטבע הדברים מפקד האוגדה חייב לברר אותם ולדעת עליהם וכאלה שמטבע הדברים אינם מגיעים לרמה כזאת. עניין הפעלתו של אלמקייס על ידי אוגדה היה מקרה חריג ויוצא דופן. בהיותו כזה היה מפקד האוגדה חייב להתעניין ולדעת פרטים לגבי המופעל. למשל, מפקד האוגדה חייב היה להתעניין ולדעת מיהו האדם שעומד להיות מופעל, נסיונו, תכונותיו וכישוריו"; שנית, יו"ר הוועדה מצא פגם בכך שגורמי האוגדה, והאלוף גופמן בפרט, עת נשאלו על ידי גורמי צה"ל האם מר אלמקייס הופעל על ידי האוגדה, לא השיבו "תשובה מדויקת וזה תיאור עדין". מסקנה זו התבססה על אמירתו של ראש המחב"ם בפני הוועדה המייעצת כי קביעתו במסמך שהוציא ביום 21.5.2022, לפיה אין קשר בין הפרשה הנחקרת לבין אוגדה 210 (להלן: אישור מחב"ם להיעדר מעורבות האוגדה בפרשה), נשענה על שיחת הבדיקה בין רח"ט הפעלה לאלוף גופמן, והיא התבררה כשגויה; שלישית, יו"ר הוועדה הטיל ספק בכך שהאלוף גופמן לא ידע על מעצרו של מר אלמקייס זמן קצר לאחר שזה התרחש (משום שהוא זה שהודיע לרס"ן צור כי הוא צפוי להיחקר בעניין בעוד מספר שבועות), אך אפילו בהנחה שידע על כך בשלב מאוחר יותר, נמצא כי גורמי האוגדה עליה פיקד ידעו על המעצר בסמוך לביצועו (על פי דבריו של רס"ן צור בוועדה) ולמרות זאת לא נעשה דבר על מנת ליידע את גורמי צה"ל שהיו מעורבים במעצרו של מר אלמקייס כי הלה פעל מטעם האוגדה. גם בעניין זה סבר יו"ר הוועדה כי את הפגם שנפל בהתנהלות גורמי האוגדה יש לייחס לאלוף גופמן בהיותו מפקד האוגדה וכמי שנושא באחריות למעשיה ומחדליה. כן הודגש כי "זה שחיילים נוספים מסרו עובדות ונתונים לאלמקייס וזאת בלא אישור כלל, אינה מבטלת את החובה שהייתה על אוגדה 210 שהפעילה אותו ליידע את גורמי המעצר שהוא הופעל על ידה".
נוכח הפגמים האמורים, הגיע יו"ר הוועדה למסקנה כי אין זה ראוי למנות את האלוף גופמן לראש המוסד. בצד זאת, יצוין כי יו"ר הוועדה לא מצא דופי, מבחינת טוהר המידות, בעובדה שהאלוף גופמן אישר להפעיל גורמים אזרחיים ולהעביר להם חומרים לצורכי מודיעין והשפעה מבלי שהייתה לו סמכות לעשות כן; וגם לא בכך שהתברר כי רס"ן צור מסר למר אלמקייס חומר מסווג, שכן לא נמצא שהאלוף גופמן ידע על כך (ובעניין זה צוין כי האלוף גופמן אישר לרס"ן צור להעביר חומר בלתי מסווג בלבד).
- כאמור, חוות דעת הרוב הייתה מוכנה ביום 30.3.2026, בטרם הוגשה חוות דעת יו"ר הוועדה. לפיכך, צורפה לחוות דעת הרוב שהוגשה לראש הממשלה ביום 12.4.2026 התייחסות משלימה לחוות דעת המיעוט (להלן: התייחסות חברי דעת הרוב לחוות דעת המיעוט). חברי דעת הרוב דחו את קביעת יו"ר הוועדה כי היה על האלוף גופמן ליזום פעולות נוספות על מנת לסייע למר אלמקייס לאחר מעצרו. חברי דעת הרוב הטעימו כי מהחומר שהונח בפני הוועדה המייעצת ומהשיחות שערכה, עולה כי האלוף גופמן ניסה לברר פרטים על מר אלמקייס בשני שלבים שונים, אך בשניהם נמנע הדבר בעדו: בפעם הראשונה, בעת ביצוע תחקיר מחב"ם ביקש לברר פרטים נוספים, אך נמסר לו כי אינו רשאי בשל ניהולן של החקירות; בפעם השנייה, לאחר שנודע לו על זהותו של מר אלמקייס ודבר מעצרו, שאז ביקש להיפגש עמו, אך המליצו לו שלא לעשות כן. לסברת חברי דעת הרוב, אילו האלוף גופמן היה פועל בניגוד לאופן בו פעל, היו מועלות נגדו טענות על "פעילות בעייתית". באשר לעובדה שמר אלמקייס היה קטין, חברי דעת הרוב הדגישו כי אף אחד לא טען בפני הוועדה כי האלוף גופמן ידע שמר אלמקייס הוא קטין, אלא הדבר היה ידוע לרס"ן צור, לקצין המודיעין ולקצין ביטחון המידע של האוגדה. זאת ועוד, לשיטת חברי דעת הרוב, העובדה שקצין המודיעין של פיקוד צפון הורה להפסיק את הקשר עם מר אלמקייס, ולאחר מכן חזר בו, כמו גם העובדה שלאחר הפרשה רס"ן צור המשיך לשרת בצבא בשירות קבע ולאחר מכן בשירות מילואים, מלמדות כי אף הצבא לא ראה בעניין זה פגם.
- עוד באותו היום בו ניתנה החלטת הוועדה המייעצת, יום 12.4.2026, הודיע ראש הממשלה על החלטתו למנות את האלוף גופמן לתקופה של 5 שנים, החל מיום 2.6.2026, עם אפשרות להארכה בשנה נוספת, ובהתאם חתם על כתב מינוי.
- ימים ספורים לאחר מכן, הוגשו העתירות שלפנינו. לצידן של העתירות הוגשו בקשות למתן צו ביניים שיורה על הקפאת המינוי עד להכרעה בעתירות, אך לא נמצא מקום להיעתר להן בשלב בו הוגשו. אף בקשה נוספת שהוגשה לאחר מכן, נדחתה מטעם דומה.
טענות הצדדים
- שתי העתירות מעלות, בעיקרו של דבר, טענות דומות, ועל כן נציגן במאוחד. ראש הטיעון האחד מופנה כלפי עבודת הוועדה המייעצת. נטען, כי החלטת הוועדה המייעצת נשענה על תשתית עובדתית חסרה לצורך גיבוש מסקנתה. בתוך כך, צוין כי למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של מר אלמקייס להופיע בפני הוועדה, וכן דרישתו לזמן את רח"ט הפעלה שערך את שיחת הבדיקה להופיע בפני הוועדה - הוועדה סירבה לבקשותיו, ובכך נמנע ממנה לקבל תמונה שלמה על אודות המאורעות סביב פרשת אלמקייס, וחלקו של האלוף גופמן בה. בהקשר זה הודגש כי אין זה מתקבל על הדעת שהוועדה המייעצת תסתפק בגרסתו של מר אלמקייס כפי שהיא עולה מחומרים עיתונאיים, חלף זימונו להופיע בפניה ולהציג את גרסתו באופן בלתי אמצעי. כתוצאה מכך, אף נטען, כי חוסרים אלה הביאו את חברי דעת הרוב לקבוע קביעות עובדתיות שגויות בעניינו של מר אלמקייס, עליהן ביססו בהמשך את מסקנתם. פגם נוסף עליו עומדים העותרים נוגע לכך ששניים מחברי הוועדה המייעצת, שהיו חלק מדעת הרוב, לא