בשלב מסוים שימש יוסי שיפר (שיפר) כסמנכ"ל מכירות בווי וזאת לתקופה לא ארוכה שבסופה פוטר. שחר הוא שהביא את שיפר לווי (ע' 3306, ש' 1). דבר היכול להעיד על מעמדו של שחר בווי ועל האמון שניתן בו. מכל מקום, גם בתקופה שבה שיפר עבד בווי, והיה באופן פורמלי מנהלו של שחר, שחר המשיך לעבוד ישירות מול אושרי ובכלל זה בפרויקטים של התערעור אזרחי (ע' 3501, ש' 30-23; כך עלה גם מעדותו של אושרי, ע' 4305, ש' 19-12; ע' 4302, ש' 26-20 שם תיאר כי הניסיון להכניס את שיפר לא צלח; וכן ע' 4304, ש' 26-23 שם העיד אושרי כי שחר, ולא שיפר, הוא שטיפל בתערעור אזרחי והיה אחראי עליה).
מכלל הראיות עולה כי שחר היה נציגהּ של ווי מול הלקוחות המזמינים ובכלל זה התע"א. בקשות לקבלת הצעות מחיר מווי נשלחו אליו. הוא זה שהגיש את הצעות המחיר של ווי. הוא זה שמולו עבדו הלקוחות, ובכלל זה אנשי הרכש של תע"א, בכל הנוגע להצעות המחיר, שינויים ותיקונים בהן וכיו"ב (במסגרת הדיון הפרטני באישומים להלן יוצגו ראיות למכביר בהקשר זה). הצעותיו של שחר חייבו וזיכו את ווי. היה לשחר מרחב מסוים של שיקול דעת. לאושרי וכחלק ת מסוים והוא פעל ככלל בכפיפות ישירה
תעוי.כניס את שיפר לא צלח; ה איש המכירות והוא שהיה מוציא את הצעות המחיר, בדומההוא פעל בכפיפות ישירה לאושרי - דמות בכירה ודומיננטית בווי - ולמעשה בצוות אחד יחד עמו, תוך שהוא האמון על הגשת הצעות המחיר.
במצב דברים זה, בהתאם למבחן הפונקציונלי, בשים לב לתפקידו של שחר וסמכותו, שחר הוא אורגן של ווי ויש לראות במעשיו כמעשיה של ווי ככל שמדובר בהצעות מחיר להליכים התחרותיים נושא כתב האישום. בנסיבות העניין ראוי להטיל על ווי אחריות בגין מעשיו הקונקרטיים של שחר שנעשו במסגרת מילוי תפקידו ולטובתה של ווי בהתאם לאמות המידה שפורטו לעיל. העובדה שאושרי עצמו היה צד לחלק מההסדרים כפי שנראה להלן ושווי זכתה בחלק מהליכי הבל"מ שביחס אליהם נעשו הסדרי התיאום, מעידה אף היא בבירור שהמעשים נעשו לטובתה.
