כאמור לעיל, ווי ואושרי טענו כי ניסיונותיו אלה של שחר לבחינת אפשרויות מחוץ לווי, על רקע קשיי הסתגלותו בתקופה הראשונה בווי, הם בבחינת "מסכת הסתרה" מאושרי ומהחברה. אלא שכל אלה אינם משליכים באורח ממשי על פעולותיו של שחר בכל הנוגע להגשת הצעות מחיר ולהתנהלותו בגדר ההליכים התחרותיים נושא כתב האישום. אין בהם כדי לגרוע מהמסקנה כי שחר פעל בהליכי הבקשות להצעת מחיר במסגרת מילוי תפקידו, בגדרי סמכותו, לטובתה של ווי - שבהתאם למיוחס התיאומים הנטענים נועדו לאפשר לה לזכות בהליכי הבקשות להצעת מחיר בחלק לא מבוטל מהאישומים - ולמצער כי לא פעל נגדה. משכך, אין באלה כדי לשנות מהמסקנה כי שחר היה אורגן של ווי.
דברים אלה נכונים ביתר שאת ביחס לחברה שהקים שחר יחד עם ג'ק מרדכי מהתערעור אזרחי ושנטען כי היא מתחרה בווי (ע' 1212 ש' 21 - ע' 1213, ש' 14). זאת, משמדובר בחברה שהוקמה בראשית שנת 2019 או בסמוך לכך, שנים רבות לאחר האירועים נושא כתב האישום (ע' 1125, ש' 24-23, ע' 1174, ש' 7-1; וגם שנים רבות לאחר שאושרי עצמו עזב את ווי בסוף 2013, ע' 4265, ש' 11-10).
- טענה נוספת שהעלו ווי ואושרי לעניין מעמדו של שחר כאורגן היא כי שחר פעל בניגוד למדיניות ה- no-bid של אושרי ובניגוד להנחיותיו וכי גם בשל כך אין לראות בו אורגן של ווי.
בבסיס הדברים עומדת הטענה בדבר מדיניות no-bid של אושרי. אושרי העיד כי במקרים מסוימים בהם היה לו ברור מראש כי אין לווי סיכוי לזכות עמדתו הייתה כי על ווי להימנע מהגשת הצעת מחיר. אושרי העיד כי מקרים אלה כוללים, בין היתר, מצב דברים בו הבין מהלקוח שספק אחר אפיין עבור הלקוח את הפתרון והלקוח כבר מכוון לרכוש את הפתרון מאותו ספק (ע' 4318, ש' 23-17; ע' 4320, ש' 19-10); כאשר היצרן הודיע לו שהוא כבר עובד עם ספק אחר על מנת לספק את הפתרון עבור הלקוח בפרויקט המסוים (ע' 4319, ש' 19 - ע' 4320, ש' 4); כאשר זיהה שההליך התחרותי "תפור" כלשונו (ע' 4319, ש' 10-3) כך שספק אחר כבר בנה את כתב הכמויות ואת האופן שבו בכוונתו לממש את הפתרון (ע' 4350, ש' 12-11); כאשר כך ביקש ממנו היצרן או כשהבין שלווי אין ערך מוסף בעסקה (ע' 4318, ש' 13-4); כאשר הפתרון הטכנולוגי של ווי לא תאם את המערכת הקיימת אצל הלקוח (ע' 4352, ש' 23-11) וכיו"ב. במקרים מעין אלה מדיניותו של אושרי הייתה, כך לפי הנטען, לא להשתתף ולא להגיש הצעה בכלל - בלשונו: no-bid - וזאת על מנת שלא לבזבז זמן על הכנת הצעת מחיר, על כל הכרוך בכך, בעסקאות אבודות ולייעל את ניצול הזמן (ע', 4319, ש' 18-12; ע' 4318, ש' 23 - ע' 4319, ש' 10) כך שווי תילחם בכל הכוח במקומות ובעסקאות ששם יש לה ערך מוסף, כאשר מדובר בהזדמנויות שווי איתרה בתחילת הדרך והשקיעה בבניית הפתרון עבור הלקוח (שם, ע' 4327, ש' 10-2). ווי ואושרי הציגו דוגמאות למקרים - שאינם נסבים על ההליכים התחרותיים נושא כתב האישום - שבהם אושרי הורה שלא להגיש הצעת מחיר משום שסבר שאין לווי סיכוי לזכות ושהגשת הצעה בגדרם אינה שווה את המאמץ (אסופת תכתובות הדוא"ל - נ/329, למשל: מול משרד המשפטים, ע' 3-1 לאסופה; ע' 4344, ש' 11 - 4345, ש' 17; מול נמל אשדוד, ע' 5-4 לאסופה, ע' 4345, ש' 21 - ע' 4346, ש' 14; בקשר לזוגלובק, ע' 7-6 לאסופה; ע' 4346, ש' 18 - ע' 4347, ש' 22; מול פאנדנגו, ע' 10-9 לאסופה, ע' 4348, ש' 24-5; מול qsm, ע' 20-19 לאסופה, ע' 4349, ש' 13, - ע' 4350, ש' 27; מול אפקון, ע' 33-32 לאסופה, ע' 4359, ש' 15-1; בקשר לסיטריקס, ע' 39-38 לאסופה, שם ציין אושרי גם שיש להגיש הצעה אם זה ישפיע על מערכת היחסים עם הלקוח; יצוין כי באסופה שהוצגה נכללה אך דוגמא אחת ביחס לתכתובת מול התע"א, שם בע' 49, שם כתב אושרי לפרץ מהתערעור אזרחי שהגשת הצעה היא בבחינת בזבוז זמן; בעדותו לא ידע אושרי להסביר באורח ממשי את נסיבות המקרה ולשאלות שנשאל היה מימד בולט של הנחייה, ע' 4360, ש' 11 - 4361, ש' 13).