מעדותה של וינשל עלה בבירור כי ביקשה לקבל הצעות מחיר, הצעות אמת, ממספר ספקים לשם חידוש תחזוקת הרישיונות לשנת 2012, ככל שהדבר יידרש (ראו בפסקה 887 לעיל; גם התנהלותה בזמן אמת, למשל בכך שניסתה לנהל מו"מ עם גלעד לצורך הנחה נוספת (ת/87); ועדותה כי חשה מרומה, פסקה 895 לעיל, תומכות בכך; ראו גם עדותה כי בעסקה בסדר גודל כזה "אין מצב בחיים" שהיא תפנה רק לספק אחד, ע' 708, ש' 14-13). עדותה של וינשל לא נסתרה. כאמור לעיל, יש להבחין בין הפסול שדבק מאוחר יותר בעסקת ELA שאותה הוביל מנשה, לבין בל"מ חידוש רישיונות שבו לא היה מעורב.
שחר עצמו העיד כי וינשל ביקשה לבדוק את מחירי תחזוקת הרישיונות (ע' 3052, ש' 27, ע' 3053, ש' 6, ויש להעדיף דברים אלה בניגוד לאינטרס שאישר בעדותו על פני ניסיונותיו לטעון כי לא הייתה כל היתכנות או חשיבות לבל"מ במטרה לחתור תחת נפקות התיאום שלו היה צד; ראו בפסקה 891 סיפא לעיל; וכן בפסקה 698 לסיכומי הראל). גם התנהלותו של שחר בזמן אמת מעידה כי התייחס ברצינות לבל"מ חידוש רישיונות. כך, למשל, פעל שחר לוודא לאורך הדרך כי הצעתה של ווי לבל"מ חידוש רישיונות תואמת את הנדרש (למשל, ת/549, ת/551). כך גם בעצם התיאום מול גלעד. שחר עצמו איפוא לא התייחס לבל"מ חידוש רישיונות כאל הליך סרק שזכייתה של ווי בו מובטחת.
גם האינדיקציות עליהן הצביעו הנאשמים אינן מעידות כי בל"מ חידוש רישיונות היה פיקטיבי כנטען.
במסגרת הראיות הוצגה הצעה של ווי (ת/90) שהוגשה מספר ימים קודם להוצאת הבל"מ (ת/84). אלא שמהעדויות עלה כי מצב שבו ספק שמכר בעבר רישיונות לתערעור אזרחי ישלח מיוזמתו הצעה לחידוש רישיונות לקראת סוף השנה היא דבר מקובל ואינו חריג (קופלר, ע' 6621, ש' 14-6); וינשל אף העידה שיכול להיות שהיא עצמה או המפעלים דיברו עם שחר טלפונית על הצורך בהצעה עוד קודם להוצאת הבל"מ (ע' 646, ש' 24-14, ע' 648, ש' 9-2). כך או כך, וכפי שראינו לעיל במסגרת הדיון באישומים קודמים, הגשת הערכת מחיר לפרויקט או הצעת מחיר קודם לבל"מ אינה שוללת אפשרות לצאת בהמשך בבל"מ ולערוך תיחור ואינה מצדיקה או מכשירה תיאום (ראו והשוו: בפסקאות 284-276 לעיל; ראו והשוו גם עדות וינשל כי אף מעורבות של ווי בריכוז הצרכים, או במענה ל"שאלון ההצטיידות" (שם בנוגע לעסקת ELA) אינה אלא מאמצי 'פריסייל', אינה מהווה התחייבות כלפי ווי ואינה מבטיחה זכייה, ע' 618, ש' 17 - ע' 619, ש' 18).