עוד הוא קבע במענה לשאלות ההבהרה כי אומדן דמי השכירות הראויים מתבסס על שטח עיקרי נטו, בהיקף של 228.49 מ"ר, ולא על השטח ברוטו, בהיקף של 262 מ"ר.
- וכעת אתייחס בקצרה למעמדו של מומחה ביהמ"ש. הלכה ידועה היא כי מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט מעמד מיוחד הוא, וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון: ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות הדעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. ואולם, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו ורשאי לבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (ר' למשל: ערעור אזרחי 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בערעור מיסים נ' רובין (6.12.18); רשות ערעור אזרחי 3941/14 מולאים נ' שירותי בריאות כללית (11.9.14); רשות ערעור אזרחי 7301/12, בן סימון נ' כלל חברה לביטוח בערעור מיסים (9.4.13); ערעור אזרחי 8361/10 יוסף נ' כלל לביטוח בערעור מיסים (29.5.11); ערעור אזרחי 558/96 חברת שכון עובדים בערעור מיסים נ' רוזנטל פ"ד נב(4)563 (1998); ערעור אזרחי 2934/94 סולל בונה בערעור מיסים נ' איתן (2.6.96)).
הנה כי כן, לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, בחוות דעת הצדדים, בהסכם שיפודי ציפורה, בחוות דעתו של המומחה המכריע, בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת, בתשובותיו במסגרת בחקירתו הנגדית, ולאחר שהשוויתי את הנתונים שאליהם הגיע המומחה גם ביחס להסכם שיפודי ציפורה; כמו גם הבחנה שלו בין התקופות השונות של היתרי השימוש בחנות (להסעדה למפעל מסויים ולהסעדה ללא הגבלה), ולאחר שלא מצאתי מקום להתערב בחוות דעת המומחה, אני מקבל אותה כמות שהיא, ללא כל שינוי.
מן הכלל אל הפרט
- כאמור לעיל, עותרת התובעת מחד גיסא לסטות מהקביעות החשבונאיות בהליך המקביל, ומאידך גיסא מבקשת לאמץ קביעות מהותיות עקרוניות בפסק הדין בהליך המקביל בבחינת השתק פלוגתה.
כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עמדת התובעת ביחס לאיחור במסירה, ואני קובע כי זו בוצעה ביום 27.8.19.
אשר לשיטת חישוב הפיצוי, ובשים לב לחוות דעת מומחה ביהמ"ש, שלא נסתרה לא בשאלות ההבהרה מטעם ב"כ הנתבעת, ולא במסגרת חקירת השתי וערב של ב"כ התובעת, הרי שאני מקבל את חוות דעת המומחה רון במלואה: