כאמור לעיל לא הוצגו ראיות המצביעות על כך שמי מהתערעור אזרחי ביקש מהספקים המתחרים לתאם הצעות, לספק הצעות מתואמות או כי אנשי המזמין ידעו מדבר התיאומים שבכתב האישום. שחר עצמו העיד בעדותו הראשית כי אנשי הרכש בתערעור אזרחי לא ידעו על העברת ההצעות בינו לבין גלעד או בינו לבין האחרים (ע' 2919, ש' 19-15 שם חזר על הדברים פעם נוספת לשאלת בית המשפט; ראו גם דבריו בחקירתו הראשונה ברשות, ת/557(1), ש' 277-274, ש' 335-323 שם לאחר תשובות עמומות וכלליות, כאילו לפעמים התערעור אזרחי יודעים ולפעמים לא, כי "לא מעניינם לדעת", כי אינו זוכר שם או מקרה מסוים, ציין לבסוף שהוא חוזר בו וכי אינו יודע אם אנשי התערעור אזרחי ידעו מדבר התיאומים). נוה העיד בנוגע לאישומים שבהם היה מעורב כי אלתא - המזמינה - לא ביקשה מהספקים לתאם (ע' 114, ש' 23-19). אכן, בחקירתו הנגדית טען שחר באורח כללי וסתמי כי אנשי התערעור אזרחי ידעו היטב על דבר התיאומים וכי לא ציין זאת בחקירותיו ברשות על מנת להגן עליהם ולא רצה לסבך אותם (ע' 3002, ש' 19 - ע' 3003, ש' 17; ע' 2985, ש' 17-2; ע' 3014, ש' 15 - ע' 3018, ש' 4). גרסתו זו של שחר - כפי שכבר ראינו לעיל - הייתה מוקשית, נטולת היגיון, ובלתי מהימנה בעליל (ראו למשל בפסקה 308 לעיל). לא בכדי לא היו בפיו תשובות מניחות את הדעת גם לשאלות שנשאל על ידי בית המשפט ולתהייה שעלתה מהעמדה עתה כאילו חס דווקא על אנשי התערעור אזרחי ולא על אושרי שעמו היו לו יחסי קרבה, ולעת העדות אימץ גישה הפוכה (שם, ראו גם העדות הפתלתלה, ע' 3001 - 3006, בזיקה לת/577(1), ש' 335-324 והמענה המוקשה לשאלות בית המשפט שם; ראו גם נסיגתו בהמשך עדותו לאמירות כלליות ועמומות כאילו חלק מאנשי הרכש ידעו, ע' 3082, ש' 11-7, ע' 3102, ש' 20-10).
לכך יש להוסיף כי כאשר נחקר על עסקת ELA, כבר בחקירתו הראשונה ברשות, הצביע שחר על מנשה כמי שהיה איש הרכש שטיפל בעסקה ואשר ביקש ממנו להביא מהראל הצעה נוספת, פיקטיבית, במחיר שיהיה גבוה ממחירה של ווי (ת/557(1), ש' 212-211, ש' 195-191 לאחר שלכתחילה לא ציין את שמו, ש' 166). כך נהג גם במקרים אחרים שבהם טען כי מזמין פלוני הוא שביקש ממנו להשיג הצעה נוספת מספק אחר (ת/557(2), 950-947 שם טען כי פלג ממקורות ביקש ממנו לדאוג להצעה מהראל; ת/557(6), ש' 184-176, ת/557(2), ש' 423-418, בן עטיה מ- SCD ביקש מווי להשיג לו עוד הצעת מחיר). אף מבלי להידרש לגופם של דברים, המתייחסים לעניינים שאינם בגדרי כתב האישום, יש בהם כדי ללמד כי מקום בו עמדה לשחר טענת הגנה שלפיה המזמין הוא שביקש ממנו לדאוג להצעה נוספת, הוא העלה אותה בחקירותיו ואף נקב בשמו של איש הרכש הרלבנטי. גם בכך יש כדי לחתור תחת טענותיו של שחר כי ביקש להגן על אנשי הרכש או כי באישומים הנדונים בכתב האישום ביקש ממנו מי מאנשי הרכש להביא הצעות מספקים מתחרים.