נחשפו למלוא החומר הרלוונטי, משום שנעדרו את הסיווג הביטחוני הנדרש. לשיטתם, אין להלום מצב בו תתקבל החלטה כה משמעותית על ידי מי שלא נחשף למלוא המידע החיוני הנדרש, וכי לא ניתן להתגבר על קושי זה באמצעות התרשמותם של חברי הוועדה האחרים. זאת ועוד, משמעות הדבר היא כי דעות חברי הוועדה המייעצת אשר נחשפו לכלל החומר הן שקולות (קרי, ממלא-מקום נציב שירות המדינה היוצא, בדעת הרוב; ויו"ר הוועדה, בדעת המיעוט). בנוסף לכך, העותרים טענו כי חוות דעת הוועדה המייעצת, ובפרט זו של חברי דעת הרוב, נעדרת הנמקה ראויה בשורה של טענות שהועלו בפניה בעניין פרשת אלמקייס ובעניינים נוספים. כפועל יוצא, נטען כי גם החלטת ראש הממשלה, הנשענת על המלצת רוב חברי הוועדה המייעצת, לוקה בחסר בהיבטים אלו. ראש הטיעון השני נוגע לחוסר הסבירות שבהחלטת ראש הממשלה למנות את האלוף גופמן לתפקיד. לשיטת העותרים, התנהלות האלוף גופמן סביב פרשת אלמקייס מלמדת על כשלים ערכיים ומוסריים עמוקים שדבקו בו. כן הוטעם בהקשר זה כי בשל רגישות התפקיד הנדון, מידת ההקפדה על טוהר מידתו של האדם שמבקשים למנותו היא מחמירה במיוחד. עוד נטען, כי החלטת ראש הממשלה לא נתנה משקל מספק למכלול השיקולים הרלוונטיים למינוי, ובכלל זה לפגמים שנפלו בעבודת הוועדה המייעצת (כפי שצוינו לעיל) ולחוות דעת המיעוט של יו"ר הוועדה, ביחס אליה מתעורר ספק שמא ראש הממשלה הספיק לעיין בה ובצרופותיה, בשל העיתוי בו חתם על כתב המינוי. לבסוף, העותרים בעתירת התנועה הוסיפו וטענו כי נפלו פגמים בטוהר המידות גם של ראש הממשלה, לאור התנהלותו באירועים אחרים, מהם התעלמה הוועדה המייעצת; וכי לאור טענתם כי האלוף גופמן נעדר ניסיון בעולמות המודיעין והמבצעים המיוחדים ואינו שולט כדבעי בשפה האנגלית - ניסיון וכישורים הנדרשים לביצוע התפקיד - מתעורר חשש כבד כי מינויו של האלוף גופמן נעשה משיקולים זרים הנובעים מקשריו האישיים עם ראש הממשלה.
- היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועצת) בתגובתה המקדמית, סברה אף היא כי יש להתערב בהחלטתו של ראש הממשלה למנות את האלוף גופמן לראש המוסד, ולקבל את העתירות. היועצת גורסת כי נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורש העניין, הן בהליך שקיימה הוועדה המייעצת והן בתשתית העובדתית עליה התבססה חוות דעת הרוב, וכפועל יוצא גם במסקנות שגובשו על בסיסה. בכל הנוגע לפגמים שנפלו בהליך שערכה הוועדה המייעצת, נטען כי חברי דעת הרוב חתמו על חוות דעתם בטרם נכתבה חוות דעת יו"ר הוועדה וממילא בטרם הספיקו לעיין בה; כי שניים מחברי דעת הרוב, הנעדרים סיווג מתאים, לא נחשפו לחומר סודי הרלוונטי ביותר להחלטת הוועדה המייעצת ולמחלוקת שנתגלעה בין חבריה; כי הוועדה המייעצת סירבה לבקשותיו של מר אלמקייס להופיע בפניה, אף שחוות הדעת מתייחסות בהרחבה לפרשה בעניינו ולגרסתו לאירועים, כפי שהיא עולה מראיונות בתקשורת; וכי רח"ט הפעלה, שהוא גורם משמעותי באחת מהסוגיות שנבחנו על ידי הוועדה המייעצת, לא זומן אף הוא להופיע בפני הוועדה. אשר לפגמים שנפלו בתשתית העובדתית עליה התבססה חוות דעת הרוב ובמסקנות