ראשית, אני קובע כי השטח לחישוב יהיה נטו/עיקרי (ולא ברוטו), בהיקף של 228.49 מ"ר.
כמו כן, אני קובע כי החישוב של דמי השכירות לשנים 2016-7 יעמוד על סך של 135 ₪ למ"ר, ואילו החישוב לשנים 2018-9 יעמוד על סך של 160 ₪ למ"ר.
לפיכך, ומשענייננו באיחור בתקופה של 34.2 חודשים, מיום 21.10.16 ועד ליום 27.8.19, אני מורה על ביצוע החישוב הבא:
8 חודשים*135 ₪*228.49 מ"ר*1.5=370,154 ₪ (לתקופה שמיום 21.10.16 ועד ליום 21.6.17).
+
6.3 חודשים*135 ₪*228.49 מ"ר*1.25=242,913 ₪ (לתקופה שבין 22.6.17-31.12.17).
+
19.9 חודשים*160 ₪*228.49 מ"ר*1.25=909,390 ₪ (לתקופה שהחל מיום 1.1.18 ועד למועד המסירה ביום 27.8.19).
ובסה"כ: 1,522,457 ₪.
סוף דבר ותוצאה
- אשר על כן אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 1,522,457 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד של התובעת בסך של 75,000 ₪, והוצאות עדי התובעת בסך של 2,500 ₪. עוד תישא הנתבעת בחלקה של התובעת בשכר טרחת מומחה ביהמ"ש, בסך של 11,800 ₪, וכן בשכר טרחת התייצבותו לדיון בסך של 2,360 ₪.
למען הסר ספק, לא אורה על תשלום שכר טרחת מומחה התובעת, בהינתן שמלכתחילה עלתה השאלה בדבר הגשת חוות הדעת שלעניין, כמו גם שזו לא התקבלה בסופו של דבר. כן תשלם הנתבעת לתובעת את האגרה על שתי מחציותיה כפי שזו שולמה (59,586 ₪). הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הנ"ל בתוך 30 ימים, שאם לא כן תישא בריבית שקלית כדין.
זכות ערעור כדין.
המזכירות תפיץ את פסק הדין לב"כ שני הצדדים.
ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ו, 29 מאי 2026, בהעדר הצדדים.
[1] יוער כי שם המותג של דיור א.פ.צ הוא "דיור פלוס", כפי שהדברים עולים מעמ' 23, ש' 1-17, לפר' הדיון מיום 1.1.24.