- המסקנה העולה היא כי אין תשתית ראייתית לכך כי באיזה מהאישומים הנדונים, ביקש מי מהתערעור אזרחי ממי מהנאשמים לתאם או לדאוג לקבלת הצעה נוספת, מתואמת, מספק אחר או כי אנשי התערעור אזרחי ידעו על דבר תיאומי ההצעות (בנסיבות אלה אין צורך להידרש לשאלה מי הגורם שידיעתו יכולה להקים הגנה לנאשמים שתיאמו הצעות הגנה, ראו והשוו: ערעור פלילי 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל בפסקאות 22-21 לפסק דינה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז (1.3.17)).
- נוכח כלל האמור, יש לדחות את טענות ההגנה כי עסקת ELA - שאינה נכללת בכתב האישום שלפניי - מעידה על שיטה שבה פעלה התערעור אזרחי בעסקאות לרכש מחשוב. עסקת ELA נסבה על מקרה שונה בתכלית, ובכלל זה של בקשה בדיעבד של הצעות, ביוזמה מצד המזמין (מנשה), באמצעות הספק הזוכה ותוך תיארוך לאחור (ופיקטיבי) של ההצעות הנוספות. לא כך היו פני הדברים בהסדרי התיאום שבכתב האישום. יתרה מזו. גם מהעדויות עלה כי ההתנהלות בעסקת ELA הייתה בבחינת מקרה חריג בתע"א, מקרה יוצא דופן וחד פעמי (פרץ, ע' 1642, ש' 12-4, מקרה כמו של מנשה שניסה לעשות בדיעבד כאילו שהייתה תחרות לאחר שההזמנה יצאה "לעולם לא קרה דבר כזה"; ע' 1643, ש' 28, "מה שמנשה עשה זה קיצוני"; מנשה, ע' 1419, ש' 15-4, מדובר בהתנהלות לא טובה, שמצטער עליה, שלא אפיינה אותו ו"ממש לא" פעל בצורה זו לפני כן; ע' 1473, ש' 24-23, "הפעם היחידה"; וזאת אף בלא להידרש לדברי שחר ב-ת/557(1), 243-241, שהתייחס להתנהלות בעסקת ELA כאל "מקרה אחד בודד" שבו התבקש על ידי התערעור אזרחי לבקש הצעה מהראל). ההתנהלות בעסקת ELA - שבה עלו ראיות להתנהלות פסולה מצד המזמין שביקש הצעות בדיעבד - נחקרה, והמעורבים בה הועמדו לדין בנפרד. אין בה כדי להשליך על הסדרי התיאום נושא כתב האישום שכאן.
- ההגנה טענה כי בכל האמור בעסקת ELA מנשה לא היה אלא "דג רקק" וכי בפועל היו מעורבים נוספים, חלקם בכירים יותר, בהתנהלות הפסולה (למשל, ס' 520-519 לסיכומי ווי; פרץ, ע' 1641, ש' 7-5).
ההגנה הפנתה לעדות פרץ שלפיה בעסקה היו מעורבים בורנשטיין, ראש מנהל טכנולוגיות, שניהל את המו"מ עם אושרי, סרטני, מנהל מפעל ממן "שנתן לזה גושפנקא", לֶשם, מנהל רכש ממן, "שהעלים עין" וזיו אופר (פרץ, ע' 1641, ש' 11 - ע' 1642, ש' 3; מעדות פרץ עלה כי טרונייתו נגעה להתקשרות בעסקה עם ווי חרף קיומו של הסכם מסגרת עם הראל, שם; ע' 1643, ש' 22-16, שם העיד פרץ שהוא עצמו לא התעסק עם VMware; אין בחלקי העדות אליהם הפנתה ההגנה כדי ללמד שמי מהאחרים ידע על הבקשה של מנשה לקבל הצעות בדיעבד שיתוארכו פיקטיבית לאחור).