שגובשו על בסיסה, טוענת היועצת כי חוות דעת הרוב לוקה בחסר, בין משום שהיא נעדרת התייחסות לחלק מקביעותיו של יו"ר הוועדה, אשר אינן מתיישבות עם גרסתו של האלוף גופמן (ובפרט בנוגע לאי דיווחו בזמן אמת על הקשר של האוגדה עם מר אלמקייס, במענה לשאלות שנשאל בנושא), בין משום שביססה את מסקנותיה על חומרים חלקיים, ותוך שהיא נמנעת מלזמן גורמים רלוונטיים שיכולים לשפוך אור על הסוגיות השונות ולמצות את הבירור העובדתי הנדרש, בין משום שחלק ממסקנותיה לא נתמכו בחומרים שהונחו בפני הוועדה המייעצת, ובין משום שהיא חסרה התייחסות למכלול הדברים שנאמרו בפניה על ידי הגורמים השונים שהופיעו לפניה ואשר סותרים, ולמצער מעוררים שאלות ביחס לגרסתו של האלוף גופמן. לגופם של דברים, ועל פי ניתוחה את מכלול החומר שהונח בפני הוועדה המייעצת (לרבות מסמכים חסויים), היועצת סבורה כי בהתנהלות האלוף גופמן בפרשת אלמקייס נפלו פגמים של טוהר המידות, כפי שקבע יו"ר הוועדה בחוות דעת המיעוט, המחייבים את ביטול המינוי בהיותו חורג בצורה קיצונית ממתחם הסבירות. בהקשר זה מדגישה היועצת כי לעמדתה, חומרת האירועים הנוגעים לפרשת אלמקייס וחריגותם, לצד מהות התפקיד ומאפייניו הייחודיים של המוסד (אשר פועל ללא הסדרה חקיקתית ובפעילות חשאית שאינה נתונה לביקורת הציבור), כמו גם הצורך בשמירה על אמון הציבור במערכת השלטון, מחייבים בחינה מחמירה של טוהר המידות - בחינה אותה לא קיימה דעת הרוב.
- בתגובתם המקדמית של ראש הממשלה והממשלה, להם ניתן על ידי היועצת היתר לייצוג נפרד, הללו טענו כי יש לדחות את העתירות (להלן, למען הנוחות, ומאחר שהממשלה היא משיבה פורמאלית בנסיבות העניין: ראש הממשלה). בפתח תגובתו, עומד ראש הממשלה על הביקורת השיפוטית המצומצמת במיוחד שיש להפעיל על החלטה של ראש הממשלה למנות את ראש המוסד. כך בכלל, בהינתן שרק ראש הממשלה חשוף למלוא השיקולים הביטחוניים והאסטרטגיים עליהם מבוססת החלטה זו, רק בידיו מופקדת האחריות על ביטחון המדינה ואזרחיה, ורק הוא אמון על גיבוש אסטרטגיה כוללת על בסיס תפיסותיו המדיניות - אשר מקנים לו, ולו בלבד, את היכולת לבחור את המועמד המתאים; וכך בפרט, במציאות הביטחונית בה אנו מצויים. לגופו של עניין, ראש הממשלה סבור כי לא נפל כל פגם בטוהר המידות של האלוף גופמן, ועל כן אין עילה לבטל את מינויו. בהקשר זה מדגיש ראש הממשלה כי להבדיל מאחריות מקצועית או פיקודית, ייחוס פגם בטוהר המידות מחייב מודעות אישית. לפיכך, שניים מהפגמים שמייחס יו"ר הוועדה לאלוף גופמן בשל היותו מפקד האוגדה (הפעלתו של קטין ואי יצירת קשר באופן ייזום עם גורמי החקירה לצורך עדכון על הקשר עם מר אלמקייס, לאחר היוודע דבר מעצרו) אינם יכולים לעמוד. בנוגע לפגם האחר (מסירת תשובה בלתי מדויקת), נטען כי יש להבחין בין שקר מכוון או ניסיון הסתרה לבין מענה שניתן כלאחר יד בתשובה לשאלה כללית, כפי שהוא מניח שאירע במקרה דנן. עוד סבור ראש הממשלה כי יש ליתן משקל להתייחסות גורמי הצבא בזמן אמת, ובכלל זה מפקדו הישיר של האלוף גופמן, אשר ראו את האירוע "כאירוע קל שאפילו לא הצריך תיעוד בתיקו האישי". מכל מקום, נטען כי אף אם היה נמצא כי דבק באלוף גופמן פגם כאמור, ראש הממשלה אינו כבול למסקנות הוועדה המייעצת, שתפקידה הוא לייעץ בעניין מוגדר אחד, אלא היה עליו להעריך פגם זה, שהוא שיקול אחד בלבד מבין מכלול של שיקולים רלוונטיים, אל מול יתרונותיו של האלוף גופמן, ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר לביטחון ישראל. לאמור, לשיטת ראש הממשלה, ברמה העקרונית, ניתן לסטות מהמלצות הוועדה המייעצת, ואף לקבל החלטה בדבר מינויו של מועמד אשר הוועדה סברה כי דבק בו פגם הנוגע לטוהר המידות. בהמשך לכך נטען כי העובדה שאין תמימות דעים בין חברי הוועדה המייעצת אינה גורעת מכשרות המינוי, שכן מעולם לא נדרשה תמימות דעים בוועדות מייעצות למיניהן, ואף מינויים בעבר הושלמו גם כאשר דעות חברי הוועדה המייעצת היו חלוקות. מכל מקום, נטען כי דרישה כאמור תעניק זכות וטו לכל אחד מחברי הוועדה המייעצת, ללא כל הצדקה. בכל מקרה, ראש הממשלה הדגיש כי לא התעלם מחוות דעת יו"ר הוועדה, אלא הוא בחן אותה, נפגש עם יו"ר הוועדה ועיין בכל החומרים שעמדו לנגד עיניו, ולאחר מכן קיבל את ההחלטה אשר קיבל, בשים לב למארג השיקולים הרלוונטיים לעניין. לבסוף, דוחה ראש הממשלה את יתר טענות העותרים, ובכלל זה טענות הנוגעות להיעדר כשירותו המקצועית של האלוף גופמן, לטוהר המידות של ראש הממשלה ועוד.
- האלוף גופמן דוחה גם הוא את טענות העותרים מטעמים דומים. האלוף גופמן מוסיף כי היקף ההתערבות השיפוטית במינויים מקצועיים של בכירים בשירות הציבורי, ובמערכות המופקדות על ביטחון המדינה ואכיפת החוק, הוא צר ומצומצם עוד יותר כאשר המינוי נבחן על ידי ועדה מקצועית, רמת דרג ובלתי-תלויה, כמו הוועדה המייעצת, ואושר על ידה (וזאת, בין אם בהחלטה פה אחד ובין אם בהחלטה ברוב דעות). לגוף העניין, טוען האלוף גופמן כי הליך מינויו נעשה כדין; כי לא נפל דופי בטוהר מידותיו; כי גרסתו לאירועים מושא פרשת אלמקייס היא עקבית ורצופת אמת; וכי הוא בעל הכישורים המקצועיים והניסיון הרלוונטי לתפקיד. האלוף גופמן מדגיש כי ההחלטה הקובעת היא של חברי דעת הרוב, וכן הוא דוחה את מסקנותיה של חוות דעת יו"ר הוועדה. האלוף גופמן סבור אף הוא כי מקיומה של אחריות פיקודית עקיפה, למעשים של הכפופים לו, לא ניתן ללמוד על פגם בטוהר המידות, שהוא פגם ערכי אישי. עוד מדגיש האלוף גופמן כי פרשת אלמקייס היא מקרה נקודתי בו התקבלה החלטה מבצעית שגויה, עליה הוא נטל אחריות פיקודית מלאה ובגינה ננזף, אך אין היא מלמדת על פגם בטוהר המידות או על דפוס התנהגות שיטתי. לראייה, הרמטכ"ל, מפקדו הישיר של האלוף גופמן דאז וגורמי החקירה כולם לא ראו בפרשה כגורם המונע את המשך קידומו של האלוף גופמן בשרשרת הפיקוד הצבאית. כן מבהיר האלוף גופמן כי הוא לא ידע את זהותו של מר אלמקייס עד לפרסום הפרשה בתקשורת, וכי הוא לא שיקר בתחקיר שנערך בצה"ל. בנוסף, האלוף גופמן טוען כי טענות העותרים המופנות כלפי הליך עבודתה של הוועדה המייעצת מבקשות למעשה להתערב בשיקול דעתה הרחב של הוועדה לקבוע את סדרי עבודתה ודיוניה, ובכלל זה להחליט מי יופיע בפניה - ולכך אין להיעתר.
