טענה נוספת נסבה על כך שעו"ד קירשנר - אגב מענה שנתנה לדרישת מסמכים שנשלחה למפ"י מהרשות החוקרת - "שיווקה" את מפ"י, צירפה קישור לאתר של מפ"י על המידע והשימושים האפשריים בו, והזכירה גם תכנית סיור לימודי הכוללת לינה במלון (נ/311). ההגנה טענה כי מדובר בהתנהלות "מחשידה", כי עו"ד קירשנר ביקשה "להתחבב" על חוקריה בדרך לא לגיטימית, ובאופן המעיד כי עו"ד קירשנר ידעה שמכרז מפ"י הוא מכרז פיקטיבי (ס' 335 לסיכומי ווי). עו"ד קירשנר התייחסה לטענה בעדותה, שללה אותה מכל וכל והסבירה היטב את התנהלותה שלה ואת התנהלות מפ"י בכל הנוגע למכרז מפ"י באורח מהימן (להתייחסותה לטענה ראו ע' 6423, ש' 17 - ע' 6425, ש' 9). מעבר לכך, מדובר בטענה ספקולטיבית, שאין בה היגיון רב, ואין בה כדי להניח ולוּ באופן רחוק בסיס ראייתי לטענה כי המכרז היה פיקטיבי.
- חמישית, אף בהתעלם מכלל האמור לעיל, במישור המשפטי עסקינן בתיאום הצעות מחיר למכרז, היינו בהסדר כובל שבא בגדר החזקה החלוטה הקבועה בס' 2(ב) לחוק ככזה המקים עלילות לפגיעה בתחרות, והאסור מטבעו. די בכך כדי להביא לדחיית טענות ההגנה שהעלו ווי ואושרי, שאין בהן כדי להצדיקו או להכשירו. טענות ההגנה הן במהותן טענות לכך שלמעשה לא הייתה היתכנות לתחרות במכרז מפ"י ומשכך כי תיאום ההצעות לא גרר פגיעה בתחרות, באופן שמנסה לחתור תחת החזקות החלוטות ועלול לרוקנן מתוכן (ראו והשוו: עניין אריאל בפסקה 20). זאת, במנותק מכך שהנאשמים לא הצביעו על כל טעם לגיטימי לכך שפעלו לתאם.
- יש לדחות איפוא את טענות ההגנה כי מכרז מפ"י היה פיקטיבי וכי זכייתה של ווי הייתה מובטחת.
- להשלמת האמור יצוין כי טענות ההגנה מתעלמות מתמונת הדברים ביחס למערכות האחסון במפ"י עוד קודם למכרז 2010. ראינו לעיל, כי קודם לזכייתה של ווי במכרז 2010 הייתה זו א.מ.ת שסיפקה למפ"י את מערכות האחסון מתוצרת נטאפ והיא שניהלה את האתר במפ"י (ראו בפסקה 784 לעיל). רובינשטיין העידה כי א.מ.ת הפסידה במכרז 2010 בגלל "טעות של ערבות" וכי ההפסד "כאב" לה (ע' 3682, ש' 7-3). מעדותה עלה בבירור כי לכתחילה - וקודם שנעשה הסדר התיאום בין ווי לבין א.מ.ת - התכוונה רובינשטיין להגיש למכרז מפ"י הצעה תחרותית "כרגיל" וכי א.מ.ת יכולה הייתה לזכות במכרז מפ"י (ע' 3638, ש' 18 - ע' 3639, ש' 3, ע' 3680, ש' 18-16). כלומר, התחרות על מפ"י לא החלה במכרז 2010. קודם לכן א.מ.ת הייתה זו שסיפקה את האחסון למפ"י. לא.מ.ת היה תמריץ להתחרות ולנסות להשיב לה לקוח שאיבדה מחמת טעות לווי. הסדר התיאום סיכל אפשרות זו לתחרות על פירותיה האפשריים למזמין (מפ"י).
הטענות למעורבות נטאפ
- ווי ואושרי טענו גם למעורבות של נטאפ בהתנהלות בקשר למכרז מפ"י. בהקשר זה העלתה ההגנה שתי טענות מרכזיות:
האחת, כי נטאפ, באמצעות נוי, סגרה לכתחילה מול מפ"י את המחיר הסופי שבו תרכוש מפ"י את המדפים נושא מכרז מפ"י. במהותה מדובר בלבוש אחר של הטענה כי מכרז מפ"י היה מכרז פיקטיבי, שמחיר ההצעה שתזכה נקבע - לפי הנטען - מראש בין היצרן (נטאפ) לבין המזמין (מפ"י);