אושרי העיד גם כי שחר הכיר את מדיניות ה- no-bid האמורה (ע' 4361, ש' 22-20) וכי אם שחר היה פונה לאושרי להגשת הצעה בעסקה שבה לווי אין תיעדוף אושרי היה מורה לו שלא להגיש הצעה: no-bid (ע' 4362, ש' 15-6). במצב דברים זה - זו טענת ווי ואושרי - שחר פעל בניגוד למדיניות ה- no-bid של אושרי בכך שהגיש הצעות לתערעור אזרחי בכל אותם אישומים שבהם לא היה לווי כל סיכוי לקבל את העסקה משום שזו נתפרה כבר לספק אחר. נטען כי גם בשל כך אין לראות בשחר כאורגן של ווי ואין לראות במעשיו את מעשיה של ווי.
אין בידי לקבל טענות אלה.
בהמשך נידרש בנפרד לטענות הנאשמים כי ההליכים התחרותיים נושא האישומים היו למראית עין בלבד. לענייננו עתה נציין כי יש לדחות את טענות ווי ואושרי הנסמכות על מדיניות ה- no-bid של אושרי ועל הטענה כי שחר פעל בניגוד למדיניות זו.
ראשית, הראיות שהובאו הן ביחס לאישומים הספציפיים (כפי שיפורטו להלן) הן ביחס למקרים אחרים, חותרות תחת הטענה כי הגשת הצעה מטעם ווי להליך בו לווי לא היה לטענתה סיכוי לזכות, עומדת בניגוד למדיניות ה- no-bid הנטענת של אושרי. כך, הוצגו מקרים בהם אושרי הנחה את אנשי ווי להגיש הצעה גבוהה להליך תחרותי, בתיאום עם ספק מתחרה, ובידיעה שהספק האחר ולא ווי הוא שיזכה (למשל, ת/600 שם בהמשך לפנייה שקיבל אושרי מהתערעור אזרחי לקבלת הצעת מחיר בהליך שאינו נכלל בכתב האישום, הנחה אושרי את שחר "שלח לו הצעה גבוהה בתיאום עם הראל" שבהמשך לכך פנה שחר לצייגר מהראל וביקש ממנו לשלוח לשחר את המחיר שבו צייגר רוצה שווי תציע לתע"א; התנהלות כאמור אינה מתיישבת עם טענות ווי ואושרי ביחס למדיניות no-bid גורפת כאמור; והתשובות שנתן אושרי בהקשר זה בעדותו היו מוקשות, ע' 5259, ש' 14 - 5260, ש' 22; וראו גם ת/299 שם הנחה אושרי לעניין הגשת הצעה במכרז וציין "במכרז אנו מתואמים ומפסידים", אף מבלי להידרש לפרטי הפרטים, הנחיה זו אינה מתיישבת עם הטענה כי הגשת הצעה כאמור מנוגדת למדיניות ה- no-bid הנטענת; אושרי לא הכחיש את הדברים בעדותו אף שניסה ליתן לדברים הסברים, ע' 5261). אושרי גם אישר כי היה מעורב באירועים שבהם ווי ביקשה מספקים אחרים להגיש הצעת מחיר - במחיר בו נקבה ווי - על מנת להבטיח את זכייתה של ווי (למשל, הודעת אושרי, ת/214, ש' 200-185, שם תיאר כיצד פנה לספק אנקור ושבעקבות הפנייה, אנקור הגישה הצעה בהתאם למה ששחר שלח לה על מנת להבטיח שווי תזכה; כלומר ביקש מספק אחר להגיש הצעה בנסיבות בהן ווי הייתה נמנעת מהגשת הצעה לפי הנטען; וראו בדומה גם ת/597, ת/598 שם ביקש אושרי מצייגר שהראל תגיש לחברת גיימינג 888 הצעה במחיר שציין אושרי ושהיה גבוה מהצעתה של ווי; תשובותיו של אושרי בעניין זה בעדותו עוררו קשיים, למשל, ע' 5118, ש' 13 ואילך, ובסופו של יום אושרי אישר כי יכולים להיות מקרים שבהם אחרי שהבין שווי לא בתמונה יגיש הצעה במחיר לפי בקשת ספק אחר וכי לא בהכרח יעשה no-bid, ע' 5128, ש' 6-2, ש' 15-7). בכל אלה יש כדי להשליך על הטענות למדיניות no-bid. (ודוק: ההתייחסות כאן למקרים שמעבר לאלה שיוחסו בכתב האישום נועדה אך לשם בחינת טענה ההגנה שהעלו ווי ואושרי בעניין מדיניות ה-no bid שנסמכה בתורה על מקרים שלא באישום, ומכל מקום נוכח עדותו האמורה של אושרי היא למעשה מעבר לנדרש). מעבר לאמור, אושרי הסביר את מדיניות ה- no-bid בכך שלא ראה טעם בהשקעת זמן ומשאבים מקום בו הבין, לטענתו, כי לווי אין סיכוי לזכות בעסקה. אלא שהגשת הצעה מתואמת עם ספק אחר ולפי בקשתו - כמיוחס בחלק מהאישומים - לעיתים בשיטת "העתק הדבק", אינה כרוכה בהשקעה כאמור וממילא אינה מנוגדת למדיניות ה- no-bid הנטענת.