- יצוין כי הוועדה המייעצת, על דעת רוב חבריה, הגישה אף היא תגובה מקדמית לעתירות, באמצעות ייצוג פרטי שנטלה לכאורה, מבלי שניתן לה היתר לכך. היועצת ביקשה כי נוציא מסמך זה מתיק בית המשפט. בהינתן שהתגובה המקדמית מטעם הוועדה המייעצת הוגשה לבקשת חברי דעת הרוב, הרי שעמדתה ברורה, ואיננו רואים צורך, בנסיבות האמורות, לפרט על אודותיה.
עוד יצוין, כי ביום 11.5.2026, לאחר שהוגשו התגובות המקדמיות לעתירות וערב מועד הדיון שנקבע לדיון בהן, הגישו פורום איילון לזכויות חברתיות וצמיחה שוויונית ועוה"ד משה שפירא ודניאל חקלאי בקשה להצטרף כידיד בית משפט ולהשמיע את עמדתם (להלן: המבקשים להצטרף ו-בקשת ההצטרפות, בהתאמה). זאת, לאחר שנדחתה בקשתם לצרף לעתירות דנן גם את העתירה שהגישו ביום 7.5.2026, והתייחסה אף היא למינויו של האלוף גופמן לראש המוסד (בית דין גבוה לצדק 18828-05-26). לאחר שעיינו בבקשה, עוד באותו היום, יום 11.5.2026, קבענו כי אין מקום להורות על צירוף המבקשים להצטרף, אך קבענו כי בקשת ההצטרפות תצורף לתיק בית המשפט ותונח לפנינו. ביום 18.5.2026 הגישו המבקשים להצטרף בקשה לעיון חוזר בהחלטתנו מיום 11.5.2026 לצורך צירופם להליך, ועל כך חזרו גם בבקשתם מיום 28.5.2026. בעיקרו של דבר, לטענת המבקשים להצטרף, יש באמתחתם טענות מהותיות וכבדות משקל שלא בא זכרן בעתירת אלמקייס ובעתירת התנועה, ואשר יש חשיבות רבה לבררן. לאחר עיון בבקשת ההצטרפות ובבקשות לעיון חוזר, לא סברנו כי יש מקום לשנות מהחלטתנו. כך, בתמצית, משום שחלק לא מבוטל מטענות המבקשים להצטרף, כפי שיבואר להלן, זכה להתייחסות ומענה; ואילו חלקן האחר של הטענות משולל יסוד, ולמצער נעדר בסיס תומך (וזאת, אף מבלי להידרש לשאלת מיצוי ההליכים של חלק מהטענות, אשר לא הייתה כל מניעה להתחיל בבירורן, בטרם קיבלה הוועדה המייעצת את החלטתה, כגון טענת ניגוד עניינים של מי מחברי הוועדה או פגם במינוי בשל העיתוי הפוליטי).