הניסיון להשליך מעסקת ELA להתנהלות בקשר לאישומים האחרים ולצבוע גם את האחרונים בצבעים פיקטיביים, לא בוסס בראיות.
- ההגנה העלתה טענות נוספות ביחס ללֶשם, ובכלל זה ביחס להתנהלותו במהלך שנות עבודתו בתע"א, לכך שלא הגיב בזמן אמת לביקורת שהעלה בפניו פרץ בנוגע לבעיות וקשיים בהליכי הרכש בתע"א, כי עדותו אינה מהימנה, וכי גם מעדותו שלו עלתה תמונה בעייתית של הליכי הרכש בתערעור אזרחי המעידה - זו טענת ההגנה - על "השיטה" של ביצוע תחרות למראית עין בלבד (למשל, ס' 527-525, ו-519 לסיכומי ווי).
ההגנה הפנתה, בין היתר, לדברים שאמר לֶשם בעדותו, חלקם במענה לביקורת שהעלה פרץ ביחס להליכי הרכש בתע"א. בכלל זה הפנתה ההגנה לדברי לֶשם באשר למקרים שבהם התעוררו קשיים או בעיות ב"יישום נוהלי התחרות כלשונם" (ע' 2120, ש' 24-1, שם בהתייחס למצב שבו פרויקט כבר התקדם מול ספק מסוים אך תוך הדגשה כי גם במצב כאמור ההתקשרות אינה מובטחת לספק המסוים שהשקיע ויש מקום לתחרות); כי כאשר הפרויקט כבר רץ קדימה עם ספק מסוים "הסוסים קצת ברחו מהאורווה" (ע' 2135, ש' 17-2, כשלצד זאת הסביר שגם אם הדבר יכול ליצור קושי לספק שכבר בתמונה אין מניעה לעשות תחרות וספקים אחרים יכולים לתת מענה גם אם זה לא יעיל באותה מידה, ע' 2135, ש' 27-18; וראו בדומה ע' 2151, ש' 27, בדבר הצורך בשילוב אנשי הרכש בשלב התכנון ההנדסי על מנת "שלא יעמידו אותנו בפני עובדה מוגמרת", בזיקה ל-נ/170); כי יש מצבים של בלעדיות שאז לא ניתן לתחר (ע' 2139, ש' 17-7; וראו גם ע' 2139, ש' 30-28 בנוגע למצב של אישור ספק יחיד, שנדון בפסקה 372 לעיל; כי תיעדוף של היצרן לאחד הספקים "זה דבר שלילי ומעקר תחרות" (ע' 2145, ש' 3-1, הגם שהעיד כי זה עניינו של הספק להשיג מהיצרן את אחוז ההנחה המיטבי, ע' 2126, ש' 30 - ע' 2127, ש' 2; וראו התייחסויות נוספות שלו לעניין התיעדוף, ע' 2191, ש' 18-7). מכל אלה ביקשה ההגנה ללמוד כי לֶשם עצמו העיד שלא ניתן היה לקיים תחרות וכי באופן כללי התחרות שקיימה התערעור אזרחי לא הייתה אלא למראית עין.
אין לקבל טענות אלה. לא כך עלה מהעדויות ואין בכך כדי להצדיק תיאום הצעות מחיר או כדי להכשירו.
כאמור לעיל, ההגנה הפנתה לאמירות שונות של לֶשם בעדותו, חלקן בהתייחס לביקורת שהעלה פרץ, בזמן אמת ובעדותו, ביחס להליכי הרכש בתע"א. התייחסנו לעיל, ובהרחבה, לעדותו של פרץ ולעמדתו הכללית. ראינו כי לצד הביקורת שהעלה פרץ ביחס להליכי הרכש, ואף שבמצבים מסוימים העריך כי תיחור בין ספקים לא יהיה אפקטיבי או כי יכולתו להביא לתוצאה טובה יותר תהיה מוגבלת, הרי שפרץ הבהיר כי מדובר בהערכה פנימית של התערעור אזרחי שאינה מעניינם של הספקים, כי הדגיש שלא ערך תחרות למראית עין וכי מקום בו פנו לספקים בבקשה להצעות מחיר, עשו כן על מנת לערוך תיחור אמת, לשם קבלת הצעות אמת, תוך ניסיון לתמרץ את הספקים לתת הצעות מיטביות, ומתוך הבנה שתמיד יכולות להיות הפתעות בעקבות התחרות (ראו בהרחבה בפסקאות 618-603 לעיל). דברים אלה יפים גם במענה לטענות שכאן. למעשה, גם מעדותו של לֶשם עלה כי התיחור והפנייה בבקשות להצעות מחיר לא נעשו למראית עין וכי גם אם בנסיבות כאלה ואחרות התחרות הייתה פחות יעילה או אפקטיבית, הרי שזכייתו של ספק מסוים לא הייתה מובטחת, היה ערך בקיום תחרות, כי זו נערכה על מנת לקבל הצעות אמת, ולא הצעות סרק מתואמות (ראו, למשל, לֶשם, ע' 2137, ש' 24-6 שם העיד במפורש, בהמשך לדברים שאמר עוד בחקירת הרשות, כי הפניות לספקים לא היו רק למראית עין ולא רק כדי "לסמן וי"; הניסיון לייחס לדברים משמעות הפוכה לא היה משכנע; ראו גם: ע' 2120, ש' 28-1, שם הדגיש כי גם כאשר ספק כבר השקיע מול הפרויקט זכייתו אינה מובטחת ויש טעם לערוך תחרות וכי הרכש תמיד מעוניין לעשות תחרות שהיא הכלי הבסיסי להוזיל מחירים; ע' 2135, ש' 17-2, גם במקרה של ספק שהשקיע ניתן לצאת בבל"מ מסודר ויתר הספקים יכולים להתחרות ולתת מענה).