- ווי ואושרי טענו כי שחר אינו אורגן של ווי. לטענתם, שחר היה עובד זוטר, איש מכירות (ע' 3027, ש' 19-18); אחד מכמה אנשי מכירות בווי (ע' 4557, ש' 5-4; וראו גם ע' 3027, ש' 23-20), שבה עבדו באותה עת כ- 70-60 עובדים (ע' 4300 ש' 23-17); כי מנהלו של שחר היה שיפר (ע' 3305, ש'ווהיה באופן פרומלי מנהלו של שחר, דוגמת אנשי מכירות משום אורגנים של התאגיד. הל בה. ן של ווי ככל שמדובר בהצעות מחיר להליכים התחרונ 22-19), וששחר עצמו לא השתתף בישיבות הנהלה של ווי, לא נמנה על הנהלת החברה ולא היה מנהל בה (ע' 4440, ש' 12-9); כי מעולם לא היה מורשה חתימה בחברה, וכפי שהעיד בעצמו שחר לא קיבל באופן פורמלי החלטות ניהוליות בווי (ע' 3302, ש' 10-8). נטען כי ככלל אין לראות בעובדים זוטרים דוגמת אנשי מכירות משום אורגנים של התאגיד. אלא שטענות אלה מתעלמות מהתמונה שעלתה ממכלול הראיות ביחס למעמדו של שחר ולתפקידו בפרט בכל הנוגע להצעות מחיר, בכלל זה כמי שפעל ישירות מול אושרי - שהיה דמות בכירה ומרכזית בווי ובחלק מהזמן המנכ"ל שלה - ותוך שהשניים פועלים כצוות אחד שבמסגרתו שחר הוא שמופקד על הגשת הצעות המחיר. הצגתו כזוטר וכמי שמרוחק ואינו נוטל חלק בקבלת ההחלטות אינה מתיישבת עם הראיות, למצער בכל האמור בהצעות המחיר להליכים התחרותיים נושא כתב האישום. הצגתו של שחר כאמור אף אינה מתיישבת עם עדותו של אושרי עצמה (ע' 4860, ש' 25-23 שם התייחס לעצמאותו של שחר, למשל, בכל הנוגע למכר ציוד להראל).
- ווי ואושרי טענו עוד כי נוכח העובדה ששחר החל את עבודתו בווי בחודש פברואר 2009 הרי שהפגישה בה השתתף במסגרת האישום הראשון, עובר ליום 5.5.09, התרחשה חודשים ספורים בלבד לאחר תחילת עבודתו ובתוך תקופת הניסיון וההכשרה שנקבעה לו (ס' 2, נ/328). משכך נטען כי לא ניתן לראות בשחר אורגן לצורך האישום הראשון וכי הדבר מקרין גם על יתר האישומים. בהקשר זה נטען עוד כי שחר העיד שלקח לו פרק זמן של כחצי שנה "להבין מי נגד מי" (ע' 3312, ש' 11 וראו גם עדות שחר שהתקשה להשתלב בווי בתקופה הראשונה, בין היתר, כי לא היה לו ידע טכנולוגי ברמה גבוהה ושבשל כך לא הרגיש בנוח וכחלק מהחברה ע' 3334, ש' 26 - ע' 3335, ש' 8; ראו גם ע' 4303, ש' 7 - 4304, ש' 3, 22-16). אין בטענות אלה כדי לשנות. הן אינן מביאות בחשבון כי שחר גויס על ידי אושרי על בסיס היכרות עבר מקצועית, על יסוד ניסיון משמעותי בעבודה מול התע"א, במתכונת דומה וביחד עם אושרי כצוות אחד, כששחר מופקד על הצעות המחיר ואושרי על הפן הטכני. אף לא הונחה תשתית לכך שבנסיבות העניין לא היו לו מתחילת הדרך את הסמכות והאחריות בכל האמור בתפקיד ובהגשת הצעות מחיר לתערעור אזרחי ולפעילות מולה. ווי ואושרי הפנו גם לכך ששחר אישר בעדותו כי אושרי בחיים לא היה מסכים לכך ששחר יחלק פרויקטים כמיוחס באישום הראשון (ע' 3342, ש' 8-1) וכי גם מטעם זה אין לראות בשחר אורגן של ווי. אלא שעמדנו לעיל על הרושם הברור שעלה כי שחר ניסה בעדותו לצמצם מחלקו של אושרי במיוחס, להתאים את תשובותיו כך שיסייעו לאושרי ולאשר לעיתים באורח אוטומטי את שהציעה לו ההגנה (כפי שניתן להתרשם גם מהדברים הנזכרים כאן).
