עמדנו לעיל בהרחבה על כך שתיאום הצעות מחיר גם כשהוא נעשה בשלב ראשוני וקודם למעורבות גורמי הרכש הוא פסול ועולה כדי עבירה (ראו הדיון בפסקה 491 לעיל שם נדונה טענה דומה ביחס לפנייה של גנדלמן נושא האישום השביעי; ראו גם בפסקאות 342-340, וכן בפסקה 469 לעיל). האמור שם יפה לענייננו. כפי שנאמר שם יסודותיה של עבירת ההסדר הכובל אינם כוללים בקשה להצעת מחיר מאת הרכש, הסדר כובל מתגבש גם בלא בקשה להצעת מחיר, תיאום בנוגע למחיר מוצע - גם בשלב הראשוני - הוא אסור מטבעו. תיאום כאמור בא בגדרי החזקות החלוטות הקבועות בס' 2(ב) לחוק התחרות ושבהתקיימן כלל לא נדרש להוכיח פוטנציאל לפגיעה בתחרות.
מעבר לכך, אין בדבריו של גנדלמן כי הוא "אינו עושה תחרות" את מה שמוצאת בהם ההגנה. כפי שעולה מעדותו, גנדלמן אינו איש רכש, הוא אינו מנהל מו"מ עם הספקים ואינו זה שמקבל את ההחלטה באשר להתקשרות עם ספק זה או אחר. אין בכך כדי להביא למסקנה כי ההצעות שמוגשות לו אינן חלק מההליך התחרותי או כי אין להן פוטנציאל להשפיע על התחרות ועל ההתקשרות בהמשך הדרך. מהראיות עולה כי ההיפך הוא הנכון. הצעות המוגשות בשלב הראשוני יכולות להשפיע על התחרות בהמשך הדרך וברי כי תיאומן עלול לפגוע בה (ראו בפסקה 342 לעיל). הצעות כאמור אף שימשו לא אחת את גורמי הרכש בעת שהעניין עבר לטיפולם, היוו עוגן למחיר ההתקשרות או לצורך מו"מ וממילא תיאומן עלול לקבוע רמת מחירים ראשונית לא תחרותית (שתי ההצעות בענייננו, ת/101, ת/100 אף נוסחו כהצעות מחיר, תוך פירוט התנאים להתקשרות, ובאופן שאף מאפשר להתקשר על בסיסן).
אין לקבל את הניסיון לנתק בין הצעות המחיר שביקש גנדלמן לבין הליך רכש עתידי והתחרות. גנדלמן העיד - גם בנוגע לאישום הנדון עתה - כי הצעות המחיר הראשוניות שהוא מקבל עוברות בהמשך לגוף הרכש ועל בסיסן מתניע הרכש את המו"מ (ע' 846, ש' 16-10, ע' 851, ש' 28 - ע' 852, ש' 3, ע' 871, ש' 24 - ע' 872, ש' 11, שם העיד כי ההצעות הראשוניות הללו מביאות בהרבה מקרים לרכש בפועל). למעשה בענייננו גלעד שלח את הצעת המחיר של הראל גם ישירות לשקנבסקי שהיה קניין רכש בממן וגורם הרכש הרלבנטי (ת/101, ראו גנדלמן, שם; וראו גם ת/102 שם הזכיר שחר את שקנבסקי כמי שמעורב לכתחילה בבקשה הנדונה להצעות מחיר וברכש השרתים הישנים). כלומר, ההצעה (המתואמת) הועברה במישרין גם לגורם הרכש שהוא האמון על הליך התיחור והרכש.