אף את הטענות כאילו עד לסוף שנת 2009 הייתה זו מישהי אחרת בווי, שירלי סטמפלר, שטיפלה בתערעור אזרחי ולא שחר, אין לקבל. מהראיות שהובאו עלה כי גם במהלך שנת 2009 שחר טיפל בתערעור אזרחי (למשל, ת/289, ת/378, ת/291 בנוגע להצעות המחיר נושא האישום השני; וראו גם ע' 3313, ש' 22-20). אף מהתכתובת משלהי שנת 2009 שממנה ביקשו ווי ואושרי להיבנות ובגדרה ביקש שחר לסייע לשירלי כך שעסקה מסוימת תיזקף בווי לזכותה (נ/277), עולה בבירור כי אושרי ראה בשחר כמי שמטפל בתערעור אזרחי וכי שחר - ולא שירלי - הוא שהיה איש המקצוע ומי שבקיא בפרטים ובהתנהלות מול התערעור אזרחי (שם בתכתובת משעה 12:28, וכן ע' 3314, ש' 26-12; ומהטענות כי שחר הסתיר מאושרי את העזרה שנתן לשירלי בהקשר זה, לא ניתן ללמוד לעניינים אחרים).
- ווי ואושרי טענו כי בתערעור אזרחי לא נתפסו אנשי מכירות, דוגמת שחר, כבעלי סמכות לחייב את החברה. בהקשר זה ביקשו להיבנות מעדותו של ישראל פרץ, ראש תחום רכש שרתים ותקשורת בממן (פרץ). אלא שעיון בעדות פרץ מעלה בבירור כי אנשי מכירות היו מוסמכים לתת הצעות מחיר (ע' 1693, ש' 6, ע' 1694, ש' 8) וכי האמור בעדות ביחס לפניות של פרץ לדרגים גבוהים יותר נעשתה כשדובר בהתקשרות או עסקה ב"לבל האסטרטגי" שהצריכו זאת (ע' 1692, ש' 7-4, ע' 1694, ש' 6-1).
- ווי ואושרי טענו כי שחר הסתיר מאושרי ומהחברה פעולות שונות שעשה על מנת לבחון אפשרויות תעסוקה מחוץ לווי וכי בשל כך אין לראות בו אורגן של ווי.
אכן, במישור העובדתי, מהראיות שהובאו עולה כי בשלהי שנת 2009, ועוד במהלך שנת עבודתו הראשונה בווי, בחן שחר אפשרות להקים מיזם משותף בתחום הגיימינג יחד עם שיפר וג'ק מרדכי מהתערעור אזרחי (נ/276, ע' 3305, 18-9, וראו גם נ/105, ע' 3306, ש' 15-9). מיזם זה לא יצא אל הפועל. אושרי העיד כי לא ידע על ניסיונו זה של שחר בזמן אמת, כי גילה על כך רק בדיעבד, לעת השימוע, ומעדותו ניכר כי טרונייתו כלפי שחר בהקשר זה נבעה בעיקר משום שלשיטתו עצם העיסוק במיזם אחר מלמד ששחר לא היה נתון כל כולו במכירות עבור ווי (ע' 4322, ש' 18 - ע' 4324, ש' 14). במהלך המחצית הראשונה של שנת 2010 שלח שחר במספר הזדמנויות קורות חיים לגורמים שונים במטרה לבחון אפשרויות עבודה במקומות אחרים (נ/280, נ/281, ע' 3337, ש' 26 - ע' 3338, ש' 18, שם התייחס שחר לקשיי ההשתלבות שלו בווי באותה עת ולתחושת אי שייכות). צייגר העיד כי הוא רצה להביא את שחר לעבוד בהראל וכי בשלב מסוים התנהלו מגעים בעניין בינו לבין שחר (ע' 5486, ש' 14 - ע' 5491, ש' 12). לצד זאת יצוין כי מהעדויות עלה כי מעבר של אנשי מכירות מחברה אחת לאחרת אינו בבחינת חריג בתחום והוא קורה בתדירות גבוהה יחסית (עדות צייגר, ע' 5492, ש' 22 - ע' 5493, ש' 6; וכן דברי שחר, ע' 3336, ש' 2-1).